מלים, מלים, מלים, מלים,

aetzbarr

Member
מלים, מלים, מלים, מלים,

פורום זה הוא פורום של מלים.
כל מלה היא צירוף של אותיות.
לכל צירוף של אותיות, יש רק צורה ייחודית, כראי , מלטנו , פרמורי , סקרי, מיללל פוליקורי , ואם מביטים בצירוף אותיות ייחודי , מזהים צורה ייחודית וזוכרים אותה.

ומה אפשר לעשות עם צירופי אותיות ? מעט מאוד
צירוף אותיות יכול לשמש רק כשם של משהו...

כאן אין כבר טעם להמשיך ולדבר ( או להציג צירופי אותיות) וצריך לעבור אל בימת התיאטרון, אל הפנטומימה, ואל היכולת הטבעית של האדם ליצור שפה של שמות.


על בימת התיאטרון

השחקן רושם צירופי אותיות, ומביע את הצלילים שלהם.

רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו .......
פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר .......
קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי ..........

השחקן מפעיל את הקהל - הוא מצביע על צירוף אותיות, והקהל משמיע צליל.

השחקן מצביע על צירוף האותיות רקסו והקהל שואג את הצליל רקסו, רקסו...
השחקן מצביע על צירוף האותיות פונימר והקהל שואג את הצליל פונימר , פונימר...
השחקן מצביע על צירוף האותיות קורמי, והקהל שואג את הצליל קורמי...קורמי....

השחקן משתחווה, מתכופף, מניף ידיים, מחייך , ומשמיע את הצליל דאלי....דאלי...
הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות
השחקן מחייך ומשמיע שוב פעם את הצליל דאלי...דאלי..

השחקן ממשיך להשתמש בתנועות גופניות , והוא מצליח להעביר לקהל,

כי השם של מה שהוא לובש, בחלק גופו העליון יהיה רקסו

וכי השם של מה שהוא לובש בפלג גופו התחתון יהיה פונימר

וכי השם של מה שכפות רגליו נכנסות אליו, יהיה קורמי.

הקהל אקטיבי ומשתף פעולה.
אדם מצביע על מה שכפות רגליו נכנסות אליו, ומשמיע את הצליל קורמי, קורמי, קורמי
ואדם אחר מצביע על מה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל רקסו , רקסו , רקסו , רקסו
ואדם אחר מצביע על מה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל פונימר , פונימר, פונימר,

השחקן רושם על הלוח את צירוף האותיות ל ל כ ו
השחקן מתחיל לנוע ממקום למקום, הוא מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו
הוא מתחיל ללכת, מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו.

הקהל אינו אדיש, ואדם קם ממקומו ומתקדם לעבר המציג, כאשר הוא מוציא מפיו את הצליל ללכו , ללכו , ללכו, ללכו , ללכו , .....
ואז השחקן מביט אל הקהל, פורש את ידיו ומקרבן ואומר ללכו , פורש את ידיו ומקרבן
ואומר..ללכו ,
ופתאום..כל הקהל קם ומתחיל להתקדם לכיוון השחקן.

השחקן מחייך, פורש ידיים, משתחווה , ומשמיע את הצליל דאלי...דאלי..
הקהל מגיב במחיאות כפיים.

זוהי דרך היצירה של השפה האנושית, והיא שפה של שמות.
כל צירוף אותיות יכול לשמש כשם

השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות, היא השאלה....שם של מה ?
והתשובה היא פשוטה מאוד המבחינה "בגדול" בין שני סוגים של שמות.

שם של דברים בעלי משקל ( כמו רקסו, פונימר , וקורמי )
ושם של דברים חסרי משקל. ( כמו דאלי)

איך יוצרים שם של דבר חסר משקל ? בדרך הרגילה . בוחרים צירוף שרירותי של אותיות, ומתחילים להציג את היכולת הטבעית הגופנית , ליצור שם.

