מי חיכתה לרפלקס פליטת התינוק?

שונצו

New member
נדמה לי שכבר המליצו לך על זה

אבל אני אעשה את זה שוב - במקום לרשום כל פעם בסוף ההודעה את הפרסומת שלך (אגב, נדמה לי שזה גם אסור בתפוז...) תכתבי את כל זה בחתימה שלך (כולל קישור לאתר שלך), וזה יחסוך לך גם תלונות וגם עבודה.
 

פזגורית

New member
הרפלקס האקספולסיבי - רפלקס פליטת התינוק

רפלקס זה מופיע בשלב השני של הלידה, בתנאי השאישה לא לחצה לפני הופעתו. זהו רפלקס המוביל את האישה, דרך דחף גופני עז, לרוקן את האגן. במקרה של לידה -לרוקן את האגן מהתינוק. (סליחה על הסגנון הפיזיולוגי כלכך..). בלידה פיזילוגית האישה מחכה עד להופעת רפלקס הלחיצה- רפלקס פליטת התינוק, ורק אז מאפשרת לעצמה ללכת עם תחושות הגוף המובילות ללחיצה מתונה/חזקה/ללא לחיצה. הידע שיש לנו על יתרונות פליטת התינוק ללא לחיצה, הוא המוביל אותנו ללמוד ולאמץ טכניקות המאפשרות לנו לא ללחוץ את התינוק. שהייה בתוך המים תסייע בכך מאד, נשיפה עם ששששששששש גם היא, תנוחות הפוכות כמו עמידת 6 גם ימתנו את הצורך ללחוץ בעוצמה רבה. לחיצה רק עם הופעת הרפלקס האקספולסיבי היא בעלת משמעות רבה לאם ולתינוק ולרוב כולם יוצאים נישכרים ממנה. כמובן נזכור, כי ישנם מצבים בהם לא ניתן להמתין את להופעת הרפלקס, כמו חלילה מצוקה עוברית או אימהית, אך לידה פיזיולוגית ופעילה מורידה משמעותית את הסיכון הזה. יסמין זיו, מדריכת הכנה ללידה ודולה
 
רפלקס פליטת התינוק

הוא רפלקס בלתי רצוני שקורה לכולנו בסוף השלב השני של הלידה, בסוף שלב הלחיצות, ראש התינוק עובר בתעלה מגיע למקום מסויים שממנו הוא מחליק לבד החוצה. בשלב הזה כל מיילדת תגיד לכם להפסיק ללחוץ ולהתחיל לנשוף נשיפות כלב כאלה, הגוף פולט את התינוק החוצה. אז רפלקס פליטת התינוק הוא החלק האחרון של שלב הלחיצות. עכשיו בנוגע לשלב הלחיצות - בלידה השנייה שלי, הייתי בהרפייה מוחלטת וכל דחף ללחוץ החלפתי בהרפיה, לא לחצתי אפילו פעם אחת, ויצאה לי תינוקת 4,250. אפשר ללדת בלי ללחוץ
 

פזגורית

New member
זה לא מדוייק

רפלקס פליטת התינוק מופיע עם תחילת צירי הלחץ ולא בסופם. הוא הרפלקס הגורם לאישה להרגיש את הצורך להוציא את התינוק. בנוגע ללחיצות - אם אישה מאמצת את הגישה של לא ללחוץ גם אם את מרגישה צורך בכך, אז בוודאי שישנן כאמור טכניקות המאפשרות זאת. באופן כללי, אני מאמינה בללכת עם תחושות הגוף שלך - מרגישה צורך ללחוץ? תלחצי, אבל אל תשימי שם את כל ה"פוש, פוש" האמריקאי הזה, אל תלחצי בכל הכוח. תעבדי כמו שאת מרגישה מהגוף, תשתמשי בנשיפה עם ששששששש כדי למתן את עוצמת הלחץ. וכמובן, שאם יש אינדיקציות לא ללחוץ, כמו צלקת מקרע/חתך קודם, טחורים, רצפת אגן חלשה, תינוק בפוזיציה מסויימת- אז אפשר גם לא ללחוץ בכלל. הנשימות הקטועות (נשימות הכלב, כפי שקראת להן), מתאימות לשלב ההכתרה ולשלב יציאת הכתפיים כדי למנוע יציאה מהירה מדי שלהם שעלולה לגרום לקרע בפרניאום. יסמין
 

אם פי 3

New member
לא לחצתי באופן יזום

כן "צעקתי את התינוק החוצה" - עשיתי מה שהגוף שלי ביקש בשביל להוציא את התינוק, וזה כלל סוג של לחיצה, אבל כזו שבאה מהגוף, לא מהראש ובטח לא מהוראה מבחוץ.
 

