מישהו מכיר את זה?

[זה פשוט]

מישהו מכיר את זה?

כשאני בסטייט אוף מיינד של נוכחות מתבוננת ודוממת ושקטה, נטולת מחשבות או עיסוק בהן, לרוב אני עדיין לא מזהה שזה האני האמיתי. כאילו המודעות עדיין בסטגנציה, לא בעירנות טוטאלית.
כנראה כי כאב מסויים בגוף דורש תשומת לב והתבוננות (מעבר לטיפול תרופתי או תזונתי), ורק אח"כ אנרגיית המודעות תוכל להתפנות ולחזור לעצמה.
מישהו כאן מכיר את זה אצלו, אולי לא מכאב אלא ממקום אחר?
תודה.

 

[סינבד]

מודעות טהורה

כאשר את מודעת אך ורק למודעות שלך לעצמך, נקיה מכל מחשבה, כאב, או כל דבר אחר שמסיט את המודעות שלך לעברו גם ל"אני האמיתי" אין מקום במרחב של המודעות הטהורה. ה"אני האמיתי" הנו רק עוד מושג בממלכת המילים.
&nbsp
מאד הייתי ממליץ לך ללמוד להפוך את גופך שקוף מבפנים ולמוסס את גבולותיו עד שתוכלי להתמזג ולהיות חלק בלתי נפרד מהיקום כולו והיקום כולו הופך אז להיות את. או אז תגלי שה"סטגנציה" איננה אלא זרימה מרהיבה של אנרגיית החיים החובקת את היקום כולו, מקור האהבה והאושר הטהור. (אל תגלי לאף אחד ששמעת אותי משתמש במילים האלו

)

 

[זה פשוט]

תודה. למה הכוונה בלמוסס את גבולות הגוף?

התבוננות?

 

[זה פשוט]

אקהרטולה כתב על המסת גוף הכאב עי חיבור לרגע

העניין הוא שלפעמים זה הולך אבל לרוב לא כי הכאב הוא עדיין חלק מהזהות, במקרה שלי לפחות, ויש פחד בלתי מודע מלאבד אותו, למרות כל הכוונות הטובות והתרגולים והידע. ככ קרובה ושוב זה נשמט ובורחת לעיסוקים ומילים. כמובן שהבריחה זה חלק מהיש, כולל ההבנה שעדיף לא לברוח, אבל זה נשמע כמו תירוץ פילוסופי או רוחני ולא יותר מזה. אם הרצון להפסיק לברוח או לפחד לא תלוי בי, אז אולי כניעה וקבלה שלהם תעזור לשחרר אותם וכך תתגלה המודעות מעצמה. כי אין מאמץ והתנגדות.

 

[גידי פרידמן]

לגבי ההודעה הראשונה בשרשור אישית עדיין לא שם (וההודעה שלך

נותנת מוטיבציה).
&nbsp
מגיב בהודעה הזו כי חוששני שעם כל הרציונל אכן, ומביך ככל שזה יהיה מזדהה עם האתגר (או כל מילה אחרת לא חשובה הדקדקנות) לוותר על משהו ש..אנחנו מבקשים להיפטר ממנו.
&nbsp
מצד שני את היום ביליתי ברגרסיה יותר מביכה מזה אז בהצלחה עם דרך הסיבובים הזו וברכות על המקום אליו הגעת.
&nbsp
הולך לקפוץ חזרה להווה עשרים שנה קדימה.
&nbsp
שששששבת שלום

 

[זה פשוט]

המכניזם המחשבתי בנוי על הסקת מסקנות מהעבר והשלכתן על העתיד. ככה זה פשוט עובד. אז במקום להתנגד ולהלחם בזה, מקבלים את זה. מתבוננים, זורמים, נכנעים, מוותרים, אותו דבר. וככה זה משתחרר.. אם כבר יצא לך, כמוני, לראות טריילרים של הדבר האמיתי, אתה בטח יודע כמה זה שווה.. זה פשוט להבין אבל ללא ספק לוקח זמן בגלל הזדהות של שנים עם המוח המותנה..
&nbsp
"הולך לקפוץ חזרה להווה עשרים שנה קדימה" ???

