מלחמת מעמדות או סולידריות חברתית?

[הפורטל לצדק חברתי]

מלחמת מעמדות או סולידריות חברתית?

גולשים וגולשות יקרים/ות. לכבוד הוא לי לפתוח כאן פינה חדשה, ובה אציב זרקור מידי שבוע, על אחד מהנושאים שפורסמו השבוע בפורטל לשוויון זכויות ולצדק חברתי, אשר נוגעים לתחום שבו עוסק הפורום הזה. ראשית ברצוני להודות מקרב לב לדור לוי, שפתח בפני את הבמה המכובדת הזאת. דור הוא ידיד מאוד וותיק של הפורטל שלנו, והיה פעיל בו עוד מימיו הראשונים (לפני כ-4 שנים). השבוע ברצוני להציב זרקור על היבט חשוב הקשור לנושא שבו עוסקים רבות בתקשורת בכלל ובפורטל לצדק חברתי בפרט - דו"ח ועדת דברת. פעילים חברתיים רבים, מלינים על כך שיו"ר הוועדה היה צריך להיות איש חינוך ולא איש עסקים כשלמה דברת, ובשל כך, לטענתם, מאבד הדו"ח מהלגיטימיות שלו. אורי הייטנר, יוצא כנגד הטיעון הזה. במאמר שכתב בנושא, קורא אורי הייטנר לכל הפעילים החברתיים שלא ליצור "מלחמת מעמדות" אלא להיפך, להעלות על נס אנשי עסקים כשלמה דברת. אני שמח להזמין אתכם/ן לקרוא את המאמר של אורי הייטנר: מלחמת מעמדות או סולידריות חברתית? נשמח לשמוע תגובותיכם/ן למאמר. בברכה, אמיר הייטנר פורטל BSH הפורטל לשוויון זכויות ולצדק חברתי www.bsh.co.il

 

[דור לוי]

קודם כל שיהיה בהצלחה...

קודם כל שיהיה בהצלחה... שיתופי פעולה, אם הם מצליחים יכולים לקדם מטרות משותפות. את הנושא של וועדת דברת אפשר לקחת להרבה כיוונים שונים. זה עלה מספר פעמים בהקשרים שונים גם בפורום כאן. כרגע אציין רק את הרב שיח בנושא שהתקיים בפורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=865&msgid=35593915 הנושא עלה גם באחרונה מספר פעמים. באופן אישי אני לא מרגיש שאני מבין בתחום. מצד אחד אני מאוד לא אוהב את המצב הנוכחי - מצד שני יש לי הרגשה מאוד לא נוחה לגבי הוועדה והמלצותיה. כיוון אחר הוא הנסיון האישי שלי: היינו קבוצת הניסוי של שיטת הבדידים - בעקבות הניסוי שהצליח בזמנו, תלמידים במשך עשרות שנים נאלצו ללמוד לפיה - מה שהתברר ככשלון אחד גדול. מישהי שמתמחה בתחום הסבירה לי שזה טיבם של נסיונות בחינוך. תמיד הם מצליחים - כי בחרו אנשים עם מוטיבציה להצליח, כי הם מקבלים תשומת לב ותקציבים... זה כמו תורת הקוונטים שעצם המדידה משנה את התוצאה... זה מסוג הדברים שלא בטוח שחשיבה של איש עסקים יכולה לראות ולהבין. ומצד שני - אני לא משתגע מההצלחות של אנשי החינוך עד כה... כיוון נוסף אפשר לדבר על ההסטוריה - אולי כדאי לקרוא גם לפני בן-גוריון: את הרצל שדיבר על שילוב קואופרטיבים ויזמות. על אתיקה, ותרבות עסקית וניהולית שונה, וכן גם על חינוך ... למען האמת (ואני לא מומחה לספרות ואל תצפו ממני לניתוח ספרותי), אני מאמין שספר קריאה ולימוד חובה צריך היה להיות "אלט-נוילנד"... הלוואי ויותר דברים משם היו מיושמים. עד כמה התרחקו "ראשי היישוב" מעקרונות הסוציאליזם לגווניו ומישומו בפועל - ניתן לקרוא גם למשל בספרם של ביכלר וניצן מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=865&art_id=101 וכמובן אפשר לדון גם בטיעון שהכותב העלה...

