מי מפחד משמלה לבנה? – ערן יהלום

pasternack

New member
מי מפחד משמלה לבנה? – ערן יהלום

תופעה ידועה היא בבית הספר לטיסה, שאם החניך ביצע טיסה מוצלחת במיוחד, חזקה על המדריך שיתן לו ציון נמוך בטיסתו הבאה, גם אם זו תהיה בסדר גמור. כך עובדת הפסיכולוגיה שלנו. לא במקרה אמרה ג'יי קיי רולינג שהיא לא מצפה לכך שספרה החדש יזכה לאותה הצלחה כמו סדרת "הארי פוטר". אמרה וצדקה. אלה הדברים שחלפו בראשי כשהתחלתי לקרוא את "מי מפחד משמלה לבנה?".

לפני כשלוש שנים, סקרתי ב"תפוז" את ספרו הראשון של אותו מחבר: "מזל שבלול". התלהבותי מ"מזל שבלול" לא ידעה גבול, ובעקבות כך נוצר קשר ביני לבין המחבר (שאותו לא הכרתי לפני שסקרתי את ספרו). כך זכיתי לפגוש ולהכיר את האיש המקסים שמאחורי הספרים, רו"ח ערן יהלום. זו דוגמה נפלאה לכך שהאינטרנט יכול לחבר בין אנשים גם ב"עולם האמיתי".

ב"מזל שבלול" הדמות הראשית הייתה נתי: חייל משוחרר, ואחר כך סטודנט. לא נגלה כאן מה עלה בגורלו, כדי לא לעשות ספוילר לאותם שניים-וחצי אנשים שטרם קראו את הספר ההוא, אבל מי שקרא אותו ודאי מבין מדוע נתי לא מופיע ב"מי מפחד משמלה לבנה?". (הדמות היחידה שחוזרת כאן היא ליה, שמופיעה בהופעת אורח קצרה. כנראה סוג של בדיחה פרטית). אבל בכל מובן אחר ניתן לומר שזהו ספר המשך ל"מזל שבלול", שכן הגיבור דרכו מסופר הסיפור הפעם, ששמו ירדן, הוא בסוף שנות העשרים לחייו, והוא בדיוק סיים את לימודיו האקדמיים. כעת הוא מתמחה במשרד עורכי דין בתל אביב, ומתגורר בדירה בעיר יחד עם חברו גבע, אותו הוא מכיר עוד מימי ילדותם בקצרין הרחוקה. שוב אנו מתוודעים לחיים הסוערים של צעירי תל אביב, ושוב, כמו בספר הקודם, הנושא העיקרי הוא חיבוטי הנפש לנוכח האתגרים שמציב הגיל, או השלב בחיים, שבו נמצא הגיבור הצעיר. הפעם, כפי שניתן להבין משם הספר, אנחנו נמצאים כמה שנים קדימה (הספר הראשון מסתיים ב 2006 והשני מתחיל ב 2009), והאתגר הוא חתונה. ליתר דיוק: לעשות את המעבר, או השלב בהתבגרות, ממערכות יחסים בלתי מחייבות למערכת יחסים אחת יציבה ומחייבת, עם כל הויתורים הכרוכים בכך.

גבע וירדן מהווים שני קצוות מנוגדים מבחינת גישתם לנושא.

ירדן מתלבט בין תדמיתו כמתמחה בעריכת דין לבין תדמיתו כרווק הולל, כאשר למעשה אף אחת מהתדמיות האלה אינה משקפת את ה"אני האמיתי" שלו (שאותו הוא השאיר, כנראה, אי שם ברמת הגולן). מרוב ניסיון לחיות לפי תדמיות, הוא נותר אומלל. ירדן מסרב "להתמסד" ולהיות "זקן", ולכן הוא עוזב את משרד עורכי הדין (רק כדי לזחול לשם בחזרה בהמשך), ועל הדרך - גם מחריב בצורה אכזרית את מערכת היחסים שלו עם הבחורה היחידה שהוא אוהב, מתמכר לסמים, וכמעט מנתק את יחסיו עם גבע. אבל הוא מנסה לשכנע את עצמו שהוא המאושר וגבע הוא האומלל. רק בסוף הספר הוא מבין שעליו פשוט לזרום עם החיים.

