מכתב שכתבתי אמש....

rozit2

New member
מכתב שכתבתי אמש....

שלום שלום, זה כנראה המקום להוציא את כול אשר על ליבי הקטן והמסכן. השעה מאוחרת כבר 23:23 בלילה , מדהימה אותי השעה הזו בגלל צירוף המקרים בין השעה לדקות שאחריה. זה קורה לי הרבה שאני רואה דברים מהסוג הזה. אבל לעניינו, מה שרציתי להגיד זה ככה: אני לא מבינה את העולם הזה, פשוט לא מבינה. לא מבינה את הצורך במשחק, בהעמדת פנים, בנימוסים שקריים, בצביעות כלפי האחר. למה שלא פשוט נאמר את מה שאנחנו חושבים? למה לא להיות ישירים לשם שינוי? למה שלא נאמר את מה שבאמת בליבנו ונפסיק לומר דברים אחרים ללא כוונה אמיתית? למה שלא נעמוד בגב זקוף ובראש מורם מול העולם כולו וניישם את המשפט: "פיו וליבו שווים"? למה? מדוע? ניראה שלעולם לא אמצא את התשובות לשאלות האלו. ולמה כול האינטרסים? לא יותר קל להיות את/ה? לא יותר נעים? אתה חושב א' תאמר א' אם לא אל תאמר דבר אחר שאינך מתכוון אליו באמת, אתה לא יודע מה הצד השני יחשוב וכיצד יקבל את מה שאמרת. למה לך לפגוע במישהו שמפרש בצורה ישירה את מה שאתה אומר? לא חבל? אני מתבוננת סביבי ,מביטה על התנהגויות של אנשים ומזעזע ,אך לא ניתן להתעלם מצביעות של אנשים, פשוט לא ניתן! אנשים יחפשו את קרבתך רק כשיזדקקו לזה, יתקשרו רק בעת הצורך שלהם וכשאתה צריך לך חפש אחריהם –זה כאילו האדמה בלעה אותם. אנשים ילקקו לך (וסליחה על הביטוי) כשהם יצטרכו משהו ממך, וכשתעלם למספר ימים ישכחו מקיומך....אך כשתחזור פתאום הם דאגו והתגעגעו אליך בתמים. אנשים יחפשו לומר לך משהו שכאילו יטיב איתך אך במסגרת של לומר משהו אחר המהווה ומשרת את האינטרסים שלהם. יש כול כך הרבה שאלות, אך אין להן כול מענה!!!ולמה???? (הנה עוד שאלה ללא מענה). סך הכול אני רוצה להיות מי שאני ולקבל את אותו היחס מאחרים בסביבתי, אך אין כאלו אנשים יותר. הכול בא מצביעות, מלעשות רושם על האחר, מלהעמיד פנים, מניצול של האחר...מה משותף פה? הנה תשובה אחת ויחידה מתוך כול השאלות שיש כאן, והיא :שהכול בא כתוצאה ממשהו אחר שמניע את אותו האדם, מתוך "אני צריך" ואני "בלבד"!!! "אני צריך אז אני אהפוך את העולם 180 מעלות ואני אמצא מאותו האדם את מה שאזדקק לו. איפה היושר? החמלה? היושר? טוב הלב? הכנות? נעימות ההליכות? אהבת אדם? איפה כול אותן תכונות שכאילו וגורלם נגזר עליהן שלא להיות בעולם הזה??? ולמה אותו גורל אכזר? "העולם הוא במה וכולם שחקנים"- מי אמר שכך צריך להיות? מי שהמציא את המשפט הזה? ולמה צריך לשחק כול הזמן? אינך מתעייף ממשחק מתמיד? איך רוצה לזנוח אותו ולהיות אתה לשם שינוי? איך אתה מצליח לחיות עם עצמך, כשאתה עוטה כול כך הרבה מסכות מדי יום שאיש בכלל אינו רואה את פרצופך האמיתי? האינך רוצה שיאהבו, יעריכו, יסמפטו, יירצו את האדם שאתה באמת? את האיש מאחורי כול אותן המסכות? האיש "הערום ממסכות"? זה מה שאשר על ליבי לשעת לילה זו....אני יודעת שאלו הם החיים למרות שאני לא מקבלת זאת בתוך תוכי. אבל אשמח לשמוע חוות דעת שאולי יקלו עלי מעט ויורידו מעט מהכאב שעל ליבי.
 
