מי יארע למחונן שלא יאובחן?

[יוסף מגן]

מי יארע למחונן שלא יאובחן?

מי יארע למחונן שלא יאובחן?
האם יש סיבה לילד מחונן לגשת למבחנים, ויותר מכך, לשלם למחברי המבחנים? במה יהיה שונה הילד שלפני המבחנים והילד שאחרי? כי הרי מחונן נשאר מחונן גם אם הוא לא מוכרז כאחד, למרות שהפילוסופים עלולים לא להסכים לאמירה שכזו. חוץ מזה, האם ילד רגיל שיוכרז כמחונן בגיל צעיר ודרכו תנותב לפי הנחה זו אכן יגדל להיות "מחונן"? שאלות של סקרנות ולכן דרושה התחשבות. תודה מראש.

 

[נועה לביא]

הילד עצמו לא יהיה שונה

מי יארע למחונן שלא יאובחן?
האם יש סיבה לילד מחונן לגשת למבחנים, ויותר מכך, לשלם למחברי המבחנים? במה יהיה שונה הילד שלפני המבחנים והילד שאחרי? כי הרי מחונן נשאר מחונן גם אם הוא לא מוכרז כאחד, למרות שהפילוסופים עלולים לא להסכים לאמירה שכזו. חוץ מזה, האם ילד רגיל שיוכרז כמחונן בגיל צעיר ודרכו תנותב לפי הנחה זו אכן יגדל להיות "מחונן"? שאלות של סקרנות ולכן דרושה התחשבות. תודה מראש.

הילד עצמו לא יהיה שונה
אבל ייתכן (וייתכן שלא) שהמבחנים יעזרו לו לקבל הכרה כבעל צרכים מיוחדים וכך לקבל את המגיע לו בהתאם. בין אם מדובר במסגרת המיועדת למחוננים (כיתת מחוננים, יום העשרה) ובין אם מדובר ביחס של המסגרת הרגילה כלפיו. לגבי השאלה השניה, אני לא מאמינה שניתן לנתב אנשים לא מחוננים להיות מחוננים. מה שכן, ניתן לנתב מחוננים לדרכים שיתאימו להם יותר.

 

[drorgi]

עצם האבחון משפיע

מי יארע למחונן שלא יאובחן?
האם יש סיבה לילד מחונן לגשת למבחנים, ויותר מכך, לשלם למחברי המבחנים? במה יהיה שונה הילד שלפני המבחנים והילד שאחרי? כי הרי מחונן נשאר מחונן גם אם הוא לא מוכרז כאחד, למרות שהפילוסופים עלולים לא להסכים לאמירה שכזו. חוץ מזה, האם ילד רגיל שיוכרז כמחונן בגיל צעיר ודרכו תנותב לפי הנחה זו אכן יגדל להיות "מחונן"? שאלות של סקרנות ולכן דרושה התחשבות. תודה מראש.

עצם האבחון משפיע
עצם האבחון משפיע. ניסויים הראו שלהתייחסות של המורה לתלמיד כאל נבון/טיפש יש השפעה רבה על ראיית התלמיד את עצמו ועל הצלחתו. מובן שההשפעה אינה יכולה להפוך תלמיד ממוצע לגאון (או להיפך), אבל יש כאן השפעה מעשית , ברת מדידה, על הביצועים של התלמיד: משהו מעין 'הנבואה שמגשימה את עצמה' בזעיר אנפין. אינני יודע אם נערכו מחקרים דומים, ספציפיים יותר לשאלתך, אך הייתי משער שגם עבור מחונים קיים אפקט דומה.

 

[יוסף מגן]

תודה לשניכם

עצם האבחון משפיע
עצם האבחון משפיע. ניסויים הראו שלהתייחסות של המורה לתלמיד כאל נבון/טיפש יש השפעה רבה על ראיית התלמיד את עצמו ועל הצלחתו. מובן שההשפעה אינה יכולה להפוך תלמיד ממוצע לגאון (או להיפך), אבל יש כאן השפעה מעשית , ברת מדידה, על הביצועים של התלמיד: משהו מעין 'הנבואה שמגשימה את עצמה' בזעיר אנפין. אינני יודע אם נערכו מחקרים דומים, ספציפיים יותר לשאלתך, אך הייתי משער שגם עבור מחונים קיים אפקט דומה.