 

[הפורטל לצדק חברתי]

שלום דור

על דבר אחד אין שום ויכוח - המצב הנוכחי של מערכת החינוך רע מאוד ויש צורך בשינוי דרסטי, אם לא לומר - במהפכה של ממש. מהדברים שאני קראתי מתוך הדו"ח, אני בהחלט רואה בו לא מעט דברים בכיוון הנכון, אם כי זה לא דו"ח מושלם. חשוב לציין שאין מדובר בוועדה שמורכבת מאנשי עסקים אלא בוועדה שמשלבת אנשי עסקים, אנשי חינוך ואחרים, ומהבחינה הזאת אני חושב שהרכב הוועדה שנבחרה הוא הרכב טוב. בפורטל BSH פורסמו עד כה הרבה מאוד מאמרים בהקשר לדו"ח דברת (בתחתית המאמר המצורף לעיל, יש קישור לכל יתר המאמרים). מגוון הדעות בנושא בקרב הכותבים שלנו הוא רב - החל מתמיכה מוחלטת ועד לשלילה טוטלית של המסקנות. מי שהנושא מעניין אותו, אני ממליץ לקרוא את המאמרים הללו שניתן ללמוד מהם רבות. בברכה, אמיר הייטנר פורטל BSH הפורטל לשוויון זכויות ולצדק חברתי www.bsh.co.il

 

[שרוליק א]

לא הבנתי. מה מטרת הכתיבה?

אוקי. הנושא: דו"ח דברת. אז מה ? מה אתם שואלים? לאיזה פרק או נושא מתיחסים? לשם מיצוי הדיון אנא ספציפיות.

 

[קוקימן]

מי שנכווה ...

אתה יודע מה הבעיה? שכששומעים על איך קבוצות ואנשים במסווה של טובת המדינה דואגים לעצמם. אז אולי דוברת 'בסדר' אבל אולי עדיין לא חשפנו איך הוא מרויח מזה. אולי - חוץ מהפרטת החינוך שהוא יקטין לעצמו מסים - ישלם על החינוך של משפחתו ויחסוך את המסים שהוא משלם על החינוך של כל השאר.

 

[הפורטל לצדק חברתי]

"הפרטת החינוך" זה דבר איום בעיני

אילו המסר של המלצות דברת היו הפרטת החינוך, אני הייתי יוצא כוחי כנגד הדו"ח. חינוך זה אחד מאותם תחומים שאסור למדינה להסיר את האחריות מפניהם, ויישום דו"ח דברת רק יחזק את אחריות המדינה על החינוך. החשש שלי הוא לא מהדו"ח עצמו, אלא מכך שאינני מאמין שנתניהו יישמו כלשונו, שכן הדו"ח סותר את השקפת עולמו של נתניהו. לגבי החשש שכתבת על האינטרסים הסמויים של אותם אנשי עסקים - יתכן שבמקרים מסויימים זה נכון, במקרה הזה אני לא רואה את האינטרס האישי של שלמה דברת, ואני כן סבור שמחשבתו הייתה נתונה אך ורק לשיפור מערכת החינוך הרקובה שלנו. בברכה, אמיר הייטנר פורטל BSH הפורטל לשוויון זכויות ולצדק חברתי www.bsh.co.il

 

[יאיר בן משה]

יש לחדול מהתעללות במגזרים החלשים.