לדוגמה: השחקן בוחר את צירוף האותיות ט מ ו שישמש כשם.
השחקן מכניס לפיו את מה שהדבורים מפיקות, והוא עושה תנועות פנים עם חיוכים,
משמיע צלילים עם הלשון, מזיז את הראש ימינה ושמאלה, ומוציא את הצליל טמו , טמו טמו , טמו , טמו,,,,

הקהל אינו אדיש, ואדם מכניס לפה סוכריה, ומוציא מפיו את הצליל טמו , טמו , טמו ,
ואדם אחר מכניס לפה חתיכת נייר, מעוות את פניו, יורק את הנייר, ומוציא מפיו את צירוף האותיות אטמו אטמו אטמו

טמו זה שם של דבר חסר משקל, כמו שדאלי זה שם של דבר חסר משקל.

כל צירוף אותיות בשפה האנושית....הוא רק שם. השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות היא " שם של מה הוא צירוף האותיות הזה ? "
אין כל טעם לשאול "מה זה צירוף האותיות הזה ?" כיוון שהתשובה היא ...זה שם.

ובכן....
שם של מה הוא צירוף האותיות הזה ....... פנטזיה
התשובה לא יכולה להינתן במלים, אלא בהצגה על בימת התיאטרון.
אם התשובה תהיה במלים, על כל מלה של התשובה נשאל ..שם של מה ?
ואז שוב פעם יש לעלות על בימת התיאטרון.

א.עצבר
 

godright

New member
יפהפה

אם כי לפי המסקנה הסופית.
השאלה נשאלת לגבי כל מילה במאמר זה.
לדוגמה: שם של מה זה "שם של מה"?
 

aetzbarr

Member
אכן, השאלה במקומה, ומי שמסוגל לענות עליה הוא שחקן מוכשר

על בימת התיאטרון.

בהודעתי המשופרת שבאה עתה, תשובתי תהיה ברורה יותר.


מלים, מלים, מלים,....מה אפשר לעשות עם מלים ?

כל מלה היא צירוף של אותיות.
כראי , מלטנו , פרמורי , סקרי, מיללל פוליקורי , קומיח , זלמוסי , שוביצו , ,,,
לכל צירוף של אותיות, יש רק צורה ייחודית,
אם מביטים בצירוף אותיות ייחודי, מזהים צורה ייחודית , וזוכרים אותה.
לכל צירוף אותיות יש גם צליל ייחודי.

ומה אפשר לעשות עם צירופי אותיות ? מעט מאוד
צירוף אותיות יכול לשמש רק ..... שם

כדי להציג את השם הראשון, צריך לעבור אל בימת התיאטרון, אל הפנטומימה, ואל היכולת הטבעית של האדם להפוך צירוף אותיות נבחר ... לשם

הערה: צירופי האותיות המופיעים בהמשך, מתארים את המעשים של השחקן על בימת התיאטרון, אבל אלה הצופים בשחקן, נחשפים רק למעשים שלו על הבמה. הקורא את צירופי האותיות האלה,ישתדל להתעלם מהם,וידמה שהוא אחד מהצופים בהצגה,

על בימת התיאטרון
השחקן רושם צירופי אותיות, ומביע את הצלילים שלהם.
רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו .......
פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר .......
קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי ..........

השחקן מפעיל את הקהל -
השחקן מצביע על צירוף האותיות רקסו והקהל שואג את הצליל רקסו, רקסו...
השחקן מצביע על צירוף האותיות פונימר והקהל שואג את הצליל פונימר , פונימר...
השחקן מצביע על צירוף האותיות קורמי, והקהל שואג את הצליל קורמי...קורמי....