 

[גידי פרידמן]

טרם יצא לי לראות טריילרים של הדבר האמיתי

באותו היום של כתיבת ההודעה הייתי תקוע במחשבות על עשרים שנה קודם ובחרטה על החלטה שקיבלתי.
אז הייתי צריך לחזור עשרים שנה קדימה לעכשיו- 2019.
&nbsp

 

[זה פשוט]

מקווה שהחזרה להווה היתה מוצלחת

לגבי החרטה, מכירה את זה כ"כ טוב מהרבה תסריטים בחיי שהיו יכולים להראות אחרת אילו הבחירה היתה שונה. השאלה של "מה היה קורה אילו" היתה עולה, מציקה ומייסרת. אבל למדתי לזנוח את זה, במיוחד אחרי שהתחלתי להבין, ועדיין לומדת, שזו רק מחשבה שנדבקתי בה מאנשים אחרים כמו וירוס. הראייה שהיא עולה למישהי שלא קיימת אלא כמחשבה, כולל מישהי שהחליטה או בחרה מאוד משחרר.צעד אחד קדימה, מאה אחורה, אבל בסוף זה קורה והחרטה נעלמת מהתודעה. דאגלס הרדינג אמר משהו שיכול לעזור: want what you get, don't get what you want. מקווה שזה יקרה גם אצלך ומהר, החיים טסים ואין טעם לבכות על what if..
&nbsp

 

[גידי פרידמן]

תודה רבה על העזרה

הגעתי לשלב שבו יש לי את את רוב הרציונל והידע בזמן אמת, אפילו חוזר לנשימות ולספירה שלהן.
&nbsp
אבל מארה כשהיא מגיעה זה חתיכת אתגר.
&nbsp
בשלב הבא זה יעזור,
&nbsp
אח"כ זה לא יגיע.
&nbsp
סחטיין עלייך הגעת רחוק, כלומר לכאן ועכשיו כלומר לשום מקום

 

[זה פשוט]

 

[סינבד]

למוסס את גבולות הגוף

שימי לב שבכל רגע נתון יש לך מודעות למצב של גופך במרחב: את יושבת, או עומדת, או שוכבת. את יודעת בדיוק איפה נגמר הגוף שלך. לא תנסי לגרד בכף הרגל לפני שתתכופפי אליה.
&nbsp
בעת המדיטציה, או בכל זמן אחר למען האמת, עם כל נשימה דמייני את גופך גדל ומתרחב, דמייני את התודעה מתרחבת עד קצה האינסוף. כאשר את נושפת, ברכות, דמייני את הגוף מתמלא בכל האינסוף הזה שאליו הוא התפשט. בתוך כך נסי לאבד את תחושת הגבול, איפה מסתיים גופך. תני לגוף להפוך בלתי נפרד מהיקום כולו, בלי שום חציצה.
&nbsp
זה מצריך קצת תרגול, אבל שווה!

 

[זה פשוט]

הגוף הוא אכן שער להארה

אבל אני לא ממש מתחברת לשיטות של דימיון מודרך בהקשר של מדיטציה, נקשרתי יותר ליוגה של הידע, jnana yoga, עם נאדה יוגה ומבט דומם. את שני האחרונים "גיליתי" לבד באופן ספונטאני ואחכ הבנתי שאלו טכניקות קדומות אם כי לא כ"כ שכיחות וידועות. נאדה יוגה זה יוגה של הצליל. בנאדה יוגה יש מורה בשם אדוארד סאלים מייקל שאת ספרו קניתי בלונדון בהזמנה, כשהתחלתי פתאום לשמוע צליל פנימי חזק, דומה לטינטון אבל זה לא. הוא כתב על הליכה ונשימה מאוד איטית תוך הקשבה לצליל ומבט דומם במה שלפניך. אני מתרגלת את זה כבר 3 שנים, אוף אנד און. נשימה והליכה איטית זה טוב גם לבריאות, שאצלי עדיין מאותגרת, אז 2 ציפורים במכה.
תודה כרגיל על תשובותיך ומקווה שאתה עדיין שומר על בריאות יציבה, לנוכח המחלה "ההיא"

 

[זה פשוט]

את האור הלבן יצא לי לראות דרך הטכניקות הנל

 

[בן טל-שחר]

תשובה ושאלה

להיות "במצב של נוכחות מתבוננת ודוממת ושקטה" זה נפלא.

לחשוב ש"זה האני האמיתי", זוהי לא אמת, בהכרח, אלא זוהי מחשבה חביבה או לא, מועילה או לא (תלוי בכל מיני).

