מישהו דוחף אותם

[שירה כמים 1959]

אישה כמעט זקנה
ועדיין מאמינה לאגדות

תפסיקי, אישה, הוא לא נפל סתם כך לבור,
את שומעת?
אנשים לא נופלים סתם כך לבור

מישהו דוחף אותם

 

[שירה כמים 1959]

האם אלה המפלצות שבחוץ
או השדים שבפנים
אינני יודעת
ומיהו אשר ברא את השדים שבפנים
אינני יודעת

אבל בבוקר ההוא
בבוקר המסוים ההוא
לפני למעלה מחמישים שנה
בהיותי בת שש
כששמעתי את הצרחות
בשעה מוקדמת מאוד מאוד של בוקר
היה זה הגנן שדחף את העוזר לבור הג'ורה

לא, העוזר לא נפל מעצמו, ילדונת,
מישהו אחר דחף אותו
ומישהו אחר נבהל
ואותו מישהו אחר משך אותו מבור הג'ורה חזרה
והשכיב אותו על הדשא הירוק
על הדשא הירוק עליו היינו אנו הילדים רצים
שכב עוזר הגנן
מעיו האדומים חשופים אל אור הבוקר הרך

 

[שירה כמים 1959]

תגידי משהו על רגישויות
על ניואנסים
על גשם שיורד ויורד
ולא בעולמות רחוקים

 

[שירה כמים 1959]

אבקת חרובים זה דבר לא טעים
תביאו לי שוקו
שוקו עם חלב מוקרם
כמו ששתו בספרים של ילדותי.
לא עשה החלב בחילה
אבל בכל זאת התעקשתי
לחפש בו נחמה

 

[שירה כמים 1959]

ביקשתי לחבק את השמש הבוערת
את השמש הבוערת ביקשתי לחבק
קראתי אליה שמש בואי
קראתי אליה שמש בואי
אבל היא לא מצאה אותי
אבל היא לא מצאה אותי
הייתי בלתי נראית הייתי
בלתי נראית

 

[שירה כמים 1959]

תמיד יש תקוות מתנפצות
תמיד אל כמו רצפת המטבח
תמיד כמו ספל השוקו החם האחרון בעולם
תמיד מכיתות-מכיתות

 

[שירה כמים 1959]

א פרינד אין ניד
איז א פרינד אינדיד -

ומה כשהוא עסוק
או מדוכא בעצמו
או סתם אין לו כבר כוח לבלבולי התחת שלך?

 

[שירה כמים 1959]

רק הרוח, שנשאה מעט גשם, ידעה
את מה שאין לי מילים עבורו
את מה שנושא אותי
בתוך השמיים המבוצלים המבוצרים הכל כך עייפים
אל תוך השבר החותך

 

[שירה כמים 1959]

זאת לא אימא שלי
שמסבה את פניה ממני
כשאני הולכת למות
זאת לא שוב אימא שלי
זאת אישה אחרת הפעם
השם שלה מתחיל בש'
והיא זקוקה לי
חזקה
ככל שאוכל להיות
אמרתי
אני נשברת במכת טפיחה אחת
של עין שמרפרפת מעלי ופוסחת

 

[שירה כמים 1959]

אימא
שמרי את המכולת שבכיס
שמרי
את כולה
עם הקירות ועם המדפים ועם הלחם קימל והלחם האחיד
ועם המסטיקים השמנמנים העגולים בכל מיני צבעים
וגם את הילדה המתפנקת שמחזיקה יד ומבקשת
את האדום ומבטיחה שהפעם לא
תצבע את השפתיים את הכול
אימא שמרי בתוך הכיס עם
הסיגריות מרלבורו ועם הטיים ועם כל מוצרי ההרג וההתעללות בבעלי חיים
שאז עשו תחושה של בית כמו פרוסות גבינה צהובה דקיקות ושומניות
על נייר פרגמנט ופרוסות נקניק דקיקות וגם פרוסות מרמלדה
בכל צבעי הקשת שלא הרעו לאיש ורק עמדו וחיכו
שאטרוף את כולן כמו קשת בשמיים הן עמדו
על הדלפק ליד המוכרים השמנים
בבגדים האפורים להזכיר לי
שיש תקווה שיום אחד
אני אבלע אותן
ואז אני את הקשת שבשמיים אבלע
עם כל האור
ואני אשכח
שאני בתוך הכיס הקטן שלך אימא
בתוך המכולת
לנצח נצחים
גם בגיל שישים
עדיין מחכה
שתאהבי אותי

 

[שירה כמים 1959]

לא להבהיל ילדים קטנים וילדות קטנות
ממרבצן כמו גמלים ונאקות נשענים על צוואריהם
מדוללי העור - הכתום של הגמל משתלב באור השמיים היטב,
הידעת? - ה ממנגינה אחרת שב ומקבץ נדבות זיכרון נושנים, זה
ממנגינה אחרת של לפסוע ולרקוד ולשיר שירים
ולקוות ולהאמין
כן, עדיין להאמין.

 

[שירה כמים 1959]

פתאום משהו החל לזוז בתוכי
הרגשתי שאולי יש לזה איזה קשר למה שדובר אתמול
ואכן, מישהו התקרב אלי ונזף בי בקול
"גברת, תמשכי את החולצה למטה, רואים לך את השמיים."