השחקן, מניף ידיים, מחייך , ומשמיע את הצליל של צירוף האותיות דאלי....דאלי... דאלי.....דאלי...תוך כדי הנעת ראשו מעלה מטה....
הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות, והוא משמיע בחוזקה את הצלילים , רקסו, פונימר, קורמי,....רקסו, פונימר, רוקסי,...... רקסו , פונימר, קורמי,,,,,,,
השחקן מחייך ומשמיע שוב פעם את הצליל דאלי...דאלי..דאלי.....דאלי....

השחקן ממשיך להשתמש בתנועות גופניות , והוא מצליח להעביר לקהל,
כי השם של מה שהוא לובש, בחלק גופו העליון יהיה רקסו
וכי השם של מה שהוא לובש בפלג גופו התחתון יהיה פונימר
וכי השם של מה שכפות רגליו נכנסות אליו, יהיה קורמי.

הקהל אקטיבי ומשתף פעולה.
אדם מצביע על מה שכפות רגליו נכנסות אליו, ומשמיע את הצליל קורמי, קורמי, קורמי
והשחקן מניע ראשו מעלה מטה, ומשמיע את הצליל דאלי....דאלי....
ואדם אחר מצביע ונוגע במה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל רקסו , רקסו , רקסו , רקסו
והקהל כבר משמיע את השאגה דאלי, דאלי, תוך כדי הנעת הראש מעלה מטה.

ואדם אחר נוגע במה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל פונימר , פונימר, פונימר,
דאלי...דאלי...אומר השחקן בהתלהבות, ומניע את ראשו מעלה מטה.

בשלב זה, צירופי האותיות רקסו , פונימר, קורמי , דאלי , נהפכו לשמות.
שמות של מהה ?
השחקן והצופים בו יודעים את התשובה לשאלה זו, אבל אין הם מסוגלים להביע אותה
עם צירופי אותיות אחרים, כיוון שאין כאלה.
המענה הוא במעשים שהשחקן עשה, והם פשוט מביאים את התשובה .

.והשחקן ממשיך ליצור שמות, עם צירופי האותיות השרירותיים ללכו מאדו
השחקן רושם על הלוח את צירוף האותיות ל ל כ ו
השחקן מתחיל לנוע ממקום למקום, הוא מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו
הוא מתחיל ללכת, מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו.

הקהל אינו אדיש, ואדם קם ממקומו ומתקדם לעבר המציג, כאשר הוא מוציא מפיו את הצליל ללכו , ללכו , ללכו, ללכו , ללכו , .....
ואז השחקן מביט אל הקהל, פורש את ידיו ומקרבן ואומר.. ללכו , פורש את ידיו ומקרבן
ואומר..ללכו , פורש את ידיו ומקרבן ואומר..ללכו
ופתאום..כל הקהל קם ומתחיל להתקדם לכיוון השחקן.

השחקן מחייך, פורש ידיים, משתחווה , והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ואז השחקן מתכופף, מצמיד את ידיו אל ליבו, ומשמיע את הצליל מאלא , מאלא, מאלא,
והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ופתאום מגיע צופה במהירות אל השחקן, ומגיש לו פרח.
והשחקן מחייך, מחבק, ומשמיע את הצליל מאלא, מאלא, מאלא...


זוהי דרך היצירה של השפה האנושית, והיא שפה של שמות.
כל צירוף אותיות יכול לשמש רק....שם
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות, היא השאלה....שם של מה ?
והתשובה היא פשוטה מאוד , המבחינה "בגדול" בין שני סוגים של שמות.

