מכתב שכתבתי אמש....
שלום שלום, זה כנראה המקום להוציא את כול אשר על ליבי הקטן והמסכן. השעה מאוחרת כבר 23:23 בלילה , מדהימה אותי השעה הזו בגלל צירוף המקרים בין השעה לדקות שאחריה. זה קורה לי הרבה שאני רואה דברים מהסוג הזה. אבל לעניינו, מה שרציתי להגיד זה ככה: אני לא מבינה את העולם הזה, פשוט לא מבינה. לא מבינה את הצורך במשחק, בהעמדת פנים, בנימוסים שקריים, בצביעות כלפי האחר. למה שלא פשוט נאמר את מה שאנחנו חושבים? למה לא להיות ישירים לשם שינוי? למה שלא נאמר את מה שבאמת בליבנו ונפסיק לומר דברים אחרים ללא כוונה אמיתית? למה שלא נעמוד בגב זקוף ובראש מורם מול העולם כולו וניישם את המשפט: "פיו וליבו שווים"? למה? מדוע? ניראה שלעולם לא אמצא את התשובות לשאלות האלו. ולמה כול האינטרסים? לא יותר קל להיות את/ה? לא יותר נעים? אתה חושב א' תאמר א' אם לא אל תאמר דבר אחר שאינך מתכוון אליו באמת, אתה לא יודע מה הצד השני יחשוב וכיצד יקבל את מה שאמרת. למה לך לפגוע במישהו שמפרש בצורה ישירה את מה שאתה אומר? לא חבל? אני מתבוננת סביבי ,מביטה על התנהגויות של אנשים ומזעזע ,אך לא ניתן להתעלם מצביעות של אנשים, פשוט לא ניתן! אנשים יחפשו את קרבתך רק כשיזדקקו לזה, יתקשרו רק בעת הצורך שלהם וכשאתה צריך לך חפש אחריהם –זה כאילו האדמה בלעה אותם. אנשים ילקקו לך (וסליחה על הביטוי) כשהם יצטרכו משהו ממך, וכשתעלם למספר ימים ישכחו מקיומך....אך כשתחזור פתאום הם דאגו והתגעגעו אליך בתמים. אנשים יחפשו לומר לך משהו שכאילו יטיב איתך אך במסגרת של לומר משהו אחר המהווה ומשרת את האינטרסים שלהם. יש כול כך הרבה שאלות, אך אין להן כול מענה!!!ולמה???? (הנה עוד שאלה ללא מענה). סך הכול אני רוצה להיות מי שאני ולקבל את אותו היחס מאחרים בסביבתי, אך אין כאלו אנשים יותר. הכול בא מצביעות, מלעשות רושם על האחר, מלהעמיד פנים, מניצול של האחר...מה משותף פה? הנה תשובה אחת ויחידה מתוך כול השאלות שיש כאן, והיא :שהכול בא כתוצאה ממשהו אחר שמניע את אותו האדם, מתוך "אני צריך" ואני "בלבד"!!! "אני צריך אז אני אהפוך את העולם 180 מעלות ואני אמצא מאותו האדם את מה שאזדקק לו. איפה היושר? החמלה? היושר? טוב הלב? הכנות? נעימות ההליכות? אהבת אדם? איפה כול אותן תכונות שכאילו וגורלם נגזר עליהן שלא להיות בעולם הזה??? ולמה אותו גורל אכזר? "העולם הוא במה וכולם שחקנים"- מי אמר שכך צריך להיות? מי שהמציא את המשפט הזה? ולמה צריך לשחק כול הזמן? אינך מתעייף ממשחק מתמיד? איך רוצה לזנוח אותו ולהיות אתה לשם שינוי? איך אתה מצליח לחיות עם עצמך, כשאתה עוטה כול כך הרבה מסכות מדי יום שאיש בכלל אינו רואה את פרצופך האמיתי? האינך רוצה שיאהבו, יעריכו, יסמפטו, יירצו את האדם שאתה באמת? את האיש מאחורי כול אותן המסכות? האיש "הערום ממסכות"? זה מה שאשר על ליבי לשעת לילה זו....אני יודעת שאלו הם החיים למרות שאני לא מקבלת זאת בתוך תוכי. אבל אשמח לשמוע חוות דעת שאולי יקלו עלי מעט ויורידו מעט מהכאב שעל ליבי.