ברוך הבא לפורום ../images/Emo20.gif

האמת שאני די מבינה אותך, והתמודדתי עם השאלות שהעלית לא פעם ולא פעמיים. ולכן גם החלטתי לפני אי אילו שנים שאני דובקת בדרך שלי, מנסה כמה שיותר להיות אמיתית וכנה, בלי מסיכות-לעסוק במקצוע שאני רוצה, ולא במקצוע שאחרים חושבים שמתאים לי רק כי מרוויחים בו יותר כסף, לעבוד בדרך שאני רוצה לעבוד (גם אם זה אומר להשקיע בעבר-לי זה מתאים ונכון, למה שאני לא אעשה זאת). אז נכון, יש מלחמות בדרך אבל המלחמה הכי חשובה אין-המלחמה עם עצמי.
 

rozit2

New member
תודה לך פרפרי אהבה

שמחתי להצטרף לפורום הזה. אני גם דובקת בדרכי ועושה מה שהפנים שלי מנחה אותי לעשות, מפריע לי אני אומרת, ניראה לי אני אומרת אך כמובן הכול בטאקט. אך ביודק, המלחמה עם עצמי מול הסביבה ממשיכה...ואני מתה שהיא תיפסק כבר.
 

efriend

New member
אין ספק שהכל אינטרסים,

וזה נורא להכיר בזה כי בילדות שלנו מספרים לנו שזה לא ככה (כמו עוד הרבה שקרים אחרים). אבל אחרי שמשלימים עם זה, זה לא נורא. את יכולה למצוא אנשים שרואים כאינטרס שלהם להיות הוגנים, וכנים עם החברים שלהם. ולגבי כל שאר החברה? אפשר להתווכח על השאלה עם העולם היה טוב יותר אם אנשים תמיד היו אומרים רק בדיוק את מה שהם חושבים, אישית קשה לי לדמיין את זה באופן מלא ואני רואה בבירור איך זה היה יכול גם להזיק מאוד, אבל העולם הוא לא כזה, ואני חושב שאפשר ללמוד לאהוב אותו גם ככה. את רק צריכה למצוא כמה אנשים כמוך.
 

rozit2

New member
זה הכי קשה...

למצוא אנשים כמוך...כי אתה רואה את האינטרסים שלהם וזה מזעזע כמה שזה בולט בהמון מיקרים. הם אפילו יאמרו דברים כאילו לטובתך ואז יזרקו הערה באוויר באותו הקשר שבכלל קשורה לאינטרסים שלהם. אז אפילו ככה הם פועלים: האינטרס שלהם מסווה בתוך מחמאה או הערה לטובתך שניזרקת באוויר ולא מתוך רצון לתת פידבק אלא מתוך האינטרס שלהם ובמחשבה עיקרית עליו. כאילו מנסים לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, אבל הם לא מבינים שעדיף שיביעו את האינטרסים שלהם בלי להסוות אותם תחת מחמאות\פידבקים למישהו אחר כי ככה זה רק יותר מעליב, ויותר צבוע בהחלט.
 

לנושנוש

New member
רוזי היקרה, איך שלא תסובבי את זה.............