שמות של דברים בעלי משקל ( כמו רקסו, פונימר , וקורמי )
ושמות של דברים חסרי משקל. ( כמו דאלי , ללכו , מאדו , מאלא )

איך יוצרים שם של דבר חסר משקל ? בדרך הרגילה . בוחרים צירוף שרירותי של אותיות, ומתחילים להציג את היכולת הטבעית הגופנית , ליצור שם.
לדוגמה: השחקן בוחר את צירוף האותיות ט מ ו שישמש כשם.
השחקן מכניס לפיו את מה שהדבורים מפיקות, והוא עושה תנועות פנים עם חיוכים,
משמיע צלילים עם הלשון, מזיז את הראש ימינה ושמאלה, ומוציא את הצליל טמו , טמו טמו , טמו , טמו,,,,
הקהל אינו אדיש, ואדם מכניס לפה סוכריה, ומוציא מפיו את הצליל טמו , טמו , טמו ,

כל צירוף אותיות בשפה האנושית....הוא רק שם.
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות היא " שם של מה" ?
יש לציין כי התשובה לשאלת ...שם של מה ? אינה יכולה להינתן בעזרת צירופי אותיות, אלא בהצגה של מעשים, מעל בימת התיאטרון.
אם התשובה תהיה עם צירופי אותיות , על כל צירוף תבוא השאלה..."שם של מה" ?
ואז...צריך לעלות על בימת התיאטרון כדי להשיב במעשים..

הצד החיצוני של השפה האנושית, הוא של צירופי אותיות,
הצד הפנימי הוא של מעשים המביאים לידיעה, וזוהי ידיעתו הטבעית של האדם.
המעשים הם שמביאים את הידיעה היישר אל עולמו הפנימי של האדם, והוא לא מודע לכך.
במשך החיים עושה האדם מעשים רבים, והם מביאים ידיעות אל המאגר בעולמו הפנימי.
האדם יודע בעקבות מעשים,אבל את הידיעה הזו ,הוא לא מסוגל לתאר עם צירופי אותיות.
הכושר לחבר בין צירופי אותיות המשמשים כשם, לבין הידיעה , טבוע באדם.

בני אדם מבינים זה את זה, כיוון שבתת מודע שלהם, מתרחש תרגום אוטונומי,
של צירופי אותיות למעשים. ( ומעשים מביאים לידיעה)
בלי התרגום האוטונומי הזה הפועל מעצמו, אנשים לא היו מבינים זה את זה.
אדם יכול לשמוע הרצאה הכוללת 10000 צירופי אותיות,
אם המערכת האוטונומית שלו תתרגם את כל צירופי האותיות למעשים שהוא כבר מכיר,
הרי הוא יבין את ההרצאה.
אם המערכת האטונומית שלו תתרגם 500 צירופי אותיות למעשים שהוא כבר מכיר מנסיונו, אז הוא יבין "מעט מאוד " מההרצאה.

לקהל הצופים יש כבר שפת שמות הכוללת 7 שמות.
במשך השנים היא יכולה להיות שפה של 10000 שמות.
כל צירוף אותיות בשפה האנושית, הוא רק שם.

יש הבנה ?

הבנה זה שם של מה ?

המענה במעשים על בימת התיאטרון
.
כל ניסיון לענות על השאלה...הבנה זה שם של מה ? בעזרת צירופי אותיות אחרים
נדון מראש לכישלון.

מה דעתכם
א.עצבר
 

ויימס

New member
אין לי כוח למילים, ועצוב כל כך בפנים. ווה. ווה.

אז אני מבינה שזה קטע על כך שלא ניתן להעביר באמצעות מילים את המשמעות של מילים, וניתן לעשות את זה רק ע"י תנועות גוף וכדומה? רעיון סביר, אבל הקטע עצמו לדעתי לא ממש עובד.
מבחינתי זו הייתה חזרה על מילים חסרות פשר.
אני מופתעת שהקהל בתיאטרון משתף פעולה עם השחקן במקום ללבוש הבעה כזו,
לקחת את המעיל שלהם ולצאת אחרי הרקסו רקסו הראשון. (זה חורף בתיאטרון הדמיוני שלי, אל תשפטו)
והצליל כשלועסים משהו הוא לא טמו טמו אלא נום נום נום. באמת. איך יכולת.
&nbsp
אז... רוצה לכתוב קטע אחר על איך שלא ניתן להסביר את משמעותן של מילים? תחשוב על זה שאם הדמויות לא מבינות את המשמעות של מילה מסויימת, זה לא אומר שהקוראים חייבים לא להבין. אתה יכול לבנות עולם שבו אף אחד לא יודע מה זה 'כסא' או 'שמשייה' או 'חתול', מסיבות כלשהן, ואז הם מוצאים את עצמם נאלצים להתמודד עם הדבר שהם לא מכירים ועם הצורך למצוא לו מילים חדשות.
 

aetzbarr

Member
סוד השפה האנושית, הוא המעשה המביא לידיעה.

