מישהו מכיר את זה?

זה פשוט

New member
יש לזה כ"כ הרבה שמות ותיאורים וספרים ומילעם

נכון שהם רק מצביעים על זה, אבל הם עושים יופי של עבודה, אתה לא חושב? לי המילה תודעה או הוויה או מודעות או מציאות או חלל נשמעים לי כמו משהו שבהחלט ניתן להבין..
כמובן שהדממה היא ממלכה ללא מילים, אבל המילה דממה ולענייננו, התעוררות, בהחחו עושות את העבודה, עד גבול מסויים. להגיד "משהו כזה" נשמע כמו יראת כבוד מלגעת באיזה טאבו קדוש. או משהו כזה..:)
 
כתבת יפה.

ה"משהו כזה" מתאים לי, כשהמלים לא יכולות לדייק.

בלעדיו זה נשמע יחסית מוצק וחד, כאילו ככה זה, בזמן שבמציאות זה לא באמת ככה.

זה כמו שאני מעדיף שאם מישהו רואה משהו שמזכיר לו קצת פיל, אז שיגיד "ראיתי משהו שמזכיר לי קצת פיל" ולא "ראיתי פיל!"

משם בא ה"משהו כזה", בין היתר.

המלה "התעוררות", לדוגמה, היא לעתים כמעט חסרת משמעות בהקשר האמיתי שעליו אנשים משוחררים יחסית, מנסים להצביע.

הנה, השתמשתי בניסוח "משוחררים יחסית", במקום בניסוח הפחות מדוייק והיותר מטעה, "ערים". הראשון נאמן יותר, מדוייק יותר, קרוב יותר למציאות; השני נוטה לחולל בתודעת הקוראים משהו דמיוני יותר, שרחוק יותר מהמציאות.
 

זה פשוט

New member
או שאתה ער או שאתה משוחרר יחסית

זה כמו להגיד "אני לא יודע/ת אם אני מאוהב/ת". דברים כאלה יודעים בבטחה.
אנשים ערים יודעים שהם ערים למי שלא ער. לעצמם הם לא מספרים שהם ערים כי אין מי שער, אבל הם מבינים את כללי המשחק. ככה לפחות אני מבינה מהצד..
 
אהבתי מאוד את "ככה לפחות אני מבינה מהצד"


זוהי יושרה וצלילוּת גם יחד

וזה אנושי לנו לחשוב כל מיני דברים (ולא משנה מי צודק/ת) ולחוות כל מיני דברים
 

GM1988

Well-known member
אני מסכים עם "זה פשוט"


או שאתה ער או שאתה לא ער - אין יחסית או כמעט.
אם בנאדם עדיין מהרהר אם הוא התעורר או לא- הוא לא התעורר.

אני עדיין לפעמים בודק מה נכון מבחינתי בקשר להארה ומה לא.
נגיד- אני בודק עד כמה נכון לי לפעמים להישאר רגוע בסיטואציות מסוימות, או שאני סתם מנסה לשחק אותה (ואני כבר יודע מתי אני משקר ומתי זה באמת קורה בטבעי, לכאן או לכאן).
אבל עדיין לא ברור לי מה נכון.

או נגיד יש לי שכן שהיו לי מחשבות להציע לו לנסוע לים או משהו- והרגשתי ממש טוב כשדמיינתי את עצמי עושה את זה.
הרגשתי ממש מעולה שאני לא חושב על זה בכלל, ופשוט מציע, כי זה כיף!

אבל בפועל אני עדיין לא שם- ומבחינתי כל עוד זה ככה- הארה זה לא בגדר אופציה


למה?
כי מבחינתי לרצות לעשות משהו (וזה לא כולל לקפוץ בנג'י או לשדוד בנק), ולחשוש כי.. (ויש הרבה כי"יים לזה)- מעיד עדיין על בנאדם לא משוחרר.

אבל אני עדיין לא יודע מה נכון.
 
יופי


"אבל אני עדיין לא יודע מה נכון" - אוקיי, זה די פשוט:

אף לא אחת מהדעות או המחשבות האפשריות במקרה הזה, נכונה בלעדית.

אפשר להציג פעם את הדעה הזאת, פעם את הדעה האחרת... והן תראנה סותרות, למרות ששתיהן נכונות (וגם שלושתן וגם ארבעתן וכו').

אז אולי, באמת, פשוט, אין טעם לדבר על זה.





___

נדמה לי שלא משנה כמה אני או מורים אחרים נדבר על זה, זה לא יעשה את העניין הזה יותר או פחות נכון, יותר או פחות מובן.
דעה יכולה להימדד בפונקציונליות שלה: האם היא עובדת בשבילך טוב יותר או טוב פחות.
ידיעה יכולה להימדד בתוצאות שלה, כולל החוויה הנוצרת ממנה.
כל מה שנאמר וייאמר על הנושא הזה, נכון בדרכו וגם שגוי בדרכו.


