מכתב לאמא...שכנראה לעולם לא יגיע.
אמא, הלוואי והייתי באמת יודע מאיפה להתחיל ואיך לזרום עם המכתב הזה. יש כל כך הרבה דברים שרצים לי בראש שאין לי מושג איך להביע אותם, לא בכתב ועל אחת כמה וכמה לא בע"פ. ולכן למרות כל האורך ההיסטרי של המכתב הזה, אני גם אשים לך שיר http://www.youtube.com/watch?v=vZ5WKLRGoDgאמא "כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את. בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי איתי מעט. בעצים מכה הרוח, וידייך כה חמות. אל תלכי, ספרי לי אמא איך באים החלומות." את כל כך חסרה לי אני כל כך מנותק ממך שזה כואב לי אני כותב עם דמעות בעיניים, כי מרוב משקעים אני מרגיש כאילו אני הולך להתפוצץ כאילו אני סופג וסופג וסופג ואני לא יכול לספוג עוד אני מרגיש כל כך לבד. אני רוצה לשבת, להתרכבל איתך ולדבר איתך על הכל.. להתעייץ ולייעץ, לצחוק ולבכות ולהתמודד איתך. קשה לי, אני מתמודד עם מציאות שילד בגילי לא בנוי להתמודד איתה מגיל 19 אני גר לבד, מרחק של שעתיים נסיעה ממך מתראים פעם בשבועיים במקרה הטוב, וגם זה למספר ימים ספורים אני רק בן 21 ועובד בסביבה שמי שהכי צעירה שם חוץ ממני, בת 32. אני עובד גם כעצמאי ונמצא בעומס עבודה שרק בזכותו אני מצליח להתמודד עם מה שמסביב בהתאם מתמודד עם עצמאות כלכלית עם כל הקשיים שיש בזה, לבד. אני אומנם מוקף בחברים, גם בוגרים וגם בני גילי. חברים מופלאים שיעשו הכל בשבילי ואעשה הכל בשבילם, אבל אף אחד מהם לא קרוב אלי כמו שרק אמא יכולה להיות. מטריפה אותי המחשבה שאני יודע שאת אוהבת אותי, מתגעגעת אלי וחושבת עלי בלי הפסקה אני יודע שהיית עושה הכל בשבילי, אבל הדבר היחיד שמפריד בנינו זה העובדה שאני הומו עובדה שלא יוצאת לך ולי מהראש לרגע כשאנחנו נמצאים אחד ליד השני הדבר הקטן הזה שבגללו אנחנו כל כך רחוקים אחד מהשני את גדלת בצורה מסויימת, יש לך צורת חשיבה מאוד ברורה על הנושא וקשה לך להתמודד עם העובדה הזאת כמו שלי היה כזה להתמודד עם זה כשגיליתי לקח לי שנים לקבל את עצמי ועוד כמה שנים כדי לממש את זה. גם היום קשה לי עם העובדה הזאת קשה לי עם זה שאני לא אוכל להקים משפחה כמו שתמיד חלמתי, וגם אם כן היא תהיה שונה ולא כמו שחונכתי שמשפחה צריכה להיות קשה לי בעיקר עם העובדה שאני צריך אהבה. מי כמוך יודעת שאני כולי טיפוס משפחתי, מי כמוך יודעת כמה יש לי להעניק וכמה אני צריך לקבל חום ואהבה. תמיד ידעת את זה, תמיד הענקת לי את זה עד שהתרחקתי, עד שהתרחקנו – בגלל אותה עובדה. הלוואי והייתי יכול לשבת ולספר לך הכל, על הדייטים המוצלחים והאלה שפחות, על הדחיות והאהבות הנכזבות, לשתף אותך ולהתמך בך כמו שיכולתי לעשות בעבר. כמו שי*** יכולה להשען עליך. "אם פתאום מלאך יופיע, אל חדרי יבוא בלאט, בואי אמא, בואי אמא, ותיראי אותו גם את." קשה לי לספר לך דברים כאלה כשאני יודע מה את חושבת על