כל התיאוריות הבלשנוית, ניסו להסביר מלים בעזרת מלים אחרות.
הסבר כזה, צפוי מראש לכישלון.
מלה, היא רק צירוף של אותיות, ומה שיש בצירוף של אותיות, זה רק צירוף של אותיות.
לכן, התפקיד היחיד שצירוף של אותיות יכול למלא, הוא תפקיד של....שם.
ואכן, השפה האנושית היא שפה של שמות....וזה הכל.

שם של מה ? הוא צירוף האותיות הזה..... קרמין

אדם הנוגע בדופן פנימי של מקרר, עושה מעשה.
מעשה זה מביא אל האדם - באורח פלא- ידיעה
האדם יכול לתת שם לידיעה זו.
כל שם אפשרי, ובהחלט אפשר להשתמש בשם קרמין.

מי שאוהב לקצר שמות, יכול להשתמש בשם קרמ
ומי שאוהב עוד יותר לקצר, יכול להשתמש בשם קר .

ומכיוון שהשפה האנושית היא שפת שמות ( וזה הכל)
לעולם אין לשאול ..מה זה צירוף אותיות נבחר ? כיוון שהתשובה היא ..שם
ומה כן יש לשאול ? שם של מה ? הוא צירוף אותיות נבחר.
ואיך עונים על שאלת ...שם של מה ?
עונים לא עם צירופי אותיות אחרים, אלא עם תיאור של מעשה המביא לידיעה.
לידיעה זו , ( שתגיע אל עושה המעשה) יש שם שנבחר באופן שרירותי לגמרי.

א.עצבר
 

aetzbarr

Member
כדי לפצח את סוד השפה האנושית, צריך לשתוק ולעשות.

סוד השפה האנושית.

כדי לפצח את סוד השפה האנושית, צריך לשתוק.
ומדוע לשתוק ?
כי השפה האנושית עוד לא הומצאה,
ואם השפה האנושית עוד לא הומצאה , באיזו שפה נתאר את המצאתה ?
התשובה באה מאליה........כמובן, בשפת המעשים.

כאן מתבקש הקורא לשכוח את מה שהוא קרא, כיוון שהשפה עוד לא הומצאה.
מכאן ואילך מתבקש הקורא לדמיין את המעשים המתוארים באמצעות מלים, כאילו מציגים אותם שחקנים על הבמה ...ללא מלים.

ראובן: אני נוגע בדופן פנימית של מקרר....וידיעה פלאית באה אלי
לוי: מה אתה יודע ?
ראובן ידיעה פלאית באה אלי בעקבות מגע בדופן פנימית של מקרר.
לוי: תנסה לתאר לי את הידיעה הפלאית הזו.
ראובן: אני לא יכול לתאר את הידיעה הזו, כיוון שהשפה עוד לא הומצאה.

לוי: גם אני רוצה שידיעה פלאית כזו תבוא אלי.
ראובן: תנגע בדופן פנימית של מקרר, וידיעה זו תבוא אליך.

לוי: נגעתי, נכון , וידיעה פלאית הגיעה אלי.
גם אני לא יכול לתאר את הידיעה הזו, כיוון שהשפה עוד לא הומצאה.

ראובן: אולי נעניק שם לידיעה פלאית זו ? וכך נתחיל ליצור שפה.
לוי: מה זה שם ?
ראובן: צירוף של אותיות ( בעל צליל ייחודי, וצורה חיצונית ייחודית)
צירוף האותיות ל ו י הוא השם שלך, וצירוף האותיות ר א ו ב ן הוא השם שלי.