גם את כמו כולנו פוחדת למות. מאמינה באמת או בתמים בסיפור חייך ושאת חיה פעם אחת ושאת זה גופך ,רגשותייך ומחשבותייך. כשאני אומרת "מאמינה בסיפור חייך" הכווה שלי גם להיסטוריה של חייך וגם למצבך העכשוי כולל כל מה שסיפרת לנו על איך שאנשים והעולם מתנהל כלפיך. גם כל החברים והקרובים שלך פוחדים ממוות(מהסוף הבלטי נודע) ומאמינים שהם צריכים לשרת רק את האינטרסים שלהם.......(לפעמים אפילו לא במודע) כך הדברים גם נראים לרוב.........אנחנו מגנים בכל החוזק על גופינו, מחשבתינו, דעותינו. נלחמים................. כרגע את בחרת להרגיש כקורבן של המלחמה הזאת.......נראה לי שאם תסתכלי טוב, טוב לתוכך תביני שגם את רוצה לגן על עצמך וגם לך יש אינטרסים. אולי את אפילו כועסת ליפעמים על כך שאינרסים האלה לא באים יותר לידי ביטוי ואת מרגישה פראיירית פה ושם............ תקני אותי אם אני טועה כמובן. וכן, גם אני ליפעמים מרגישה כמוך ושואלת את השאלות האלה ובסופו של יום מתוך הכרות עם עצמי ואם נטיעה שלי להתבודד וגם קושי שיש לי לפעמים להתמודד עם כאב של אחרים אני בוחרת לסלוח לסובבי. אני מאמינה שאנחנו יכולים להזמין לחיינו אנשים שיהיו יותר קרובים לליבינו, יתנהגו איתנו יותר טוב ולפעמים גם אנשם אלה יפשלו........זה מה יש.
 

rozit2

New member
כתבת כאן דברים חזקים

תודה על התגובה, ואני רוצה לומר כמה דברים בתגובה. כתבת שכולם מפחדים ממוות- איזה מוות? אם נאמר ונתנהג כאנשים אמיתיים ללא מסכות ואינטרסים אז נמות? זה פשוט משהו שכניראה לא הבנתי מתגובתך, אשמח אם תוכלי להסביר לי:) כתבת שגם לי יש אינטרסים ולא פעם אני עלולה להרגיש שאני יוצאת פראיירית כאשר אלו לא יוצאים לידי ביטוי- אז אני מבינה את זה במובן שלעיתים אני מרגישה פראיירית ,כאשר אני נותנת המון למישהו או לאנשים מסויימים ובסוף אני מתאכזבת שנתתי כול כך הרבה. לפעמים אני ארגיש פראיירית כי למה לא שירתתי את האינטרסים שלי ואז לא הייתי אולי מרגישה כך, אבל באותו רגע אני גם חושבת לעצמי שעם כול הרגשת הפראיריות מצד אחד, מצד שני אני מרגישה שעדיין הלכתי בדרך שלי, ועשיתי מה שחשבתי שהכי נכון באותו רגע. זה כואב המון פעמים כי את יוצאת פראיירית, אבל מצד שני אני לא ממש יכולה לעשות משהו נגד הטבעי שלי, נגד הדרכים הישרות שלי בהם אני נוהגת להשתמש כלפי כולם. אני גם עושה את כול המאמצים לסלוח ולא לנטור טינה לאיש, אבל זה באמת קשה כי בפנים זה כואב ועצוב שככה הדברים מתנהלים וכאילו אין מה לעשות בנידון.
 

לנושנוש

New member
מוות...........ממממ.