התופעה. אני מרגיש את מנסה לקבל, להבין, אבל את עדיין בדעתך – עדיין תמיד תנסי לגרום לי להיות עם נשים , לחשוב על נשים. בתקווה שאספר לך על מקרה שבו הייתי עם בת ותחשבי שעוד יש תקווה אני יודע שאת רוצה בטובתי אבל זה רק מכביד עלי את ההתמודדות זה שמבחינתך הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי, זה למצוא מישהי שאוהב ותאהב איתי ולהקים איתה משפחה, זה לא בהכרח מה שבאמת טוב לי. הלוואי ויכולתי לגרום לך להבין ולחשוב אחרת. הלוואי. תחשבי כמה קשה מערכת יחסים לזוג הטרו-סקסואלים אז עכשיו תנסי להבין כמה זה קשה לי, כהומו. כשרוב בני גילי לא באותו ראש כמו שלי, רובם נמצאים בעולם כל כך רחוק מהעולם שלי, עם צורת חשיבה כל כך שונה משלי. על כל זה, למצוא קשר מונוגמי אמיתי וארוך טווח כשזו קהילה מינית שמופעלת ע"י יצירייה בחופשיות וללא רסן לדעת שאני ארצה לחיות עם מישהו לנצח, בלי הדברים ש"כובלים" זוג הטרו-סקסואלים כמו חתונה וילדים. אני מתמודד עם כל זה, ואני יכול גם להתמודד עם זה, רק דבר אחד חסר לי וזאת את, אם היית איתי הכל היה הרבה יותר קל אם הייתי יכול לדבר איתך על הכל, הייתי מרגיש יותר חזק החיים קצרים מידי בשביל להיות רחוקים. את אמא מדהימה, אני מאחל אמא כמוך לכל אחד. רק הלוואי והיית מבינה. נו, תמיד אמרת שאני ילד רגיש... הינה אני מוכיח את זה שוב. "לא, איני פוחד בחושך, ואיני רועד בכלל. בואי אמא, בואי אמא, שבי איתי עד שאגדל."
אמא, הלוואי והייתי באמת יודע מאיפה להתחיל ואיך לזרום עם המכתב הזה. יש כל כך הרבה דברים שרצים לי בראש שאין לי מושג איך להביע אותם, לא בכתב ועל אחת כמה וכמה לא בע"פ. ולכן למרות כל האורך ההיסטרי של המכתב הזה, אני גם אשים לך שיר http://www.youtube.com/watch?v=vZ5WKLRGoDgאמא "כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את. בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי איתי מעט. בעצים מכה הרוח, וידייך כה חמות. אל תלכי, ספרי לי אמא איך באים החלומות." את כל כך חסרה לי אני כל כך מנותק ממך שזה כואב לי אני כותב עם דמעות בעיניים, כי מרוב משקעים אני מרגיש כאילו אני הולך להתפוצץ כאילו אני סופג וסופג וסופג ואני לא יכול לספוג עוד אני מרגיש כל כך לבד. אני רוצה לשבת, להתרכבל איתך ולדבר איתך על הכל.. להתעייץ ולייעץ, לצחוק ולבכות ולהתמודד איתך. קשה לי, אני מתמודד עם מציאות שילד בגילי לא בנוי להתמודד איתה מגיל 19 אני גר לבד, מרחק של שעתיים נסיעה ממך מתראים פעם בשבועיים במקרה הטוב, וגם זה למספר ימים ספורים אני רק בן 21 ועובד בסביבה שמי שהכי צעירה שם חוץ ממני, בת 32. אני עובד גם כעצמאי ונמצא בעומס עבודה שרק בזכותו אני מצליח להתמודד עם מה שמסביב בהתאם מתמודד עם עצמאות כלכלית עם כל הקשיים שיש בזה, לבד. אני אומנם מוקף בחברים, גם בוגרים וגם בני גילי. חברים מופלאים שיעשו הכל בשבילי