גבע, לעומת זאת, גולש בהדרגה לתוך מערכת יחסים ההולכת ומתהדקת, שמבשילה לכדי חתונה. הוא משכיל לעשות את המעבר מרווקות לנישואין, אבל הדרך שלו עד לשם מלווה גם היא בהתלבטויות, משום שנראה לו שהוא צריך לוותר על החופש שלו, על ההרגלים שלו ועל התכניות שלו, לטובת אשתו לעתיד. ומלבד זאת, הוא צריך להתכחש לאינסטינקט הצייד שקיים בו, ולעבור ממצב שבו (לכאורה) עומדות לרשותו שלושה וחצי מיליארד נקבות, למצב שבו יש לו רק אחת. אינני יודע איך נשים חשות לקראת חתונה (ודאי כבר נכתבו על כך ספרים, ואם לא – אזי ראוי שייכתבו), אך אין ספק שאת הרגשות של מרבית הגברים בשלב הזה של חייהם הצליח ערן יהלום לתאר היטב בספרו.

אבל, אחרי הכול, מדובר בעיקר בספר הומוריסטי. גם "מזל שבלול" היה מצחיק, אולם ב"מי מפחד משמלה לבנה?" מנסה יהלום להתבדח בכל עמוד, בכל שורה, וכמעט בכל אות. ההומור שלו מזכיר לי את זה של אפרים קישון – קצת "קומדיית מצבים" והרבה תיאורים מוגזמים, גרוטסקיים וציניים של הדברים הבנאליים בחיים. כמובן, מאחורי כל בדיחה יש גרעין של אמת, וכוונת הכותב היא להעביר איזשהו מסר, ולא סתם להצחיק. אלא שקישון כתב בעיקר הומורסקות קצרות בנות עמוד או שניים. לקרוא עמודים על גבי עמודים מההגיגים והקיטורים של ירדן, שאינו מרוצה משום דבר, החל מחוסר ההצלחה שלו עם בנות המין השני ועד להיעדר מכונת אספרסו במשרד שלו, וכל אותה עת אינו מסוגל להביט פנימה ולראות כמה שהוא אידיוט, זה די מעצבן. ולכן, ה"טיסה" השניה הזו של ערן יהלום החלה מבחינתי ברגל שמאל (או שמא עליי לומר "בכנף שמאל"). אבל העניינים החלו להשתפר החל מפרק 15, שבו ירדן סוף סוף מכיר בשגיאות שלו וחושב לקחת אחריות על מעשיו, וזה נהיה ממש טוב החל מפרק 21, שבו התחלתי סוף סוף לצחוק בקול רם (תופעה נדירה אצלי, כידוע).

מבחינה ספרותית, הצד החזק ב"מי מפחד משמלה לבנה?" הם תיאורי המצבים, שאותם מפליא יהלום לכתוב, באופן שנחרת בחדות בזיכרון. גם תיאורי הסקס (ויש לא מעט כאלה) זכו למקצה שיפורים בהשוואה לספר הקודם, והם מכילים עתה קצת פחות אנטומיה וקצת יותר פסיכולוגיה.

אינני יודע אם זה בגלל הגיל, הניסיון, או העובדה ש"מי פחד משמלה לבנה?" יצא בהוצאת "סלע" (בעוד ש"מזל שבלול" יצא בהוצאה עצמית), אבל אני מתרשם שהפעם מדובר בספר בשל יותר, מהוקצע יותר, כתוב לפי כל הכללים (וגם עם הרבה פחות שגיאות בעברית, אגב). מאידך גיסא, "מזל שבלול" היה מתפרץ יותר, ראשוני יותר, ולכן גם מעניין ומרגש יותר.

לאור מה שכתבתי לעיל על "סינדרום בית הספר לטיסה", אנקוט משנה זהירות, ולא אתן הפעם ציון מוגדר לספר "מי מפחד משמלה לבנה?". רק אומר, שערן יהלום בהחלט בדרך לקבל את הכנפיים שלו. ערן – מחכים לספרים על השלבים הבאים בחיים!
 

motior

Member
מעניין מיהם האדם וחצי הנוספים שלא קראו

את "מזל שבלול" פרט אליי
 

Arana

Active member
מנהל


אני חובבת של אפרים קישון, ואם מישהו מצליח לחקות בהצלחה את הסגנון שלו - זה בהחלט מעניין אותי
. עם זאת, לא קראתי את "מזל שבלול", האם מי שלא קרא את הספר הראשון יחוש חוסר כלשהו בספר הזה?
 

pasternack

New member
תודה על תגובתך

כל אחד משני הספרים עומד לגמרי בפני עצמו, אין צורך לקרוא אחד טרם השני.
 
למעלה