איך אני אסביר לך. מה גורם לנו להיות אגואיטסטיים? פחד שיגרע מהנוחות שלנו, ממה שיש לנו. שורש של העניין זה רצון השרדות שביסודו הוא פחד מהמוות. כויכול אתה לא רוצה לבזבז את האנרגיות שלך על מישהו אחר כאשר אתה כל הזמן חושש שיחסר לך.....(אם לא מחר אז בעוד שבוע בטוח). את כנראה חונכת להיות תמיד בנתינה גדולה ואולי אף ספגת את הדפוס הזה של לתת ולא לקבל חזרה. אולי זה משהו שאימך עשתה וזאת רק השארה חופשית שלי....... בקיצור את נותנת כל הזמן ויש לך בראש תסריט מאוד מסוים איך אנשחם אמורים להגיב לזה ולתת לך בחזרה. כמובן שאנחנו אגואיסטים גדולים ומעסוקים בעניינינו לרוב ומעכזבים אותך. אני יכוה להציעה שלא תתני כל כך הרבה. או שתתני מכל הלב ללא שום ציפיה ביכלל. יש מצבים ואנשים שאתה יודעה שלא יצא משם כלום, לא פידבק חיובי ולא נתינה חוזרת....... תתיחסי להכל ככה. תני כי זה כיף לך לתת! יחד עם זה בידקי אם את לא צריכה לכבד יותר את הצרכים שלך, בידקי מתי יש מצב שאת באצם לא רוצה לתת ביכלל ויש קול בראשך שאומר לך מאת חייבת להיות טובה ולהיות שם בשביל מישהו, לתת מעצמך כי ככה אמורים להתנהג. אני שמתי לב שיש מצבים שלא בא לי לעזור למישהו ואני מרגישה חייבת, לרוב זה ניגמר לא טוב. בקיצור תעשי מה שניראה לך הכי נכון באותו רגע ועל תבני סיפור על מה יהיה אחר כך ואיך בן אדם יגמול לך ויהיה בשבילך שמה גם. יתכן שאפילו הקפת את עצמך בכאל שלא יודעים לתת אלה רק לקבל ואת רק הולכת ומתיסרת. די, חידלי. אולי חפשי לך אנשים שיתנו לך, שיודעים איך עושים את זה. שכחתי הכי חשוב........את יודעת לתת לעצמך?
 

rozit2

New member
נתינה...

מאוד התחברתי למה שרשמת... לגבי ההשערה אודות אימי, זה בכלל לא ככה...אני פשוט גדלתי כאדם טוב שנותן מכול הלב כשהוא מסמפט אנשים. חונכתי להיות בנתינה גדולה והרוב הזמן לא קיבלתי כלום בתמורה. או שלמרבה ההפתעה, אנשים שאני לא בקשר יומיומי ונותנת להם, אלו דווקא אלו שמחזירים לי ונותנים חזרה...שזה נורא מפתיע כי תמיד ראיתי את זה משוואה שבאמצע מופיע הסימן = ולא אי שוויון. זה כייף לתת לצד השני, כי יש משהו מספק בזה. התחלתי לא מזמן לאמץ את הרעיון של לא לחכות לקבל בחזרה מהו מהצד השני. כמו למשל, יש מישהי שאני מכירה והיה לה יומולדת והבאתי לה מתנה כי רציתי לתת כי זה היה היום שלה ורציתי לראות אותה מאושרת ושמחה. כשהגיע יום ההולדת שלי, לא קיבלתי ולו חצי דבר בתמורה, ועד היום אני אומרת לעצמי שאין לי מה להיעלב כי מאדם כזה אי אפשר כניראה לצפות לתגובה דומה וזה בסדר זכותה לא לתת בחזרה...כניראה זה מה שהיא רואה לנכון לעשות. ולכן, היא לא שווה את המאמץ כדי שאתן שוב פעם כמו שנתתי לה באותו יומולדת ולכן הפעם אסתפק בלהגיד: "מזל טוב" ותו לא. המשפט שכתבת: "בידקי מתי יש מצב שאת באצם לא רוצה לתת ביכלל ויש קול בראשך שאומר לך מאת חייבת להיות טובה ולהיות שם בשביל מישהו, לתת מעצמך כי ככה אמורים להתנהג." זה משפפט שאני יכולה להתחבר אליו כי יש משהו כזה שאומר שככה צריך להתנהג אחרת זה לא נאות.....ולא תמיד בא לי להיות הטובה והנותנת בסיטואציות מסוימות אבל כאילו אם אני לא אפעל לפי מה שנכון לעשות, עפ"י אותו קול, אז אני אכנס לסוג של ייסורים על למה ומה הייתי צריכה לעשות ולא עשיתי ומה תהייה התוצאה. אני מאוד פרפקציוניסטית וביקרותית עם עצמי, עושה דברים עד הסוף, ולעיתים זה גם גורם לייסורים לא קטנים בכלל. ואותו קול מקבל את ההזדמנות להתחיל לחפור לי ולהגיד לי עד כמה לא הייתי בסדר ,כשבסוף אני מגלה שאף אחד לא שם לב לפרטים האלו שאני ייחסתי להם חשיבות כה גדולה ומפוצצת. לגבי לדעת לתת לעצמי...זה לא קל לתת לעצמך, יותר קל לי לתת לאחרים. נלך על דוגמא קטנה: עד לא מזמן היה לי קשה לקנות לעצמי מתנה ולו הכי קטנה ואילו למישהו אחר יכולתי לקנות ובסכומים גדולים...באיזשהו שלב הבנתי שאם אני אחכה שייקנו לי ויפנקו אותי ולו במעט אני אחכה אולי לבלי סוף. אז פתחתי בדרך חדשה שבה אני מרשה לעצמי גם משהו מתוך מה שאני מרשה מעצמי לתת לאחרים.
 