שלום שלום, זה כנראה המקום להוציא את כול אשר על ליבי הקטן והמסכן. השעה מאוחרת כבר 23:23 בלילה , מדהימה אותי השעה הזו בגלל צירוף המקרים בין השעה לדקות שאחריה. זה קורה לי הרבה שאני רואה דברים מהסוג הזה. אבל לעניינו, מה שרציתי להגיד זה ככה: אני לא מבינה את העולם הזה, פשוט לא מבינה. לא מבינה את הצורך במשחק, בהעמדת פנים, בנימוסים שקריים, בצביעות כלפי האחר. למה שלא פשוט נאמר את מה שאנחנו חושבים? למה לא להיות ישירים לשם שינוי? למה שלא נאמר את מה שבאמת בליבנו ונפסיק לומר דברים אחרים ללא כוונה אמיתית? למה שלא נעמוד בגב זקוף ובראש מורם מול העולם כולו וניישם את המשפט: "פיו וליבו שווים"? למה? מדוע? ניראה שלעולם לא אמצא את התשובות לשאלות האלו. ולמה כול האינטרסים? לא יותר קל להיות את/ה? לא יותר נעים? אתה חושב א' תאמר א' אם לא אל תאמר דבר אחר שאינך מתכוון אליו באמת, אתה לא יודע מה הצד השני יחשוב וכיצד יקבל את מה שאמרת. למה לך לפגוע במישהו שמפרש בצורה ישירה את מה שאתה אומר? לא חבל? אני מתבוננת סביבי ,מביטה על התנהגויות של אנשים ומזעזע ,אך לא ניתן להתעלם מצביעות של אנשים, פשוט לא ניתן! אנשים יחפשו את קרבתך רק כשיזדקקו לזה, יתקשרו רק בעת הצורך שלהם וכשאתה צריך לך חפש אחריהם –זה כאילו האדמה בלעה אותם. אנשים ילקקו לך (וסליחה על הביטוי) כשהם יצטרכו משהו ממך, וכשתעלם למספר ימים ישכחו מקיומך....אך כשתחזור פתאום הם דאגו והתגעגעו אליך בתמים. אנשים יחפשו לומר לך משהו שכאילו יטיב איתך אך במסגרת של לומר משהו אחר המהווה ומשרת את האינטרסים שלהם. יש כול כך הרבה שאלות, אך אין להן כול מענה!!!ולמה???? (הנה עוד שאלה ללא מענה). סך הכול אני רוצה להיות מי שאני ולקבל את אותו היחס מאחרים בסביבתי, אך אין כאלו אנשים יותר. הכול בא מצביעות, מלעשות רושם על האחר, מלהעמיד פנים, מניצול של האחר...מה משותף פה? הנה תשובה אחת ויחידה מתוך כול השאלות שיש כאן, והיא :שהכול בא כתוצאה ממשהו אחר שמניע את אותו האדם, מתוך "אני צריך" ואני "בלבד"!!! "אני צריך אז אני אהפוך את העולם 180 מעלות ואני אמצא מאותו האדם את מה שאזדקק לו. איפה היושר? החמלה? היושר? טוב הלב? הכנות? נעימות ההליכות? אהבת אדם? איפה כול אותן תכונות שכאילו וגורלם נגזר עליהן שלא להיות בעולם הזה??? ולמה אותו גורל אכזר? "העולם הוא במה וכולם שחקנים"- מי אמר שכך צריך להיות? מי שהמציא את המשפט הזה? ולמה צריך לשחק כול הזמן? אינך מתעייף ממשחק מתמיד? איך רוצה לזנוח אותו ולהיות אתה לשם שינוי? איך אתה מצליח לחיות עם עצמך, כשאתה עוטה כול כך הרבה מסכות מדי יום שאיש בכלל אינו רואה את פרצופך האמיתי? האינך רוצה שיאהבו, יעריכו, יסמפטו, יירצו את האדם שאתה באמת? את האיש מאחורי כול אותן המסכות? האיש "הערום ממסכות"? זה מה שאשר על ליבי לשעת לילה זו....אני יודעת שאלו הם החיים למרות שאני לא מקבלת זאת בתוך תוכי. אבל אשמח לשמוע חוות דעת שאולי יקלו עלי מעט ויורידו מעט מהכאב שעל ליבי.