מכתב ממני אלייך הילדה שבי

seaגל

New member
מכתב ממני אלייך הילדה שבי

"פנים אל מול פנים
פגישה באמצע החיים"

כמה אני שמחה להפגש איתך ככה פתאום
בדיוק בנקודה שבה הסוף פגש את ההתחלה.
הגעתי שוב למקום שממנו יש רק סוף אבל בחרתי בהתחלה בחרתי אותך.

"הגענו אל עצמנו
ממקומות כל כך שונים."

זה מוזר זה מצחיק ויש בזה המון כאב, כי עכשיו בפגישה המחודשת הזאת
אני רואה עד כמה אנחנו שונות. את באה/באת ממקום של נשמה, ממקום של ילדה קטנה
שידעה למרות הקושי לרקוד להשתעשע ולהיות מחוברת לחוזה שלך עם עצמך.
ואני היום ממרום גילי מבינה עד כמה שאני התרחקתי ממך, עד כמה בחרתי ללכת בכיוון ההפוך
במקום להמשיך להיות מחוברת אלייך ומחוייבת אלייך ברחתי ממך כל השנים והפכנו לזרות.
עד כמה בגדתי בעצמי.

"אהבנו פעם באמת ובתמים
אהבנו כמו שילדים יודעים
עלי וגם עלייך רואים את השנים
ואת יפה, פנים אל מול פנים."

פעם האהבה שלך/שלי הייתה אהבה הטהורה ביותר
אהבה ללא תנאי.. ילדים סולחים ומביאים איתם את האמת את החמלה
הם לא שופטים ולא מבקרים את עצמם ואת האחרים .
היום אני בפעם הראשונה מזה שנים אין ספור מתבוננת בך ואת ממש יפה פנים אל מול פנים
יש בך את כל היכולות את כל הכישרונות את כל מה שצריך לפרוץ החוצה
היום את כל כך יפה בעיניי שאלייך אני בוחרת לחזור.
אני לא רוצה עוד להתגעגע אלייך אל כל מה שאת מציינת
היום אני רוצה להיות לך לאם , להיות אם לילדה המדהימה שבתוכי
אני רוצה להעניק קודם לך ,להעניק לך אהבה, לשים אותך ראשונה
ואת כל מה שאני מבטיחה לתת קודם לך, אתן גם לאחרים.
"ואהבת לרעך כמוך" היום סוף סוף אני מבינה שזה אבסודרד להיות כל הזמן בנתינה החוצה
תוך הזנחת הנפש ,הלב והגוף שלי.

"פנים אל מול פנים
אולי רק פעם בחיים
הזמן סוגר עלינו
מעגל של שינויים"

צעדתי במדבר 40 שנה+ כזרה לעצמי, לא הבנתי את השפה שמדברים סביבי.הרגשתי אחרת ...
אך היום אחרי 40 שנה + אני חוזרת לארץ המובטחת ארץ זבת חלב ודבש- אני חוזרת הבייתה אליי.
כי הבית האמיתי שוכן בי , ושם יש הכל!!! אני רק צריכה להשאר מחוייבת לך ולמצוא את הכוחות והכישרונות
שאלוהים טמן בך/בי שהוא ברא אותי והביא אותי לעולם הזה.

"אז מה עבר עלייך
ומה מביא אותך לפה,
הלילה את נשארת
חכי איתי לבוקר שיבוע"

מה עבר עלייך אני יודעת, עברו עלייך שנים רצופות בהתעללות אין סופית , התעלולות מילולית ונפשית
אני היום מבינה ויודעת מה הביא אותך לבחירות בחייך ...
ואני רוצה לספר לך שמה שמביא אותי לפה עכשיו אלייך, זו ההבנה שהגיע הזמן להפסיק לנוס ממי שאני וממה שאני
שהגיע הזמן להודות לך על מי שאת ומה שאת ואלייך לשוב.

בקשה לי אלייך חכי איתי לבוקר ... אני מבטיחה לך שיהיה לנו טוב.

ממני סי אל הגל שבי.
פנים אל מול פנים/פוליקר
 

seaגל

New member
..המשך...

היום אחרי הרבה שנים אני מבינה עד כמה הזנחתי אותך..עד כמה בחרתי לברוח ממך
היום אני מבינה שלא יכולתי לשאת את המקום שבו היית , את ההתעללות שנמשכה ונמשכה
וחתכה בי בבשר..והשאירה בי כוויות בנשמה עד היום.
היום אני מבינה שבמקום לחבק אותך באהבה ובחמלה כמו שבוודאי הייתי עושה לכל אחת אחרת שהייתה
עומדת מולי ומספרת לי את הסיפור שלך/שלי
בחרתי גם אני להתעלל בך, כל השנים שבחרתי לשתות עד אובדן חושים
כל הרגעים ששתיתי ובלעתי כדורים ותהיתי אם אני אתעורר בבוקר .
כל השנים האלה במקום להגן עלייך להלחם עלייך פשוט וויתרתי עלייך
במקום להזין אותך , לחזק אותך ,החלשתי אותך ופגעתי בך.
הפכתי להיות אב ואם חורגים לך ובמקום לתקן המשכתי
לצלוף בך עם התפיסות שתפסו אותי וחנקו אותי,
המשכתי במנטרות של :לא מספיק טובה, לא מספיק יפה
לא מספיק חכמה, לא מספיק מענייחת, לא יכולה ולא מסוגלת ,
איש לא באמת יואהב אותך, אף אחד לא באמת חבר/ה שלך ...מי שיכיר אותך יברח ממך...
הפכתי להיות השופטת ,הסוהרת שלך.
כל השנים היה לי את המפתח לשחרר אותך אבל במקום זאת כלאתי אותך במשך 40+ שנים
בכלא חסר רחמים ואכזרי עד מאוד.

