מיאניבכלל2
New member
מי צריך חגים בכלל
כמו בכל שנה, החגים הקרבים מביאים אותי להרהר בחיי, לחשוב.
מה בעצם השגתי השנה? איפה אני עומד? האם התקדמתי, האם העתיד הנראה באופק טוב יותר?
לצערי, ככל שהזכרון שלי קיים, התוצאה תמיד זהה, אכזבה וירידה במצב הרוח.
במהלך השנה ישנם מצבים של אכזבה, אבל הסיכום הזה גורם לכך יותר, להבין שהזמן עובר אבל הכל עומד במקום, שוב נכשלתי, שוב נתקעתי, שוב קיוויתי ושוב לא קרה דבר.
הילד הטוב הפך לאיש הנחמד, זה שההורים ידעו שתמיד יסתדר, עזרו לגדולה, פינקו את הקטן,אבל הוא, זה שבאמצע הוא יסדר, הוא ילד טוב.
האיש הנחמד, זה מהקומה השלישית, תמיד אפשר לסמוך עליו, הוא תמיד ידע את התשובה, הוא יעזור.
כולם קיבלו אותי כמובן מאליו, תמיד אהיה שם בשבילם, תמיד יוכלו לסמוך עליי, והם מצידם תמיד הניחו שאסתדר, הרי זה מובן מאליו, איך ילד כזה טוב לא יסתדר, איך אדם כל כך נחמד ישאר לבד?
אז זהו נשארתי...אני לבד, לבד בחג, לבד בסוף השבוע, לבד בערב, כל ערב, לבד.
כן, גם היום כל כך התפלאו...מה אין לך ילדים? הייתי בטוח שכן, הייתי בטוח שאתה נשוי, כן , זה כבר רגיל, קורה כל הזמן, כולם בטוחים, כולם סומכים ואין אף אחד שידאג שיציע את עזרתו, כי אני אסתדר...
ואת...היום צבתת לי את הלב, כן את, זאת שמספרת לאחרים שאנחנו חברים טובים כהגדרתך, איך חברים טובים? מתי בפעם האחרונה דיברנו? מתי פעם אחרונה שאלת לשלומי? מתי כשדיברנו התעניינת בי?
ואז שכבר הצלחתי לשכוח מהיום, אז, נזכרתי במה שקרה לפני מספר שנים, ביום ההוא שהותיר אותי יותר לבד משהייתי בחיים, ביום ההוא שהבנתי שהכל הצגה, שאין חברים, ובך שהתנצלת בשלושת השנים האחרונות רק ביום אחד בשנה, יום כיפור, אמרת שלא התכוונת, שאת מצטערת, ושוב נעלמת לך לשנה שלמה.
החגים האלה, מי צריך אותם בכלל?
כמו בכל שנה, החגים הקרבים מביאים אותי להרהר בחיי, לחשוב.
מה בעצם השגתי השנה? איפה אני עומד? האם התקדמתי, האם העתיד הנראה באופק טוב יותר?
לצערי, ככל שהזכרון שלי קיים, התוצאה תמיד זהה, אכזבה וירידה במצב הרוח.
במהלך השנה ישנם מצבים של אכזבה, אבל הסיכום הזה גורם לכך יותר, להבין שהזמן עובר אבל הכל עומד במקום, שוב נכשלתי, שוב נתקעתי, שוב קיוויתי ושוב לא קרה דבר.
הילד הטוב הפך לאיש הנחמד, זה שההורים ידעו שתמיד יסתדר, עזרו לגדולה, פינקו את הקטן,אבל הוא, זה שבאמצע הוא יסדר, הוא ילד טוב.
האיש הנחמד, זה מהקומה השלישית, תמיד אפשר לסמוך עליו, הוא תמיד ידע את התשובה, הוא יעזור.
כולם קיבלו אותי כמובן מאליו, תמיד אהיה שם בשבילם, תמיד יוכלו לסמוך עליי, והם מצידם תמיד הניחו שאסתדר, הרי זה מובן מאליו, איך ילד כזה טוב לא יסתדר, איך אדם כל כך נחמד ישאר לבד?
אז זהו נשארתי...אני לבד, לבד בחג, לבד בסוף השבוע, לבד בערב, כל ערב, לבד.
כן, גם היום כל כך התפלאו...מה אין לך ילדים? הייתי בטוח שכן, הייתי בטוח שאתה נשוי, כן , זה כבר רגיל, קורה כל הזמן, כולם בטוחים, כולם סומכים ואין אף אחד שידאג שיציע את עזרתו, כי אני אסתדר...
ואת...היום צבתת לי את הלב, כן את, זאת שמספרת לאחרים שאנחנו חברים טובים כהגדרתך, איך חברים טובים? מתי בפעם האחרונה דיברנו? מתי פעם אחרונה שאלת לשלומי? מתי כשדיברנו התעניינת בי?
ואז שכבר הצלחתי לשכוח מהיום, אז, נזכרתי במה שקרה לפני מספר שנים, ביום ההוא שהותיר אותי יותר לבד משהייתי בחיים, ביום ההוא שהבנתי שהכל הצגה, שאין חברים, ובך שהתנצלת בשלושת השנים האחרונות רק ביום אחד בשנה, יום כיפור, אמרת שלא התכוונת, שאת מצטערת, ושוב נעלמת לך לשנה שלמה.
החגים האלה, מי צריך אותם בכלל?