תודה לשניכם

 

[נועה לביא]

זה לא שייך

עצם האבחון משפיע
עצם האבחון משפיע. ניסויים הראו שלהתייחסות של המורה לתלמיד כאל נבון/טיפש יש השפעה רבה על ראיית התלמיד את עצמו ועל הצלחתו. מובן שההשפעה אינה יכולה להפוך תלמיד ממוצע לגאון (או להיפך), אבל יש כאן השפעה מעשית , ברת מדידה, על הביצועים של התלמיד: משהו מעין 'הנבואה שמגשימה את עצמה' בזעיר אנפין. אינני יודע אם נערכו מחקרים דומים, ספציפיים יותר לשאלתך, אך הייתי משער שגם עבור מחונים קיים אפקט דומה.

זה לא שייך
אתה מדבר פה על מיצוי הפוטנציאל, ומחוננות היא הפוטנציאל עצמו.

 

[עוד צפורה גנן]

עוד דפקט בחברה המדידה שלנו

עצם האבחון משפיע
עצם האבחון משפיע. ניסויים הראו שלהתייחסות של המורה לתלמיד כאל נבון/טיפש יש השפעה רבה על ראיית התלמיד את עצמו ועל הצלחתו. מובן שההשפעה אינה יכולה להפוך תלמיד ממוצע לגאון (או להיפך), אבל יש כאן השפעה מעשית , ברת מדידה, על הביצועים של התלמיד: משהו מעין 'הנבואה שמגשימה את עצמה' בזעיר אנפין. אינני יודע אם נערכו מחקרים דומים, ספציפיים יותר לשאלתך, אך הייתי משער שגם עבור מחונים קיים אפקט דומה.

עוד דפקט בחברה המדידה שלנו
הילדים שלי מחוננים ולא עברו אבחון, ולכולם ברור שהם מחוננים, כולל להם עצמם. אין להם שום צורך באבחון, באשר הם לא הולכים למסגרות מיוחדות למחוננים.

 

[drorgi]

כמו ספורטאי

מי יארע למחונן שלא יאובחן?
האם יש סיבה לילד מחונן לגשת למבחנים, ויותר מכך, לשלם למחברי המבחנים? במה יהיה שונה הילד שלפני המבחנים והילד שאחרי? כי הרי מחונן נשאר מחונן גם אם הוא לא מוכרז כאחד, למרות שהפילוסופים עלולים לא להסכים לאמירה שכזו. חוץ מזה, האם ילד רגיל שיוכרז כמחונן בגיל צעיר ודרכו תנותב לפי הנחה זו אכן יגדל להיות "מחונן"? שאלות של סקרנות ולכן דרושה התחשבות. תודה מראש.

כמו ספורטאי
לדעתי השאלה המקורית דומה לשאלה הבאה: מה יקרה לילד רגיל שיוכרז כבעל כישורי ספורט גבוהים, וכתוצאה מכך יקבל הכשרה כספורטאי. האם יהפוך לספורטאי צמרת? האם יש לו סיכויים להפוך לספורטאי מעולה, טוב בהרבה ממה שהיה אילמלא כן? כל אחד יענה בעצמו.

 

[נועה לביא]

כן, אבל ילד ללא כישורי ספורט גבוהים

כמו ספורטאי
לדעתי השאלה המקורית דומה לשאלה הבאה: מה יקרה לילד רגיל שיוכרז כבעל כישורי ספורט גבוהים, וכתוצאה מכך יקבל הכשרה כספורטאי. האם יהפוך לספורטאי צמרת? האם יש לו סיכויים להפוך לספורטאי מעולה, טוב בהרבה ממה שהיה אילמלא כן? כל אחד יענה בעצמו.

כן, אבל ילד ללא כישורי ספורט גבוהים
אשר היה עובר הכשרה כספורטאי, לא היה הופך לספורטאי צמרת וסתם היה סובל...

 

[יוסף מגן]

אז מה היא בעצם הכשרה של ספורטאי?

כן, אבל ילד ללא כישורי ספורט גבוהים
אשר היה עובר הכשרה כספורטאי, לא היה הופך לספורטאי צמרת וסתם היה סובל...

אז מה היא בעצם הכשרה של ספורטאי?
הרי אי אפשר להפוך אדם שהוא כבר ספורטאי צמרת לאחד כזה. הרעיון הוא הפיכת בן-אדם רגיל כביכול, אם או בלי "כישרון", לספורטאי צמרת. זה עניין לדיון אחר - כמה אחוזים ממצוינותו של אדם טבועים בכשרון שלו וכמה בעבודה קשה ובאימון.