לנושנוש

New member
אני חושבת שכדאי לך לחפש דרך שלך ובאמת

כי כרגע נשמע שאת פשוט לא יכולה שלא לתת מעל ומעבר לפעמים. כנרטאה יותר ממה שאצ רוצה באמת. זה כבר לא אותנטיות שלך שעומדת במבחן אלה קול מלחיץ בראשך שדורש ממך להיות נחמדה בכל מחיר......... אני מניחה שחונכת להיות מאוד נחמדה.......אולי אפילו אסרו עליך בילדותך להיות פחות נחמדה. אולי נרמז לך או נאמר במפורש שלרצות לעצמך זה לא יפה..........? לגבי ציפות הרי זה אנושי לרצות בתמורה. אני חושבת שכדי לך להעמיד את כל האמונות שלך למיבחן, אלה שמדברות על נתינה. לבחון את האותנטיות שלהן..... נראה שאת כבר פחות חוששת מליות פחות נחמדה ולהעניק או לבקש דברים לעצמך. הכל עניין של איזון לדעתי. והנה אחרי התכתבות קצרה אפשר לראות שזה לא שכולם לא בסדר סביבך. זה לא שהם מלאכים מרחפים ואולי רצוי לך להתרחק מכמה אנשים שלא נותנים מעצמם בכלל ולהתקרב לכאלה שכן......פשוט את נימצאת בנתינה כמעט כפייתית מדי פעם שגורמת לך להרגיש שאת נותנת מעצמך את מה שאין לך(סוג של) ואז גם כמובן להיות בהרגשה שחשוב מאוד שיתנו לך חזרה. שנה טובה!
 