אפילו כאשר תדע אל הנכון - גם אז לא יהיה באפשרותך להפוך את זה ל"מובן" עבור מנגנוני השכל והשפה. מצד אחד המציאות, מצד שני הציורון הפנימי החמוד שלנו, שיכול לתאר נאמנה אך ורק את מה שהוא יכול לתאר נאמנה.
 

זה פשוט

New member


לא תמיד ברור לי שהשקט (השלם והמושלם) הוא אני אבל למי שלא ברור זה לאגו������
&nbsp
הפניתי את העניין אתמול לידיד, לשעבר מחפש, שענה: היית כבר בשקט, אז מה הבעיה ומי מוצא אותה.. נכנס מפה יצא משם...
כל הזמן נופלת וקמה ונופלת וקמה ומי נופל ומי קם. זה לא שיר של הדג נחש או משו כזה?
 

GM1988

Well-known member
לא נראה לי שכדאי לך להתעורר


את תהיי אומללה מדי שלא יהיה לך יותר מה לחפש
 

זה פשוט

New member
למי לא כדאי להתעורר?

אני מבינה למה התכוונת וזה נכון אם היתה קיימת באמת מישהי שרוצה להתעורר ולא מצליחה להשיג את זה. המחשבה שאני רוצה להתעורר אבל פוחדת כי אז נגמר החיפוש נכונה לדמות אליה המחשבה מתייחסת אבל מה שבאמת נגמר זה האמונה שהדמות הזו קיימת בכלל מעבר למחשבה. מה שנקרא אגו. כשהאמונה החזקה הזו משתחררת, התודעה מתגלה לעצמה וזו תחושה נפלאה של הקלה
 

זה פשוט

New member
כבר לא

מקודם היה פחד להתעורר. היום אני מבינה שהפחד דימיוני כמו הדמות שנושאת אותו. עכשיו יש בי הרבה יותר מוכנות להפסיק להאמין ולאחוז בה וסקרנות לגלות את טבעי האמיתי. זה תהליך מרתק ומאוד משחרר :)
איך זה אצלך?
 

GM1988

Well-known member
האמת שעברתי כמה וכמה גלגולים עם זה בשנים האחרונות

או יותר נכון תנודות בין משהו אחד לשני תוך כדי החיפוש הזה של ההארה.
לא הצלחתי לוותר על העניין הזה מאז שטעמתי ממנו לפני כמה שנים, ולמרות שלא פעם קראתי שאין מה לחפש, וכמה הדבר הזה לא קיים- גם מפי אותם מורים ששמעתי- עדיין ידעתי שיש משהו שאני עדיין לא יודע אותו, או מפספס אותו, או לא יודע מה.. אבל יש משהו!

הדבר הכי טוב שקרה לי בכוון הזה, חברתית- זה שאף פעם לא נתנו לי באמת ליהנות מלהיות מואר

מה הכוונה: הרבה פעמים במהלך השנים האלה הגעתי לתובנות והארות מסוימות, וחשבתי זהו! הבנתי! I got it! I
got it!
ולפעמים זה היה נמשך עוד כמה שעות או ימים, ובכלל הייתי חושב שאני כבר זהו- אני כבר מצאתי את מה שרציתי, אבל תמיד היה משהו ששבר את הדבר הזה וגרם לי להתבאס שהתבאסתי|אוף!|- ואז שוב הייתי חוזר לבדוק מה, ואיך, ולמה.

אני עדיין קצת מאמין ל"אני" הזה בסיטואציות חברתיות מסוימות, אבל לא ברמה שזה כבר משנה לי.
 

זה פשוט

New member
למה הכוונה שעדיין לא ברור לך מה נכון בקשר להארה?

מה אתה חושב שאתה מפספס?
לגבי חששות חברתיים מסויימים, זה לא סותר יכולת להתעורר, אולי רק מעכב במידה וזה מעסיק אותך המון
הרבה מהמחפשים חווים במהלך המדיטציות רגעים שהם בטוחים שהתעוררו, אבל מי שבטוח שהוא התעורר, זה שוב האגו. קוראים לזה got it-lost it. מצב קבוע שבו אין שום אחיזה, עניין או אמונה במחשבות ודפוסים וזכרונות, נראה לי שזה המצב המואר
 

GM1988

Well-known member
בדיוק

בגלל זה אני יודע שכל עוד זה קיים- אני לא מואר.