יש מגוון רחב של מצבי "נוכחות מתבוננת ודוממה ושקטה", הם לא כולם אותו מצב, אובייסלי (כמובן שהמחשבה השטחית שלנו תנסה לתייג את המצבים האלה, זה בסדר. לקרוא לזה "אני אמיתי" זוהי דוגמה לתיוג מחשבתי שכזה, שבמקרים מסויימים יכול להיות מועיל למישהו, זמנית, נקודתית, באיזשהו תהליך שלו).

אז אני רוצה לברר איתך אם הבנתי את שאלתך:

האם בלעדי התיוג של המצב התורן של "הנוכחות המתבוננת והדוממת השקטה" בתור "האני האמיתי", היתה נותרת עדיין שאלתך בעינה?

 

[בן טל-שחר]

נספח עזר

מצבים של "נוכחות מתבוננת ודוממת ושקטה" הם נפלאים

לתייג אותם כ"האני האמיתי" זה לא בהכרח נכון למישהו או מועיל לו

<font>מצבים כאלה הם מה שהם... ותיוגים הם מה שהם</font>

 

[זה פשוט]

לגזור לשמור ולזכור

 

[זה פשוט]

ואוו....

הפתעת אותי.....
&nbsp
שמעתי שריטה בתקליט עכשיו

&nbsp
בלי לשים לב החיפוש אחר "האני האמיתי" הפריע לשקט שכבר הושג ומושג הרבה..
חשבתי שוויתרתי על החיפוש אולי איזה מאה פעם בשנה/תיים האחרונות והוא שוב חוזר וחוזר וחוזר, איזה עקשן האגו המחפש, הא?

&nbsp
תיוג, חיפוש, מחשבה, אגו..הכלאותודבר

&nbsp

&nbsp

 

[בן טל-שחר]

יש... יופי... כל הכבוד... יופי של מוזיקה...

אם המחשבה היתה אומרת "מלפפון" זה לא היה מפריע.
מחשבות יכולות להיות שימושיות.
גם המחשבה "עצמי האמיתי" אם היה נשמעת לך כמו "מלפפון" לא היתה מפריעה.
לא היתה!
פשוט, יש איזו דמות חולפת (דמיונית או משהו, לא משנה) שמגיבה לזה חזק ואומרת "האהאאאא, כן כן כן זה אני האמיתי" ועושה מזה סיפור. אם היא נראית, היא כבר לא מפריעה גם כן. כשהיא לא נראית, היא נחווית בתור עצמי... ואז נדמה לי שאני בחיפוש ושמצאתי או משהו.
בקיצור, אין בעיה עם מחשבות "מלפפון" או "עצמי האמיתי" או דמויות מצויירות פנימיות שמתלהבות מזה...
באמת שאין בעיה.
לפעמים משתרר בתוכך שקט עמוק... מודע... וזה בהחלט חלק מאיזושהו תהליך התעוררות או משהו כזה... הא?
היי.

 

[זה פשוט]

הייתי בפרוש מכנה זאת תהליך התעוררות, בלי להתנצל

פשוט לראות ולדעת שאני הראייה או הידיעה, בלי להתרגש משום מחשבה, ערמומית ככל שתהיה, זה משהו שלמדתי וממשיכה ללמוד ויש תוצאות. כשיש ראייה של מחשבה, במיוחד הערמומית "שבעדך", והבנה שהראייה הזו היא מה שאני באמת, ואין שום מאבק או התנגדות או הסחפות אחריה, ואוו, אין על ההרגשה הזו. ככה ביליתי את החג האחרון. מאתמול ב12 עד היום בשש, רצוף, גם צמתי (שתיתי מעט) וזה מאוד תמך הזה. כ"כ נהניתי מהחוויה הזו של לראות ולקבל כל מה שעלה בתודעה, שום דבר לא פורש כהסחת דעת, לא היה שום לחץ או רצון שמשהו יהיה שונה, היתה שלווה וגם סקרנות. ללמוד מי אתה באמת, מה יכול להיות יותר מעניין מזה?

 

[בן טל-שחר]

"בלי להתרגש משום מחשבה, ערמומית ככל שתהיה"

ואיזה כיף לקרוא את כל מה שכתבת בהודעה.

"שום דבר לא פורש כהסחת דעת", זה ממש יפה.

* לגבי מה שכתבת בכותרת: המלים "או משהו כזה" שהוספתי היכן שהוספתי, קשורות לכך שכל התקרבות לנושא חסר השם הזה, שלפעמים יש המכנים אותו "התעוררות", גורמת למלים להיות באופן כללי פונקציונליות פחות, ככה שמלים כמו "או משהו כזה" עוזרות אשכרה לדייק את הדברים.