יש שני מגזרים חלשים בארצנו, הילדים, והחולים. ובשל חולשתם של מגזרים אלו, רבים בתוכנו מעיזים לדרוש ולהתעלל בהם, לדרוש לאחסן את המגזרים האומללים הללו תחת שליטת הפקיד והבירוקרט, למנוע ממגזרים אלו את הקידמה והתועלה את הרווחה והאיכות של המערכת הפרטית. כל יום בו אני ומאות אלפי הורים אחרים כמוני, נאלץ לשלוח את ילדו הרך למלתעות המוסד המנוכר והמטופש והמסוכן של "בית הספר הממלכתי, אני שותף לפשע. כל יום בו אני נאלץ להתעלל בהורה החולה והחלש ולמסור אותו לידי הבירוקרט הרפואי המכונה "הכללית החדשה", אני חש אשם. עלות שנת תלמיד בבית הספר הממלכתי היא כפולה ויותר לעומת מוסד פרטי (בעל הצלחה גבוהה יותר). ועלות יום אשפוז (מיטה בלבד), בבית החולים הממשלתי, היא כפולה ויותר מאשר עלות יום בבית מלון יפה נוף ונעים הליכות. אך אנו בחטאינו ובחולשתינו איננו מעיזים לשלוח את התיירים ללון שמונה איש בחדר צפוף והזקנה במסדרון. אנו איננו מעיזים לשלוח את הבריאים לאכול עוף מכובס בצלחות פלסטיק כתומות, אלא מספקים להם תפריט מעודן של סושי וסמושי. את הזוועות אנו שומרים רק לחולים ולחלשים. רוצים לחוות את הזוועה בעיצומה, צאו לבית הספר הממלכתי, הציצו בשירותים המצחינים והצפופים, חושו מה תרומת "הפסקה" במגרש האספלט החשופ נוכח צעקות בגרונות ניחרים של ילדים הנדחפים לאלימות וואנדליזם בשל אופי הבנייה של משרד השיכון. שוחחו לרגע עם המורה הממוצעת, ותגלו כמה טפשות ואדישות ואטימות מוח מוקרנים מדמות זו, וחישבו מה היא מעוללת לילדיכם, עד כמה מפגש איתה ואם המנהלת חמורת הסבר הורסת את חדוות הסקרנות של הזאטוט. אנו כולנו מזדעקים כאשר מטפלת מצולמת מכה את הגוף של הילד, אך עיקר החטא הוא מה שמערכת החינוך הממוסדת הממוצעת הממשלתית עושה למוח וללב של הילד. כך הוא הדבר לגבי רוב רובם של הילדים והחולים, אך לא לכולם. בעירי יש את העשירים השולחים ילדיהם לבית הספר הפרטי של הקיבוצנים. (לקיבוץ כידוע יש זכויות ייתר). ויש את העשירים השולחים את קרוביהם לטיפול רפואי במערכת הפרטית, שם הרופא משוחח עם החולה, ושם האוכל טעים והאחות אדיבה. אך רוב רובו של העם בארצנו נמצא בצבת שמורות הבולשביזם המתעלל. יבורך אמנון רובינשטיין וממשיכיו, שכשר החינוך אפשר פתיחת והרחבת המכללות הפרטיות, ובכך נתן למאות אלפי צעירים נוספים בארצנו הזדמנות להשכלה גבוהה. יבורך שר הבריאות שאישר לבתי מרקחת פרטיים למכור תרופות למבוטחי קופות החולים והקטין משמעותית את ההתעללות הממוסדת בתור המתארך. יבורך שר התחבורה שאישר למכונים הפרטיים לעשות טסטים למכוניות. ולא המשיך לדחוס את כל עם ישראל במגרש החניה בחולון. יבורך שר התקשורת שאישר פתיחת שוק הטלפונים הפרטי, אישר לחברות התקשורת הכבלים והלווין הפרטיות לפעול בארצנו. מי ייתן ויבוא יום ויהיה אומץ אזרחי גם לשרי הבריאות והחינוך, והם יעזו לבצע את המהפכה החשובה ביותר, לחדול מהמשך ההתעללות במגזרים החלשים, ויאפשרו גם לחולים וגם לילדים ליהנות מאיכות החיים, התרומה והיעילות והטוב של המערכת הפרטית. יש לעזור לנזקקים ולהם בלבד, ולא לאמלל את כל העם בציון.

 

[jewjew1]

לא הבנתי

אולי פספסתי אבל איך בדיוק במערכת חינוך או בריאות מופרטת יכלו כל האזרחים גם הענים שבהם לשלם את התשלום הנדרש. אתה משמיעה פה אוטופיה קפטלסטית קיצונית שאיננה עומדת במבחן המציאות באף מקום בעולם ומזכירה מאוד את האוטופיה הקומנסטית קיצונית שגם היא לא עמדה במבחן המציאות.

 

[יאיר בן משה]

איני מתיימר להציע חיקויים מקובלים.