אם פי 3

New member
ועוד משהו

אני חושבת ש"לא ללחוץ" באופן יזום, מזיק כמו "ללחוץ" באופן יזום. קשב לגוף זו הדרך הנכונה בעיני ללדת (ולחיות). (מדברת על מצב של לידה תקינה. לפעמים נוצר צורך ללחוץ באופן יזום למרות הנזקים).
 

veca

New member
עכשיו נרגעתי....../images/Emo13.gif

אני הרגשתי צורך עצום ללחוץ ולחצתי וגם אמרתי למיילדת שלי שאמרה לי בציר הבא את לא לוחצת בכלל ורק נושמת... זה היה מאוד קשה ובכל זאת לחצתי בהתחלה כי אי אפשר מול הרצון של הגוף ממש ניסיתי להתנגד... אחרי כמה נשימות יצא הראש ונדמה לי שזה בזכות הלחיצה היזומה שלי רק שזה יצא בעדינות יותר ולכן לא היו שום קרעים ... ודווקא לגוף חיכיתי לצירי לחץ מעט והם לא באו אז המיילדת אמרה לי ללחוץ בכל מקרה גם אם אין... אבל לא הספקתי כל הגוף יצא לבד וזאת הרגשה הכי נפלאה שהרגשתי אי פעם... כנראה שזה הריפלקס המדובר...
 

פזגורית

New member
הרפלקס הוא הצורך העצום ללחוץ שחשת

כשהמיילדת ביקשה ממך לא ללחוץ זה כפי הנראה היה בהכתרה וכדי שלא תיקרעי. הגוף לרוב באמת מחליק לבד החוצה מבלי שיש צורך ללחוץ אותו.
 
בלידה של תמר זה היה ממש ככה

היא נעה לבד בתעלת הלידה בלי שהרגשתי צורך ללחוץ. הגוף לחץ אותה לבד. המיילדות אמרו לי שאם אני מרגישה צורך, אני יכולה לעזור לה בלחיצות לפי מה שהגוף שלי מרגיש, אז כן לחצתי כמה לחיצות קטנות והיא יצאה בצ'יק תוך דקות ספורות. אני מניחה שהיא היתה יוצאת כך או כך, גם בלי ללחוץ, אבל אני גם לא חושבת שלחיצות לפי מה שהגוף מתווה הן דבר רע - דבר רע זה לחיצות כמו בלידות הביתחולימיות שהיו לי, שצעקו לי "PUSH PUSH PUSH!!!" וספרו לי עד 10, על הגב ועם אלחוש. בלידה של יותם לא כל כך
בכלל, כל השלב השני היה לי מאוד קשה וארוך יחסית למה שאני רגילה ולמה שציפיתי (כ-40 דקות... לעומת דקות ספורות ב-2 הלידות הקודמות. הראשונה היתה שעה וחצי, אבל עם אפידורל ועל הגב... גם כן לידה
). אז אני לא ממש זוכרת איך זה היה, זה פשוט היה מאוד מאוד כואב, וכל מה שרציתי היה בעיקר להוציא אותו משם כבר. אז לחצתי הרבה יותר.
 

JMac

New member
../images/Emo163.gifאז רגע...לא הבנתי

לידה ראשונה שלי, ב"ה. מה זה בדיוק שלב ההכתרה? מדוע מגיע שלב שבו יולדת מרגישה ללחוץ והמיילדת אומרת לה לא ללחוץ? אנו לא אמורות להשמע לגוף וללחוץ אם זה מה שהגוף דורש? או שיש להשמע להנחיות של המיילדת? אני די חוששת מכל עניין הלחיצות, כי אני עם טחורים עוד טרם ההריון, אבל מאוד שומרת שלא ללחוץ ביציאות ומנסה כל הזמן לנשום ולהרפות ומטפלת עם משחה שארומתרפיסטית רקחה לי, ואחד החששות שלי (חוץ מקרעים וחתכים למיניהם) הוא החמרת הטחורים..סליחה על הפירוט..
 

פזגורית

New member
קצת סדר..

שלב ההכתרה הוא השלב שבו הקודקוד מתחיל לבצבץ החוצה, מפתח הנרתיק, והראש מוכתר (מלשון "כתר") דרך פתח הנרתיק והחוצה. בשלב הזה המיילדת מנחה את היולדת לא ללחוץ, כי אם תלחץ, התינוק יצא מהר והראש ימתח במהירות את הפרינאום והאמא עלולה להיקרע. השאלה שאת מעלה - איך זה יתכן שהגוף מורה לנו ללחוץ כשלמעשה זה עלול לפגוע בנו (קרע) היא שאלה מאד מאד טובה וחשובה. ממה שאני מבינה, ואשמח ללמוד אם אני טועה, כשאת יולדת לידה פיזיולוגית ופעילה, קשובה לאורכה להנחיות הגוף שלך, בוחרת בחופשיות את תנוחת הלידה המתאימה לגופך בעת יציאת התינוק, הגוף אכן מנחה אותך כל הזמן. בלידות כאלה אפשר לראות כי יולדת בשלב הזה לרוב מתחילה לנשום באופן ספונטני נשימות שונות מאלה שהיו עד עכשיו - ארוכות יותר או קטועות יותר, או מוציאה קולות עמוקים, וזה מווסת באופן טבעי את הדחף האדיר ללחוץ, אם קיים כזה. לא תמיד קיים דחף ללחוץ בעת ההכתרה, ואז בכלל אין בעיה.. אם את לוקחת מיילדת פרטית (סליחה שאני לא זוכרת מה תוכניותיך) זה יכול להיות מצויין להעלות את הנושא לשיחה איתה. אם תלדי עם מיילדת רנדומלית, בכללי עדיף להישמע להוראות שלה מתי לא ללחוץ (אבל לא בהכרח למתי כן ללחוץ, כאמור). לעניין הטחורים - באמת עדיף להימנע מלחיצות ולאמץ תנוחה שתמתן ככל שניתן את הלחץ על הפרינאום, כמו תנוחת 6, או על הברכיים עם השענות לפנים. את יכולה כבר עכשיו להתאמן עם ה- ששששששש בשירותים וללמד את הגוף שלך לשחרר מבלי ללחוץ. מקווה שעזרתי, יסמין
 