ואעשה הכל בשבילם, אבל אף אחד מהם לא קרוב אלי כמו שרק אמא יכולה להיות. מטריפה אותי המחשבה שאני יודע שאת אוהבת אותי, מתגעגעת אלי וחושבת עלי בלי הפסקה אני יודע שהיית עושה הכל בשבילי, אבל הדבר היחיד שמפריד בנינו זה העובדה שאני הומו עובדה שלא יוצאת לך ולי מהראש לרגע כשאנחנו נמצאים אחד ליד השני הדבר הקטן הזה שבגללו אנחנו כל כך רחוקים אחד מהשני את גדלת בצורה מסויימת, יש לך צורת חשיבה מאוד ברורה על הנושא וקשה לך להתמודד עם העובדה הזאת כמו שלי היה כזה להתמודד עם זה כשגיליתי לקח לי שנים לקבל את עצמי ועוד כמה שנים כדי לממש את זה. גם היום קשה לי עם העובדה הזאת קשה לי עם זה שאני לא אוכל להקים משפחה כמו שתמיד חלמתי, וגם אם כן היא תהיה שונה ולא כמו שחונכתי שמשפחה צריכה להיות קשה לי בעיקר עם העובדה שאני צריך אהבה. מי כמוך יודעת שאני כולי טיפוס משפחתי, מי כמוך יודעת כמה יש לי להעניק וכמה אני צריך לקבל חום ואהבה. תמיד ידעת את זה, תמיד הענקת לי את זה עד שהתרחקתי, עד שהתרחקנו – בגלל אותה עובדה. הלוואי והייתי יכול לשבת ולספר לך הכל, על הדייטים המוצלחים והאלה שפחות, על הדחיות והאהבות הנכזבות, לשתף אותך ולהתמך בך כמו שיכולתי לעשות בעבר. כמו שי*** יכולה להשען עליך. "אם פתאום מלאך יופיע, אל חדרי יבוא בלאט, בואי אמא, בואי אמא, ותיראי אותו גם את." קשה לי לספר לך דברים כאלה כשאני יודע מה את חושבת על התופעה. אני מרגיש את מנסה לקבל, להבין, אבל את עדיין בדעתך – עדיין תמיד תנסי לגרום לי להיות עם נשים , לחשוב על נשים. בתקווה שאספר לך על מקרה שבו הייתי עם בת ותחשבי שעוד יש תקווה אני יודע שאת רוצה בטובתי אבל זה רק מכביד עלי את ההתמודדות זה שמבחינתך הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי, זה למצוא מישהי שאוהב ותאהב איתי ולהקים איתה משפחה, זה לא בהכרח מה שבאמת טוב לי. הלוואי ויכולתי לגרום לך להבין ולחשוב אחרת. הלוואי. תחשבי כמה קשה מערכת יחסים לזוג הטרו-סקסואלים אז עכשיו תנסי להבין כמה זה קשה לי, כהומו. כשרוב בני גילי לא באותו ראש כמו שלי, רובם נמצאים בעולם כל כך רחוק מהעולם שלי, עם צורת חשיבה כל כך שונה משלי. על כל זה, למצוא קשר מונוגמי אמיתי וארוך טווח כשזו קהילה מינית שמופעלת ע"י יצירייה בחופשיות וללא רסן לדעת שאני ארצה לחיות עם מישהו לנצח, בלי הדברים ש"כובלים" זוג הטרו-סקסואלים כמו חתונה וילדים. אני מתמודד עם כל זה, ואני יכול גם להתמודד עם זה, רק דבר אחד חסר לי וזאת את, אם היית איתי הכל היה הרבה יותר קל אם הייתי יכול לדבר איתך על הכל, הייתי מרגיש יותר חזק החיים קצרים מידי בשביל להיות רחוקים. את אמא מדהימה, אני מאחל אמא כמוך לכל אחד. רק הלוואי והיית מבינה. נו, תמיד אמרת שאני ילד רגיש... הינה אני מוכיח את זה שוב. "לא, איני פוחד בחושך, ואיני רועד בכלל. בואי אמא, בואי אמא, שבי איתי עד שאגדל."