 

[נועה לביא]

מחונן הוא לא "ספורטאי צמרת"

אז מה היא בעצם הכשרה של ספורטאי?
הרי אי אפשר להפוך אדם שהוא כבר ספורטאי צמרת לאחד כזה. הרעיון הוא הפיכת בן-אדם רגיל כביכול, אם או בלי "כישרון", לספורטאי צמרת. זה עניין לדיון אחר - כמה אחוזים ממצוינותו של אדם טבועים בכשרון שלו וכמה בעבודה קשה ובאימון.

מחונן הוא לא "ספורטאי צמרת"
הוא רק אחד שיש לו הפוטנציאל להצליח מאוד בתחום האינטלקטואלי, יותר מל"ממוצע". התכחשות לקיומו של כשרון טבעי, היא לא יותר מ...התכחשות למציאות.

 

[יוסף מגן]

וודאי שיש כשרון טבעי,

מחונן הוא לא "ספורטאי צמרת"
הוא רק אחד שיש לו הפוטנציאל להצליח מאוד בתחום האינטלקטואלי, יותר מל"ממוצע". התכחשות לקיומו של כשרון טבעי, היא לא יותר מ...התכחשות למציאות.

וודאי שיש כשרון טבעי,
השאלה היא כמובן האם הוא בא כתכונה מולדת או כתוצאה מ"הינדוס סביבתי" - איך הסביבה משפיעה על הילד בעודו ילד (וכתוצאה ממה שקורה לו או מה שהוא מבין ומפנים בילדות, הוא מטפח "כשרון טבעי" בגיל מאוחר יותר - כשהאנשים סביבו כבר יכולים להכריז - "לאדם הזה יש כשרון". כמובן שיכול להיות שאני טועה (סביר אפילו

).

 

[נועה לביא]

כשרון טבעי הוא *טבעי*

וודאי שיש כשרון טבעי,
השאלה היא כמובן האם הוא בא כתכונה מולדת או כתוצאה מ"הינדוס סביבתי" - איך הסביבה משפיעה על הילד בעודו ילד (וכתוצאה ממה שקורה לו או מה שהוא מבין ומפנים בילדות, הוא מטפח "כשרון טבעי" בגיל מאוחר יותר - כשהאנשים סביבו כבר יכולים להכריז - "לאדם הזה יש כשרון". כמובן שיכול להיות שאני טועה (סביר אפילו

).

כשרון טבעי הוא *טבעי*
מולד, גנטי, נרכש עם ההנקה

בנוסף לכשרון הטבעי, קיים הגורם הסביבתי שמשפיע גם הוא, אבל גורם סביבתי לבדו ללא כישרון טבעי לא ישיג דבר. אם אתה רוצה ראיות, אתה מוזמן לקפוץ לקונצרבטריון העירוני הקרוב לביתך...

 

[נועה לביא]

כשרון טבעי הוא *טבעי*

וודאי שיש כשרון טבעי,
השאלה היא כמובן האם הוא בא כתכונה מולדת או כתוצאה מ"הינדוס סביבתי" - איך הסביבה משפיעה על הילד בעודו ילד (וכתוצאה ממה שקורה לו או מה שהוא מבין ומפנים בילדות, הוא מטפח "כשרון טבעי" בגיל מאוחר יותר - כשהאנשים סביבו כבר יכולים להכריז - "לאדם הזה יש כשרון". כמובן שיכול להיות שאני טועה (סביר אפילו

).

כשרון טבעי הוא *טבעי*
מולד, גנטי, נרכש עם ההנקה

בנוסף לכשרון הטבעי, קיים הגורם הסביבתי שמשפיע גם הוא, אבל גורם סביבתי לבדו ללא כישרון טבעי לא ישיג דבר. אם אתה רוצה ראיות, אתה מוזמן לקפוץ לקונצרבטריון העירוני הקרוב לביתך...

 

[drorgi]

לא רק כישרון

וודאי שיש כשרון טבעי,
השאלה היא כמובן האם הוא בא כתכונה מולדת או כתוצאה מ"הינדוס סביבתי" - איך הסביבה משפיעה על הילד בעודו ילד (וכתוצאה ממה שקורה לו או מה שהוא מבין ומפנים בילדות, הוא מטפח "כשרון טבעי" בגיל מאוחר יותר - כשהאנשים סביבו כבר יכולים להכריז - "לאדם הזה יש כשרון". כמובן שיכול להיות שאני טועה (סביר אפילו

).