הדחף לא להקרע???

אני מאמינה שבאופן טבעי היולדת יכולה לדעת באיזו תנוחה עליה להיות בצירים ובלידה. בתנאי שהיולדת קשובה לגמרי ולא מחפשת תשובות מהסביבה, מאמינה לגמרי ביכולתה ללדת, ללא הסחות. אפילו הצעות לשינוי תנוחה יכולות להוציא מריכוז ולמנוע התכנסות. אני לא יכולה לנתק את מה שעבר עלי בלידה (הראשונה והיחידה שלי) מהלימוד שהקדשתי לנושא לפני הלידה אבל... ביקשתי מראש לא לתת לי הנחיות (באופן גורף). גם לא תכננתי תנוחת לידה. בפועל-לקראת ההכתרה- נשכבתי בבריכה (תנוחה שמונעת יציאה מהירה של העובר) וידעתי לא ללחוץ. לא היתה הנחיה ולא זוכרת שהקדשתי מחשבה לעניין. אולי זה משהו שחילחל אצלי בקריאה כהכנה ללידה ואולי זה אינסטינקט?
 

lionet

New member
אני

זה לא בדיוק שאת לא לוחצת - את פשוט לא עושה את זה באופן יזום, זה קרה לבד = רפלקס בלידה הראשונה שלי בבי"ח גם לא אמרו לי ללחוץ (או שום דבר אחר - עד שילדתי) אבל כן לחצתי - סתם כי הייתי לחוצה
 
אני לא חכיתי, הוא פשוט הגיע

היו לי משהו כמו 4 צירי לחץ, בציר השלישי הראש יצא וברביעי הגוף. הגוף לחץ אותו החוצה. זה היה שונה גמרי מלחיצה יזומה. כלומר הגוף שלי לחץ, לא אני. קשה להסביר- רק אחרי שחוויתי את זה הבנתי מה זה
זו היתה הלידה השניה. בראשונה לא היה שום רפלקס, הלידה היתה קשה וארוכה והיה יותר מדי מתח ולחץ סביבי והייתי יותר מדי מותשת. לחצתי אותו החוצה בעצמי וזה לקח שעתיים והמון צירים כואבים ולחיצות לא אפקטיביות. 2 הלידות היו בבי"ח.
 

מריקו1

New member
שרשור מעולה

אני תוהה מהו אותו הרפלקס, והאם הוא באמת מופיעה רק לעיתים נדירות. בשלב הלחיצות אני כבר הייתי מאולחשת, אבל אני זוכרת בברור צורך עצום של הגוף ללחוץ. בשלב הזה התנגדתי לגופי, אולי בגלל תשישות, אולי בגלל פחד. כאשר הרגשתי את הצורך ללחוץ הולך ונבנה בי, הייתי מחליטה שהפעם אני לא הולכת עם זה, ואני מתנגדת ללחיצה. ובסופו של דבר הייתי נכנעת לגל העצום הזה ונותנת לגוף ללחוץ.
 

GLADYOLA

New member
כן, בלידה השלישית

סוף סוף הרגשתי על מה מדובר. ממש רפלקס שדומה להקאה, רק למטה כמובן. גל ענק ללא שליטתי וללא מעורבותי האקטיבית. משהו מבפנים פשוט דחף אותו החוצה, ורק זכרתי לא להבהל מזה, לנסות להרפות הכל ולא להתנגד, לנשוף אויר החוצה בצורה איטית ומבוקרת. זה קרה מאוד מהר. שניים-שלושה צירים והראש ביצבץ ויצא לאיטו. בציר הבא כשהכתפיים יצאו זה היה ממש לאט ודי שרף לי, אז שם כבר לחצתי קצת בזהירות עד שחציו כבר היה בחוץ (והוא עדיין יצא מאוד לאט, חציו היה בתוכי, הוא פשוט לא נגמר...היה כ"כ ארוך!), אז החזקתי אותו ומשכתי אותו אליי.
 
למעלה