thewatcher1
New member
מכתב למערכת
אני בן 31, רווק, בן להורים גרושים בכור בן למשפחה בת 3 אחים בנים עקב מצב כלכלי נמוך אני בגילי עדיין מוצא את עצמי גר עם אבי בבית קטן בשכונה לא נחשבת באזור מרכז הארץ עוד גר איתנו אחי החייל מערכת היחסים שלי עם אבי לא הייתה משהו בשנים האחרנות, תמיד כעסתי עליו שהוא לא הצליח לפרנס אותנו בכבוד, תמיד היתה הרגשה של מחסור בבית ותמיד הוא הרגיש שהמזל לא הגיע אליו בתחום הכספי אני שלא מאמין במזל תמיד הרגשתי שהוא לא התאמץ מספיק. בתקופה האחרונה בגלל שאחי נמצא הרבה זמן בבסיס יוצא שאני נשאר עם אבי יותר זמן, אנחנו לא ממש מבלים יחד אבל אני רואה אותו בצורה אינטימית יותר מבעבר. העובדה שאני בגילי יודע כמה קשה להרוויח את הפרנסה וגם לחסוך אותה וגם הרצון לחיות לבזבז ולהתקדם גורמים לי להסתכל על הדברים אחרת. אבי הוא בן 58 ובזמן האחרון אני מרגיש צער עצום על כל השנים שזילזלתי בו ולא הערכתי אותו. אני חושש מהיום שבו אאלץ להפרד ממנו בלי שאצליח להעביר לו את התחושה של פיוס מחילה ואהבה כל כך גדולה שיש לי לאיש הזה שהקדיש את חייו לנו ילדיו בגילו הוא נאבק עם קשיי עבודה שלא נגמרים, עבודות זמניות בתשלום מינימום, עבודות פיזיות בשעות לא הגיוניות. ואני פשוט לא מצליח לשחרר את המשפחה מהצורך הקיומי הזה של כסף. איך מתמודדים עם התחושות הקשות האלו?, מה אומרים לאדם כמו אבי ? איך מעבירים לו את התחושה הזו של הסליחה הגדולה שיש לי בליבי כלפיו ?
אני בן 31, רווק, בן להורים גרושים בכור בן למשפחה בת 3 אחים בנים עקב מצב כלכלי נמוך אני בגילי עדיין מוצא את עצמי גר עם אבי בבית קטן בשכונה לא נחשבת באזור מרכז הארץ עוד גר איתנו אחי החייל מערכת היחסים שלי עם אבי לא הייתה משהו בשנים האחרנות, תמיד כעסתי עליו שהוא לא הצליח לפרנס אותנו בכבוד, תמיד היתה הרגשה של מחסור בבית ותמיד הוא הרגיש שהמזל לא הגיע אליו בתחום הכספי אני שלא מאמין במזל תמיד הרגשתי שהוא לא התאמץ מספיק. בתקופה האחרונה בגלל שאחי נמצא הרבה זמן בבסיס יוצא שאני נשאר עם אבי יותר זמן, אנחנו לא ממש מבלים יחד אבל אני רואה אותו בצורה אינטימית יותר מבעבר. העובדה שאני בגילי יודע כמה קשה להרוויח את הפרנסה וגם לחסוך אותה וגם הרצון לחיות לבזבז ולהתקדם גורמים לי להסתכל על הדברים אחרת. אבי הוא בן 58 ובזמן האחרון אני מרגיש צער עצום על כל השנים שזילזלתי בו ולא הערכתי אותו. אני חושש מהיום שבו אאלץ להפרד ממנו בלי שאצליח להעביר לו את התחושה של פיוס מחילה ואהבה כל כך גדולה שיש לי לאיש הזה שהקדיש את חייו לנו ילדיו בגילו הוא נאבק עם קשיי עבודה שלא נגמרים, עבודות זמניות בתשלום מינימום, עבודות פיזיות בשעות לא הגיוניות. ואני פשוט לא מצליח לשחרר את המשפחה מהצורך הקיומי הזה של כסף. איך מתמודדים עם התחושות הקשות האלו?, מה אומרים לאדם כמו אבי ? איך מעבירים לו את התחושה הזו של הסליחה הגדולה שיש לי בליבי כלפיו ?