לשאלתך,
אני לא בטוח בדברים מסוימים שנכון לי דבר זה או אחר- ועד כמה הוא מתקשר להארה.
נגיד, כשקייטי מספרת שערב אחד כמעט נורתה על ידי בחור - וכל מה שזכרה מאותו רגע זה את הירח שהיה ברקע, והעיניים היפהפיות (והמפוחדות) של הבחור - זה מבחינתי המודל, אומנם קיצוני, אבל מודל אמיתי של אפשרות לראות את הדברים הכי נקי, כי כשאתה יודע מה אמיתי- אתה לא מתפתה למה שלא- והכל נמצא תמיד באיזון.

או נגיד מה שאמרתי בהודעה אחרת על העניין הזה של לבוא לשכן שלי, ולא לחשוב "כן בסדר, לא בסדר" - ופשוט לבוא ולשאול אותו "תגיד, בא לך לנסוע לים?"

כי מאד בא לי, וכי אני לא רואה סיבה למה צריך לחשוש מדברים כאלה, ולמה צריך לחפש רחוק, כשהכל נמצא ממש ממול.

לא בטוח אם הבנת, אבל אלה הדברים שאני עדיין בודק וחושב עד כמה הם נכונים.
כי יכול להיות שזה סתם דברים שאני מנסה לקשר ללהיות מואר- כלומר- משוחרר- וזה לא בהכרח רלוונטי. (כי בסופו של דבר אולי אגלה שגם בתור מואר, לא לכל אחד מתאים אותו הדבר).
 

GM1988

Well-known member
שאלה


מה הכוונה "לגבי חששות חברתיים מסויימים, זה לא סותר יכולת להתעורר".
&nbsp
?
 

זה פשוט

New member
כתבת שיש לך חששות חברתיים מסויימים

זה עלול להפריע לראות את המציאות באופן צלול ובהיר, כל עוד אתה מתעסק בזה הרבה, אבל לא תמיד ולא בהכרח. אקהרטולה סיפר שסבל מדיכאון, גם ביירון קייטי, ובכל זאת החסד הגיע והם הבינו, כל אחד בצורה שונה, שהמחשבות מסתירות את האמת וכך התעוררו לטבעם האמיתי.
 

GM1988

Well-known member
כן אבל מה זה עוזר לך / לי / למישהו?

הם נחמדים בתור מודל שחיים הדבר הזה (שאנחנו גם מזהים דרך עצמנו- בלי קשר אליהם), אבל מי מאיתנו מכיר אותם/ חי איתם/ יודע באמת איך הם ביומיום.

ג'ף פוסטר לדוגמה, טוען שכבר מגיל 23-25 ראה את הדברים בצלילות, אך בחכמה רבה עוקף את כל העניין של "התעוררתי", וגם עוקף את העניין של "להיות רגוע 24/7" וכל זה..
לא שזו המטרה הנעלה מבחינתי, רוגע.. אבל סתם בתור עניין שבסהכ כן מוזכר בכל הנושאים הרוחניים האלה, של רוגע, שלווה- הוא לחלוטין נשמע כמו שאר הקולגות שלו- שמצד אחד אומר "יום אחד.." (כשהוא התעורר), ואז ממשיך "לא היה בזה שום דבר מיוחד".. אוי אברוך


קיצר, אנחנו לא מכירים איתם, אבל הם מודל טוב לזהות בו, ולבדוק דרכם את הנושאים האלה.
 

זה פשוט

New member
אוי אברוך אינדיד

מסכימה איתך, גם מבחינתי הם בכלל חוו אירוע נוירולוגי רוחני או משהו כזה אבל נדיר מאוד, כמו גם רמנה מהרשי שהוא המורה "שאימצתי" (פלוס עוד כמה חביבים. אצל רובנו הגילוי העצמי הוא חתיכת תהליך ארוך ולעיתים די מייגע. ואז התחלתי לוותר על הספרים והשלתי מעלי את יראת הכבוד מהמילים המפוצצות (תודעה! בליס! אינטליגנציה קוסמית! אלוהים, האחד, ואוווו) ולראות בזה משהו כיפי שעושים ממקום של סקרנות אמיתית. אני לא מחפשת רוגע, בשביל זה יש הרבה אמצעים חביבים אחרים, מהטבע או מהונדסים, אני באמת ובתמים רוצה להבין את הבדיחה. כשאני רואה תמונות של הבודהה נקרע מצחוק, גם אני רוצה, כי אני חובבת הומור. כבר מזמן הבנתי וכתבתי המון שצריך להוריד את המיסטיקה וגבהות הרוח לקרקע, "לעם", זה הכל עניין של קומון סנס. מי חושב, רואה, שומע את המחשבות האלה שעפות להן בראש שלי (שלי!?) ולרוב משאירות נזקים ואדמה חרבה מאחוריהן? ואז התחלתי להבין. זה באמת כזה פשוט. יש משהו מאחורי המחשבות האלה, או מתחתן, שהוא דומם ומודע וריק וצלול וברגע שעולים על זה, סו טו ספיק, ומזהים את זה, יודעים! פשוט יודעים שזה זה. זה אני. זה קורה בשנייה, ואח"כ בדקה, ואח"כ בשעה, ואח"כ ביום, וצריך כל הזמן להיות שם, לזכור להיות שם, או כאן בעצם, ולא לתת למחשבות לנהל את החיים, לבועות אוויר האלה עם סאונד ווידיאו שלכל אחד אחר יש בראש בשלל גוונים ומקצבים והיסטוריה אישית וכל זה, כי הם באים ממני, מהמקום הריק והעצום הזה שכנראה לא תחום רק לתוך הגוף שלי אלא נמצא בכל. ואוו, זה היה נאום..
 

