מי החמור כאן?
איזה ממזר הגוטמן הזה.. איך הוא שיטה בי כשהייתי רק ילדה רכה בשנים...
את הסיפור על "הרפתקאות חמור שכולו תכלת" קראתי אז כ.. סיפור. סיפור נחמד ומלא הומור על חמור חמוד, שיצא לו לשוטט בדרכים כדרכם של חמורים , ונתקל בהרבה הרפתקאות מעניינות. לא היה חסר כלום בספר הזה: הסיפור על היהלום הגדול בעולם המכונה "עין המוות" ומביא מזל רע לבעליו, שוד יהלומים שנכשל, סכסוך משפחתי שנפתר על הצד הטוב ביותר, עיר נפלאות שיש בה משקפת המראה לאדם את עתידו.. מה רע?
אז מה יש לנו ב"חמור שכולו תכלת"- בסוף יש לנו "כולו חמור" כמו שאומרים היום. רק חמור יום יומי, שברח משדה הקוצים, ושלא ברצונו היה מעורב בכמה קטעים די משמעותיים ב"חיי האומה". למשל - הוא נתקל בנציב העליון הבריטי, הוא גורם להפסקת המלחמה בין אנשי העמקים ואנשי ההרים ומחסל את נקמת הדם שנמשכה דורות רבים. לא מפני שהוא היה חכם במיוחד, או שאמר בכלל משהו. הוא הרי חמור. מקסימום הוא יודע לנעור..
אבל מתחת לסיפור התמים והחמוד הזה, ואפילו לא ממש נורא מוסתר, יושב גוטמן ומתפקע מצחוק. קצת עלינו, הקוראים התמימים והרבה הרבה על הממסד.. ואני לא ידעתי בכלל שהוא חתרן כזה. ואיזו חדות לשון. למות מצחוק ובכי...
"יום אחד הובילו את חמורנו אל תערוכת התמונות הגדולה.. נעצר החמור לפני אחת התמונות הגדולות והשפיל את אזנו הימנית- והוא סימן שהתמונה מצאה חן בעיניו.. והמזכירים הזריזים דאגו מיד שיהיו תוצאות של ממש לחות הדעת. מה עשו? פרסמו את שמות הצירים והתמונות שזכו בעיני החמור, וטלפנו לעיתונים שידפיסו צלומים שלהם והציר שזכה למצוא חן היה נגש אל החמור בבת צחוק על פניו ומרכין ראשו.. וכך היה בעניני ספרות ובעניני מחול ובעניני אדריכלות וכמעט ששכחתי להוסיף גם בעניני תיאטרונים".
וחוצמזה- לקרוא את גוטמן זו פשוט חוית מולטימדיה. כל פעם מחדש אני נתקלת ביכולת המדהימה שלו להתרומם מעל הכתוב - לא רק את הצורות, הצבעים והטעמים הפעם הזאת יש לנו גם מוסיקה של ממש. תיאור הקונצרט בהשראת נעירת החמור הוא יצירת אמנות בפני עצמה.
הנה, ספר אמיתי לילדים ומבוגרים. ומה יותר טוב מקצת צחוק בין ההמולה של ערב פסח, לדודים ולדודות, למשפחות המורחבות ולחופשות הנהדרות של האביב?
חג אביב שמח
איזה ממזר הגוטמן הזה.. איך הוא שיטה בי כשהייתי רק ילדה רכה בשנים...
את הסיפור על "הרפתקאות חמור שכולו תכלת" קראתי אז כ.. סיפור. סיפור נחמד ומלא הומור על חמור חמוד, שיצא לו לשוטט בדרכים כדרכם של חמורים , ונתקל בהרבה הרפתקאות מעניינות. לא היה חסר כלום בספר הזה: הסיפור על היהלום הגדול בעולם המכונה "עין המוות" ומביא מזל רע לבעליו, שוד יהלומים שנכשל, סכסוך משפחתי שנפתר על הצד הטוב ביותר, עיר נפלאות שיש בה משקפת המראה לאדם את עתידו.. מה רע?
אז מה יש לנו ב"חמור שכולו תכלת"- בסוף יש לנו "כולו חמור" כמו שאומרים היום. רק חמור יום יומי, שברח משדה הקוצים, ושלא ברצונו היה מעורב בכמה קטעים די משמעותיים ב"חיי האומה". למשל - הוא נתקל בנציב העליון הבריטי, הוא גורם להפסקת המלחמה בין אנשי העמקים ואנשי ההרים ומחסל את נקמת הדם שנמשכה דורות רבים. לא מפני שהוא היה חכם במיוחד, או שאמר בכלל משהו. הוא הרי חמור. מקסימום הוא יודע לנעור..
אבל מתחת לסיפור התמים והחמוד הזה, ואפילו לא ממש נורא מוסתר, יושב גוטמן ומתפקע מצחוק. קצת עלינו, הקוראים התמימים והרבה הרבה על הממסד.. ואני לא ידעתי בכלל שהוא חתרן כזה. ואיזו חדות לשון. למות מצחוק ובכי...
"יום אחד הובילו את חמורנו אל תערוכת התמונות הגדולה.. נעצר החמור לפני אחת התמונות הגדולות והשפיל את אזנו הימנית- והוא סימן שהתמונה מצאה חן בעיניו.. והמזכירים הזריזים דאגו מיד שיהיו תוצאות של ממש לחות הדעת. מה עשו? פרסמו את שמות הצירים והתמונות שזכו בעיני החמור, וטלפנו לעיתונים שידפיסו צלומים שלהם והציר שזכה למצוא חן היה נגש אל החמור בבת צחוק על פניו ומרכין ראשו.. וכך היה בעניני ספרות ובעניני מחול ובעניני אדריכלות וכמעט ששכחתי להוסיף גם בעניני תיאטרונים".
וחוצמזה- לקרוא את גוטמן זו פשוט חוית מולטימדיה. כל פעם מחדש אני נתקלת ביכולת המדהימה שלו להתרומם מעל הכתוב - לא רק את הצורות, הצבעים והטעמים הפעם הזאת יש לנו גם מוסיקה של ממש. תיאור הקונצרט בהשראת נעירת החמור הוא יצירת אמנות בפני עצמה.
הנה, ספר אמיתי לילדים ומבוגרים. ומה יותר טוב מקצת צחוק בין ההמולה של ערב פסח, לדודים ולדודות, למשפחות המורחבות ולחופשות הנהדרות של האביב?
חג אביב שמח