הצעותי כאמור עוסקות "ברפורמה כלכלית" ומכאן שאינן בהכרח מתבססות על חיקויים של דגמים הקיימים בארצות אחרות. כך שהעובדה שרעיון מסויים אינו מיושם "באף מקום בעולם". אינה מבטלת את תרומת הרעיון והדרך. אך העקרון הנותן חופש בחירה לאדם, ומקטין את תלותו בפקיד המסבסד והמכוון, קיים גם קיים. ויש מאבק תמידי בין אותם הדורשים שהמדינה תגדיל מעורבותה בתחום הצריכה האישי, ותתעל את האדם לרכוש "מוצרים שנבחרו ע"י הבירוקרט", לבין הגישה האומרת, האדם הוא הריבון על חייו. ויש לאפשר לכל אדם לבחור היכן ישקיע כספו בתנאי שוק חופשיים והוגנים. ויש לעזור לנצרך, ולא למצרך. אנחנו למשל עושים כך בנושא הקיומי הבסיסי, "המזון, והמלבוש, המים והחשמל. אנו מסייעים לעניים, ולנכים הנזקקים ישירות בכסף, ולא מעבירים להם "חומוס חינם", חשמל חינם, או גופיות אפורות בדגם אתא ללא תשלום. יש להגדיל את התשלומים לנזקקים (ולהם בלבד), ולאפשר להם לרכוש גם בריאות וחינוך איכותי בשוק החופשי, במחיר ראלי, ללא סבסוד והכוונה. הוויכוח ביננו מזכיר לי את התלאות בזמנו בקיבוץ. כל פעם שמישהו הציע להקטין את הבזבוז, ולחדול לחלק חינם לחברים חלב או סוכר וקפה. תמיד היו אותם שקפצו ואמרו, "אבל בכל הקיבוצים האחרים, החלב הוא חופשי". כל פעם שמישהו הציע לאפשר למשל לחברים להשתמש ולנהוג בכלי הרכב לצרכיהם הפרטיים תמורת תשלום ישיר. תמיד היה את השמרן שזעק מרה נגד "הרס הערכים". הויכוח הקדום מיותר ומגוחך, העובדות הן ברורות וחד משמעיות: הפרטה היא הדרך לאיכות ולחופש האדם, למניעת בזבוז ושיפור טעם החיים, והגדלת הצדק והאושר גם לשכבות החלשות.

 

[האזרח דרור]

בריאות וחינוך אינם חומוס

מה לעשות החיים אינם פשוטים כל כך. חומוס לדוגמא אתה יכול לקנות כשאתה רוצה. בריאות אינך יכול לקנות כשאתה רוצה. אתה הולך לרופא והוא אומר לך שאתה צריך לשלם 10000 ש"ח עבור ניתוח. מה תעשה? תחליט להמר על חייך? תלך לרופא אחר? ומה אם הוא אומר אותו הדבר? האם פרוש הדבר שהם צודקים (כל מי שהיה במוסך יודע את התשובה - שכן תיקון מכונית ורפואה הם מוצרים בהם אין לנו ההדיוטות מספיק מידע כדי להחליט בעצמו על איכות השרות) - זו דוגמא אחת מדוע בריאות אינה חומוס. הספרות הכלכלית מלאה בדיונים על בריאות וחינוך ומדוע הם אינם דומים לחומוס. אבל יאיר בשלו. חומוס חומוס תרדוף.

 

[יאיר בן משה]

למזלנו, לואי פסטר היה רופא פרטי

וכך גם רוברט קוך וסאלק, ובזכות היותם מחוץ למערכת הבירוקרטית הממשלתית, ובשל היותם בלתי תלויים בבירוקרט הפקידותי הציבורי, יכלו לקדם את מדע הרפואה ולהציל עשרות מליונים של חיים. תארו לכם היכן היה מדע הרפואה היום, או בעצם היכן היה כל מדע וכל יצירה, אם היינו מוסרים לידי הפקיד הממשלתי את הטיפול בנושא. לא רק שמזון היה במשורה (אם בכלל) כמו במדינות בהן השלטון היה פקידותי והמנגנון הציבורי הפעיל את הכלכלה, לא רק שהיינו עומדים בתור במשך שש שעות עבור פרוסת בשר או צלוחית חומוס, גם החינוך היה "ציבורי" וכל מזרק היה משמש עשרות חולים זה אחר זה, פקיד אינו יודע לגרום אושר, ובירוקרט אינו מסוגל להביא תרופה, ומנגנון ציבורי הנו מערכת בזבזנית ופוגעת, וצריך להיות מוסת קשות ומלא שנאה כדי לשאוף לדחוף את כל בני עמנו, ולא רק את הזקנה, אל המסדרון בבית החולים הציבורי. וצריך להיות סדיסט, שמאלן או אדיש, כדי להסכים לשלוח את הילד הרך והתמים לידי החינוך הציבורי והמורה המשעממת. חינוך ובריאות אינם חומוס, והפגיעה באדם בשל מחדלים בתחומים אלו קשה שבעתיים. אם מתעקשים לפגוע בציבור, אנא עשו זאת באמצעות החומוס, אך אפשרו לנו בריאות ראויה וחינוך ראוי, ואלו נמצאים במוסדות הפרטיים.

 

[CRONE]

מישהו הולך להתעשר בגדול ממפעל ההזנה