לוי: ואתה רוצה לבחור צירוף אותיות, שיהיה השם של הידיעה הפלאית שבאה אלינו, בעקבות מגע בדופן פנימית של מקרר ?
ראובן: כן, זה ממש מתבקש לבחור שם לידיעה המופלאה שבאה אלינו, בעקבות מעשה
פשוט, של מגע בדופן פנימית של מקרר.

לוי: אתה צודק, יש שמות של בני אדם, יש שמות "לדברים" שבן אדם לובש, יש שמות "לדברים" שבן אדם אוכל, ויש שמות "לדברים" שבן אדם משתמש בהם, וככה אני יכול להמשיך ולהציג עוד שמות, ועוד שמות, וכל שם זה רק צירוף אותיות ייחודי.

ראובן: השם החשוב ביותר, הוא שם של ידיעה טבעית, שבאה אל האדם בעקבות מעשה שהוא עושה. יש הרבה ידיעות טבעיות שבאות אל האדם העקבות מעשים שהוא עושה,
ואנו דנים בידיעה טבעית מסוימת, שבאה אל האדם בעקבות מגע בדופן פנימית של מקרר.

לוי: אתה מסכים שצירוף האותיות ק ר מ י ר יהיה השם שלה ?
ראובן: לכל צירוף אותיות שתציע אני מסכים, וכמובן גם לצירוף האותיות ק ר מ י ר
לוי: עכשיו המצאנו את המלה הראשונה של השפה האנושית.(צירוף האותיות ק ר מ י ר )

ראובן: מה בסך הכל המצאנו ? בחרנו צירוף אותיות באופן שרירותי, והחלטנו שצירוף אותיות זה , יהיה שם של ידיעה מסוימת, שבאה בעקבות מעשה מסוים.

לוי: עכשיו כל אדם יכול לעשות את המעשה המסוים הזה – ולדעת.
לחברת בני האדם שעשו את המעשה המסוים וידעו, יש התחלה של שפה אנושית.
המלה הראשונה של שפה זו, היא צירוף האותיות ק ר מ י ר

שמעון שפתאום הגיע שואל : מה זה ק ר מ י ר ?
לוי: זה צירוף אותיות, שהתפקיד שלו הוא שם.
שמעון: שם של מה ? שם של מי ?

לוי: צירוף האותיות ק ר מ י ר הוא שם מוסכם של ידיעה טבעית, שבאה בעקבות מעשה
של מגע בדופן פנימית של מקרר.
שמעון: אתה יכול לתאר לי את הידיעה הזו ?
לוי: עם מה ? עם צירופי אותיות אחרים ? הרי זה בלתי אפשרי.( כל צירוף הוא רק שם)

שמעון: ואיך תבוא אלי הידיעה הזו ?
לוי: עליך לעשות מעשה , ולנגוע בדופן פנימית של מקרר.

שמעון: טוב, הנה עשיתי את המעשה.....ואני מסכים שידיעה מופלאה הגיעה אלי.
לוי: עכשיו עליך להסכים, כי צירוף האותיות ק ר מ י ר יהיה השם המוסכם של ידיעה זו.

שמעון: אני מסכים, אבל אולי כדאי לקצר את השם שבחרתם.
לוי: אפשר במקום צירוף האותיות ק ר מ י ר להסתפק בצירוף האותיות ק ר מ י
ראובן : ואולי מספיק להשתמש בצירוף האותיות קרמ
לוי : זה גם שם יפה......קרמ
שמעון : אני הייתי מסתפק בצירוף האותיות ק ר מה דעתכם ?