GM1988

Well-known member
נכון!

כל המילים האלה זה סתם.. זה נחמד כשרק מתחילים ומכירים את הדברים האלה, אבל וואלה, אחרי שכן, אחרי שכבר מאירים ככ הרבה פינות בפנים- המושגים האלה הופכים למתישים ומעצבנים (אין לי מושג איך המורים האלה לא מתים מיתר רוחניות לחזור על אותם הדברים במשך עשורים! פאק!
אם אני כבר אחרי כמה שנים מקיא מזה, ואיך אמרה ריבה בבנות הזהב (בכיכובה של רבקה מיכאלי) "אני כבר לא מפחדת מהאלצהיימר.. שיבוא וישכיח ממני את השיחה הזו". (במקרה שלה היה מדובר בשיחה עם חמה שהיא לא סובלת).

אני יכול להגיד לך שלפני הרבה שנים, היו לי הפרעות אכילה.
תנודות לפה ולשם של בליסות, הרעבות וכו'.. וככה במשך כמה שנים..
עד ש! (הו! גם לי יש את ה"עד ש!".. כמו לרוחניים
רק שפה אני כבר לא מדבר מיד 2, אלא מיד 1
).

מה שקרה זה שיום אחד שגרתי, ששוטטתי באינטרנט, נתקלתי במאמר שסידר לי קצת את העניינים, אבל בגדול כל התורה של לצאת מהמעגל הזה של בליסות והרעבות היה: לאכול כשרעבים, ולהפסיק כששבעים.

נשמע קל? עכשיו לכי תיישמי


אבל החלטתי שזהו- כשהבנתי במה מדובר- התחלתי להתקדם למטרה.

זה לא קרה ביום, ואפילו לא בשנה.
לקח לי כמה שנים אשכרה להבין מה זה "לאכול כשרעבים, ולהפסיק כששבעים".

אקצר לך את הסיפור
אני לגמרי שם כבר כמה שנים.
כשהבנתי את המנגנון הזה, נדהמתי כמה פשוט הדבר הזה, ואיזה אבסורד
שכתובים ככ הרבה ספרים על הנושא, ועושים אינסוף תכניות על זה, ואף לו אחד, אומר בפשטות את מה שקראתי אז באותן 4 מילים.

עם זאת, אני יכול גם להבין שלמעשה גם אם מישהו יגיד את זה- לא בטוח שמישהו אחר יבין. כי זה נשמע קל מדי. או אפילו רוחני מדי "להקשיב לגופך שלך"


ניסיתי פעם לקשר את זה לתחום הרוחני, ושאלתי את עצמי, כאילו מישהו אחר שואל אותי: "מה בעצם הבנת?".. ולתדהמתי, מצאתי את עצמי לא מוצא תשובה בדומה לרוחניים שמעידים שלא מצאו כלום, והכל תמיד היה שם.
פיי!


מה באמת אני יודע? המ
שצריך לאכול כשרעבים, ולהפסיק ששבעים (Is there a buddha in the building?
).

אז ברור לי לגמרי שיש משהו שפשוט עובד, כמו שאמרת - מגלים את זה וזהו

לא צריך יותר לתרגל, לא צריך יותר לשאול, אין מה.. לא צריך יותר לכתוב בפורום הזה, לא צריך לקרוא ספרים על הנושאים האלה (כי הם לא מספרים שום דבר), וכו..

אבל אני עדיין לא יודע אם מה שאני כבר יודע זה לא זה בעצם, או שיש עוד משהו.
אני כן יודע שכל עוד יש לי עדיין את המחשבה שלא- זה לא זה.
 
למעלה