SimplyIris

New member
ברוכה הבאה

אז ככה... למה אנחנו לא אומרים את מה שאנחנו חושבים ואנחנו לא ישירים? כי אנחנו מפחדים להפגע....למרות שאת כן יכולה למצוא אנשים שהם אמיתיים וזה לא תמיד קל להיות כזה,אני אומרת מניסיון... למה שלא נעמוד בגב זקוף וראש מורם? אני בכל אופן בתור ילדה קיבלתי המון פידבקים שליליים והתרגלתי להתייחס לעצמי באותה צורה ולזקוף את הראש במצב כזה זה לא ממש פשוט ומצריך הרבה הרבה עבודה. מה שכן אני יכולה להגיד ואני אומרת את זה ממקום טוב בלבד...אני עובדת עם הקואוצ'רית שלי על שאלות כמו למה מישהו אומר משהו אחד ועושה משהו אחר, למה אנשים לא מתמודדים עם התוצאות של המעשים שלהם, למה מבטיחים ולא מקיימים והיא אמרה לי להפנות את כל השאלות האלה אל עצמי...איפה אני מבטיחה לעצמי משהו ולא מקיימת, איפה אני מתקשה להתמודד עם שינויים וכו'...הרי כל מי שעומד מולנו ועושה משהו שמציק לנו, ברור לי שהבעיה תהיה אצלי ולא אצלו...כי זה יכול או להפריע לי או לא להפריע לי....זה יפריע לי אם אני לא שלמה עם עצמי ואתחיל לחפש בחוץ ואצל אנשים אחרים למה הם לא בסדר ואתקשה להסתכל על איפה אני לא בסדר כלפי עצמי. היה לי מאוד קשה לקבל את זה...."אני עושה משהו רע?? הרי אני משתדלת להיות הכי טובה שאני יכולה בכל זמן נתון"....אבל האמת תיאמר, הבטחתי לטפל בעצמי ולא עשיתי את זה גם בדברים הכי קטנים ועוד ועוד....ואז כשהבנתי איפה אני לא שלמה עם עצמי וטיפלתי בזה, אנשים אחרים כבר לא מפריעים לי באיך שהם מתנהגים כי זה שלהם בלבד. מפריע לך שאנשים לא אמיתיים? תהיי את אמיתית מפריע לך שאנשים צבועים? את לא חייבת להיות כזו כדי לשרוד בעולם הזה אני כ"כ מבינה את הדברים שאת אומרת כי הייתי שם עד ממש לא מזמן.... אני מקווה שבפורום תוכלי לשמוע עוד דעות ולהתמך על ידי האנשים המקסימים שיש פה ושיחד ניצור את העולם הזה שאנחנו כ"כ רוצים לחיות בו
 

rozit2

New member
תודה SimplyIris

היה תענוג לקרוא את תגובתך. הלוואי הייתה לי קואוצ'רית שיכלה לראות דרכי....גם קראתי את ההפניה שלך ובאמת נורא קשה להסתכל פנימה ולראות איפה אני לא בסדר. איך עושים את זה אני עדיין לא יודעת...אולי בזה אני זקוקה לסיוע ואולי מזה אני אראה את האור בקצה המנהרה ואוכל לחיות חיים שקטים כמו שצריך. וגם אם אני אמצא איפה אני לצורך העיניין שופטת את עצמי, אני עדיין לא אוכל להמשיך הלאה מאותה נקודה של מציאה, ז"א איחרי שמצאתי את המקום שבו אני שופטת את עצמי אז מה הלאה? אני לא יכולה להגיד אז שאני הכי טובה או שאני מיליון אחוז לגבי אותו מקום של שפיטה ולהמשיך משם...כי זה רק להגיד אין פה השלמה ואין פה התקדמות. מה עושים? איך זה הולך?
 

SimplyIris

New member
אז ככה

דבר ראשון זו לא הקואוצ'רית שרואה דרכי כ"כ, למרות שהיא מדהימה, אלא זה הרצון שלי לראות את האמת והכנות שאני מוכנה להיות בה. הפלא ופלא, אחרי שאת מבינה מה הולך אצלך בפנים, את לא תקבלי אל החיים שלך את האנשי מראות האלה והדברים האלה כבר לא יהיו בסביבתך. אני מקווה שאני ברורה כי זה קצת קשה להסביר. אבל ברגע שתפתרי את הדברים עם עצמך, גם אם תפגשי אותם, הם לא יזיזו לך כי את תהי במקום של את מבינה שגם אחרים לא מושלמים בדיוק כפי שאת לא מושלמת ושזה בסדר שהם עדיין לא במקום הזה של להבין את ההתנהגות שלהם. את תהי יותר מלאת חמלה כלפיהם והכעס והתסכול שלך יתחלפו בהבנה. חוצמזה שאני חושבת שהגעת למקום הנכון ויהיה מאוד כיף לצמוח איתך יחד ולהבין את עצמי גם דרכך
אז תודה לך
 
למעלה