היום אני מבינה עד כמה איבדתי את עצמי
עד כמה וויתרתי עליי ,
עד כמה חייתי בהתכחשות ליכולת שלי, לכשרונות שבי...חייתי בשקר מול עצמי.

אני לא עצובה ולא כועסת אני מלאה בהערכה אלייך
את שרדת את הבית החיצוני שהתעלל בך
את שרדת את הבית הפנימי שאני יצרתי והמשיך להתעלל בך
ואת...
המשכת לבעוט לצעוק ולהשמיע את קולך רק שאני בחרתי לא לשמוע
את היחידה שלא וויתרה עליי וקיבלה אותי ללא תנאי..

היום אני מחדשת את החוזה שלי איתך מולך, איתי מולי
די מספיק נמאס לי לתת כוח לעבר ,נמאס לי לחיות את ההווה בכאב שלא מרפה
בפחד שלא עוזב, עד כדי פאניקה..עד כדי התרחקות מכולם,עד כדי זרות.
פשוט די...
 

seaגל

New member


 

ה מוזה

New member
"אני חוזרת הבייתה אליי"

הביתה
כמה פעמים כתבנו כאן..הביתה,אה?
ולקרוא אותך,בצעד ראשון,מתחילה את המסע לארץ בראשית
עשה לי צמרמורת בכל נימי הלב ורבות מהמילים שלך לאותה ילדה
פשוט העלו בי דמעות,לא של עצב אלא של התרגשות ענקית
כי מי כמוני יודעת כמה זה ממית לנו את הנפש כשאנחנו מאבדים
את הדרך הביתה,אל כל מי שאנחנו,אל אותה ילדה שבלעדיה אנחנו חסרים.

אני זוכרת מכתבים ולילות בהם עוד הרגשתי את הילדה שנטשתי בגלל ה"צריך"
והשארתי אותה מאחור בעודי פוסעת בארצות של "גדולים" מנסה בלי הצלחה להבין את השפה
בועטת וכועסת ורוקעת ברגליים,צורחת..כמו ילדה ולא נותנת לי מנוחה..חשבתי שזה החלק הכואב
לא תיארתי לעצמי שהחלק הכואב יבוא הרבה אחרי...יודעת מהו? זה החלק שכבר לא שמעתי אותה
לא הרגשתי אותה,היא כבר לא רקעה ברגליים ובעטה לי בתוך הקרביים והלב,אני זוכרת כמה נבהלתי...
זו היתה עבורי "קריאת השכמה" הרבה יותר כואב כש"הביתה" כבר לא צועק לך "תחזרי"..כשהילדה שהופכת אותך לשלמה
שותקת ומוותרת על עצמה,אני לא יודעת מה הביא ל"קריאת ההשכמה " שלך יקירתי אבל אני כ"כ שמחה שהקשבת לה..

"..אני היום ממרום גילי מבינה עד כמה שאני התרחקתי ממך, עד כמה בחרתי ללכת בכיוון ההפוך
במקום להמשיך להיות מחוברת אלייך ומחוייבת אלייך ברחתי ממך כל השנים והפכנו לזרות.
עד כמה בגדתי בעצמי..."



(השורות האלו שלך,עשו לי צמרמורת עד כמה הן יכולות בהחלט להכתב על ידי)

אחרי כל המדבר הזה,מתפקחים יום אחד(אם אנחנו ברי מזל להתפקח,יש כאלו שלעולם לא ישובו הביתה)
ומבינים שהותרנו מאחור את הדבר החשוב מכל,את הדבר היחידי שהופך אותנו לשלמים
את לא צריכה לחפש או למצוא את הכשרונות והמתנות שטמונות באותה הילדה
את יודעת בדיוק ,מה תשוקת הנפש שלה,היא בוערת בך




{{
}}( והתגעגעתי ויש לי עוד המון מה להגיד שיספיק לשמונה טריליוני טריליון לילות }{ )
 

seaגל

New member
יקרה לי

תודה על תגובת לב, גם אני יכולה לכתוב פה עד אין סוף על החיפוש אחר בית
רק שסוף סוף הבנתי עמוק עמוק עד כאב ששנים על גבי שנים חיפשתי את הבית בחוץ,
חיפשתי מי יואהב אותי ,מי יחבק ,מי יאסוף אותי כשאתרסק,מי יכוון .. מי יהיה לי לאם ואב
וכל זאת תוך הזנחת הבית הפנימי הבית הפיזי עד כדי הרס עצמי
וזה הרי הזוי לגמרי שהכל קיים בתוכנו הכלללללל.
אני מקווה שההבנה תביא אותי חזרה לבית האמיתי שלי שבה גרה הנשמה שלי..

גם אני געגעתי לך(-:
 
למעלה