לא רק כישרון
לעניות דעתי ונסיוני, כל כישור ניתן על ידי הכשרה ואימון מתאימים, לשפר ולשכלל במידה רבה. יכולות ספורטיביות, אמנותיות, יצירתיות וכד'. ומחוננות אינה יוצאת דופן. נועה מדברים על נתוני פתיחה. אין ספק, הם חשובים. אבל המוח שלנו הוא דבר דינמי, פלסטי. אפילו מהבחינה הפיסית ניתן לראות שינויים במבנה המוח כתוצאה מגרוי מכוון שלו. וידוע כי מוח האדם הוא פלסטי במיוחד בגיל צעיר. לפיכך איני יכול לקבל את הקביעה שמחוננות היא משהו מולד, ושהשפעת הסביבה עליו זניחה. מובן שלא ניתן להפוך ילד רגיל לגאון דוגמת איינשטיין, ניוטון או גאוס, בשום צורה של אימון שאני יכול לדמיין. אבל ניתן גם ניתן לשפר מאוד (כן, מאוד) את יכולותיו הקוגניטיביות של הילד, וככל שמתחילים באימון מוקדם כן התוצאות משמעותיות יותר. כמו כן, מחוננות יכולה לדהות, ללכת לאיבוד, אם לא מפתחים אותה. ראו הערותיו של גרא באחד העמודים הקודמים. ברור שיש את המקרים הקיצוניים של הגאונים הגדולים, רמנוג'ן למשל, שלמרות הכשרתו המתמטית הדלה מאוד דרך כוכבו כמתמטיקאי מדהים. אך לא עליהם אנו דנים כאן.

 

[irisgh]

איך?

לא רק כישרון
לעניות דעתי ונסיוני, כל כישור ניתן על ידי הכשרה ואימון מתאימים, לשפר ולשכלל במידה רבה. יכולות ספורטיביות, אמנותיות, יצירתיות וכד'. ומחוננות אינה יוצאת דופן. נועה מדברים על נתוני פתיחה. אין ספק, הם חשובים. אבל המוח שלנו הוא דבר דינמי, פלסטי. אפילו מהבחינה הפיסית ניתן לראות שינויים במבנה המוח כתוצאה מגרוי מכוון שלו. וידוע כי מוח האדם הוא פלסטי במיוחד בגיל צעיר. לפיכך איני יכול לקבל את הקביעה שמחוננות היא משהו מולד, ושהשפעת הסביבה עליו זניחה. מובן שלא ניתן להפוך ילד רגיל לגאון דוגמת איינשטיין, ניוטון או גאוס, בשום צורה של אימון שאני יכול לדמיין. אבל ניתן גם ניתן לשפר מאוד (כן, מאוד) את יכולותיו הקוגניטיביות של הילד, וככל שמתחילים באימון מוקדם כן התוצאות משמעותיות יותר. כמו כן, מחוננות יכולה לדהות, ללכת לאיבוד, אם לא מפתחים אותה. ראו הערותיו של גרא באחד העמודים הקודמים. ברור שיש את המקרים הקיצוניים של הגאונים הגדולים, רמנוג'ן למשל, שלמרות הכשרתו המתמטית הדלה מאוד דרך כוכבו כמתמטיקאי מדהים. אך לא עליהם אנו דנים כאן.

איך?
איך מאמנים את הילדים בגיל מוקדם? יש לך הוכחות? ובהקשר הנ"ל, כמה עובדות: 1. מכל תכונות האישיות שהתיחסו אליהן, האינטיליגנציה היא התורשתית ביותר. מה שתורשתי, הוא בהכרך ביולוגי. מה שביולוגי לא בהכרח תורשתי. 2. ובכל זאת, ישנה השפעה רבה לסביבה. אולי בפרט בכיוון של נפילה אל מתחת ליכולת הביולוגית. עובדות: ילדים למשפחות כושלות, שאומצו, האינטיליגנציה שלהם היתה גבוהה יותר בבגרותם מאשר ילדים אחרים שנשארו במשפחות המוצא, בכ 15 נקודות (שזה המון). כנראה שצריך הרבה דברים, ובעיקר צריך קשר אנושי תקין! במלחמת העולם השניה היו ילדים שגדלו בבית יתומים, נורא 'יעיל', כך שהיה צורך במינימום מגע אנושי. רוב הילדים שגמרו אותו, בבגרותם היו בעלי אינטיליגנציה נמוכה במיוחד, ולא פרנסו את עצמם. הייתה קבוצה אחרת: חלק מהילדים באותו בית יתומים הועברו, לבית מפגרות, כבר בינקותם, בגלל שנראה היה שהתפתחותם בפיגור כבר בילדות. הם גודלו שם על ידי מפגרות (שהגיל המנטלי שלהם היה שקול לגיל כרונולוגי של 8-12, תלוי במקרה), וכל אחד מעין אומץ, לא פורמלית, על ידי מפגרת אחרת. קבוצה זו הגיע לאינטיליגנציה תקינה (מעט מעל ל100) בממוצע, ורבים מהם פרנסו את עצמם ותפקדו בבגרותם. כך שאולי אפשר לפתח, אבל הדבר הבסיסי שאדם צריך הוא קשר אנושי תקין, על מנת שיתפתח, גם קוגנטיבית, כראוי.