ראובן: עם צירוף האותיות ק ר (שתפקידו הוא שם ) התחלנו ליצור שפה אנושית ?
לוי : כן, השפה האנושית היא פשוטה מאוד, וזוהי שפה של שמות.
שמעון: קשה להתרגל לרעיון הזה , האם באמת כל צירוף אותיות הוא רק שם ?

לוי: השפה האנושית מבוססת קודם כל על מעשים, המביאים לידיעה.
האדם עושה ויודע, ורק אחר כך הוא מתחיל ליצור שפה של שמות.
שמעון: נכון - המעשה והידיעה הם העיקר - והשם המוסכם בא אחרי העיקר.

לוי: השם המוסכם נדרש לחברה של אנשים , בתנאי שהם קודם כל ...יעשו וידעו
פתאום הופיע אשר ומצטרף אל החבורה המנסה ליצור שפה אנושית.
אשר: מה זה צירוף האותיות ק ר ?
לוי: כל צירוף אותיות...הוא רק שם.
אשר: שם של מה ? של מי ?
לוי: זה שם של ידיעה טבעית שבאה אל האדם, בעקבות מעשה של מגע בגוש שלג.
אשר: נכון, כאשר נגעתי בגוש שלג, הגיעה אלי ידיעה מופלאה.
לוי: השם המוסכם של ידיעה מופלאה זו ( בחברת האנשים שלנו) הוא צירוף האותיות קר
אשר: עשיתי ( נגעתי בגוש שלג) וידעתי, ועכשיו יש לי שפה משותפת אתכם.

שמעון: - המעשה והידיעה הם העיקר - והשם המוסכם ( צירוף אותיות )בא אחרי העיקר.
אשר: כדי ליצור שפה אנושית של שמות, צריך כמות עצומה של צירופי אותיות.
ראובן: יש צירופי אותיות ללא הגבלה , ולכל צירוף יש צליל ייחודי וצורה ייחודית.

אשר: יש המון "דברים" בעולם שהאדם מבחין בהם באופן מעשי, ולכל דבר מאלה יש לבחור צירוף אותיות שימלא תפקיד של שם.
יש המון פעולות מעשיות שהאדם מסוגל לעשות, ולכל פעולה צריך לבחור צירוף
אותיות שימלא תפקיד של שם.
יש המון ידיעות טבעיות שבאות אל האדם בעקבות מעשים שהוא עושה, ולכל ידיעה כזו יש לבחור צירוף אותיות, שימלא תפקיד של שם.

שמעון: אני כבר התרגלתי לרעיון הזה , שכל צירוף אותיות הוא רק שם ?
אשר : מה זה צירוף האותיות הזה ק ר ע י ל ך ד ר ?
שמעון: צריך לשאול ....שם של מה ? הוא צירוף האותיות ק ר ע י ל ך ד ר
שם של דבר ממשי ? , של דבר לא ממשי ? של פעולה ממשית ? של פעולה לא ממשית ?
של ידיעה שבאה בעקבות מעשה ?
ראובן: הצירוף הזה פנוי , והוא יכול למלא תפקיד של שם, ......למה שנרצה.

אשר: נראה לי שהשפה האנושית היא שפה פשוטה מאוד.
שפה זו מבוססת על מעשים המביאים ידיעות, וזה העיקר.
האדם עושה ויודע.....וזה העיקר.
רק אחרי זה מופיע השימוש בצירופי אותיות הממלאים תפקיד של שמות לידיעות.

לוי: לא פלא שיש אלפי שפות אנושיות בעולם, הרי כל אדם עושה ויודע.
לא פלא שילדים רוכשים שפה בקלות ובמהירות, מכיוון שהם כל הזמן עושים מעשים,
( משחקים ) ורוכשים ידיעות הבאות אליהם ללא מאמץ.
המבוגרים, רק מלמדים את הילדים, את השמות המוסכמים של הידיעות.

יש אומרים שתמונה אחת שווה 1000 מלים
עתה נגיד, כי מעשה אחד = 1000000 מלים.

א.עצבר
7/2016
 
למעלה