 

[drorgi]

אינני מכיר את המקרה המתואר

איך?
איך מאמנים את הילדים בגיל מוקדם? יש לך הוכחות? ובהקשר הנ"ל, כמה עובדות: 1. מכל תכונות האישיות שהתיחסו אליהן, האינטיליגנציה היא התורשתית ביותר. מה שתורשתי, הוא בהכרך ביולוגי. מה שביולוגי לא בהכרח תורשתי. 2. ובכל זאת, ישנה השפעה רבה לסביבה. אולי בפרט בכיוון של נפילה אל מתחת ליכולת הביולוגית. עובדות: ילדים למשפחות כושלות, שאומצו, האינטיליגנציה שלהם היתה גבוהה יותר בבגרותם מאשר ילדים אחרים שנשארו במשפחות המוצא, בכ 15 נקודות (שזה המון). כנראה שצריך הרבה דברים, ובעיקר צריך קשר אנושי תקין! במלחמת העולם השניה היו ילדים שגדלו בבית יתומים, נורא 'יעיל', כך שהיה צורך במינימום מגע אנושי. רוב הילדים שגמרו אותו, בבגרותם היו בעלי אינטיליגנציה נמוכה במיוחד, ולא פרנסו את עצמם. הייתה קבוצה אחרת: חלק מהילדים באותו בית יתומים הועברו, לבית מפגרות, כבר בינקותם, בגלל שנראה היה שהתפתחותם בפיגור כבר בילדות. הם גודלו שם על ידי מפגרות (שהגיל המנטלי שלהם היה שקול לגיל כרונולוגי של 8-12, תלוי במקרה), וכל אחד מעין אומץ, לא פורמלית, על ידי מפגרת אחרת. קבוצה זו הגיע לאינטיליגנציה תקינה (מעט מעל ל100) בממוצע, ורבים מהם פרנסו את עצמם ותפקדו בבגרותם. כך שאולי אפשר לפתח, אבל הדבר הבסיסי שאדם צריך הוא קשר אנושי תקין, על מנת שיתפתח, גם קוגנטיבית, כראוי.

אינני מכיר את המקרה המתואר
האם בבית היתומים ה'יעיל' הם זכו ללמוד שפה (דיבור)? להתפתחותם של מרכזי השפה יש תקופה קריטית, ואם לא מגרים אותם בתקופה זה, העניין אבוד. כמו כן יש קשר חזק בין התפתחות/אי התפתחות מרכזי השפה במוח לכ=בין יכולות קוגניטיביות אחרות, וייתכן שזהו הגורם שהכריע את הכף במקרה שתואר. ולשאלתך אם יש באמתחתי הוכחה: לשם כך נחוץ מחקר יסודי רב הקף, שלא ערכתי, כמובן. אבל עדויות, סימנים תומכים, יש ויש. ילדים אחדים שאני מכיר (כולל הבן שלי), שעליהם עבדו, השקיעו בפיתוחם יצאו מחוננים (מאובחנים!!!) מקרה אחר שאני מכיר הוא של ילדה, שמגיל צעיר השקיעו במוטוריקה שלה, ויצאה מוכשרת מאוד בספורט - בעלת קואורדינציה, מוטוריקה וזריזות חריגה ביותר לגילה. גנטיקה? אולי, אבל אני בספק אם זה כל או אפילו רוב הסיפור. ובכלל לא ברור לי כיצד מישהו יכול לסבור כי יש כישורים שלא ניתן לעבוד עליהם, להשחיז ולחדד אותם? אסכם את דעתי בעניין: הכישרון המולד חשוב ללא ספק אפילו חשוב מאוד. אבל הוא אינו אלא נקודת פתיחה ומכאן ואילך לעיצוב הסביבה עשויה להיות השפעה בלתי מורגשת, מתונה או מכרעת, תלוי במקרה ובעוצמת ההשפעה.