ממי ניקח מכתבי המלצה, אנו הקשישים?

[אור302]

וואו, איזו דילמה.

הרבה פעמים מה שעושים זה לתת מסלול מקוצר לקביעות, אבל במקרה שלכם זה לקבל עם קביעות. לא פשוט.

 

[קיפי סגול]

אני רואה כאן גם הבדל דיסציפלינרי משמעותי

בתחום שלך, אתה חוקר ומחבר יחיד של רוב הפרסומים. בתחומים אחרים, שיתופי פעולה הרבה יותר מקובלים ואז תמיד אפשר לבקש המלצות מאנשים שעבדת איתם על מחקר מסויים, פרסמתם מאמרים ביחד וכו' (אני יכול בקלות לחשוב על כעשרה אנשים כאלו שאני יכול לבחור ממי מהם לבקש המלצה). בעיני ההבדל הזה בתרבות הדיסציפלינרית הוא גורם שמשפיע על העניין הרבה יותר מאשר גודל המחלקה או חלוקה לתחומים.

 

[אור302]

מה לגבי האינטרס המובנה לתוך המלצה כזו?

או ליתר דיוק: האם את היכול להעלות בדעתך אנשים שכתבת איתם מאמר ולא ימליצו עליך?

 

[קיפי סגול]

מטבע הדברים בהמלצה יש אינטרס מובנה

אני מן הסתם לא אציע ממליצים שאני חושב שייתנו המלצה חלשה, או חס וחלילה שלילית.
מהצד השני, כממליץ, אם יפנה אלי סטודנט לשעבר ויבקש המלצה שאני לא חושב שאני יכול לתת בלב שלם אני אגיד לו את זה ואציע שיחפש מישהו אחר.

מטבע הדברים המלצות אינן אובייקטיביות ולכן האמנות בקריאת מכתבי המלצה היא להבין בין השורות האם זו המלצה חמה, האם יש כיסוי לסופרלטיבים וכד'. אני לא הופך את זה לפרוייקט מדעי של ניתוח טקסטים. זה בעיקר משהו שאחרי שקוראים מספיק מכתבים לומדים להרגיש ולזהות. אבל ברור שיש הטיות, ויש גם הבדלים תרבותיים. למשל, יש ארצות שבהן ההמלצות הרבה יותר קצרות, קורקטיות ונטולות סופרלטיבים (בניגוד לתרבות ההמלצות הצפון אמריקאית) וצריך לקחת את זה בחשבון.

אני לא חושב שהמלצות הן מיותרות לחלוטין, אבל הן רק חלק מהמכלול. אסור לתת להן משקל יתר וצריך לזכור שתמיד יש מאחוריהן אינטרס (אגב, לפעמים האינטרס יכול להיות לתת למישהו המלצה חמה במיוחד על-מנת להיפטר ממנו).

 

[קוף מקליד]

האם המלצה לא אמינה פוגעת בממליץ?

נגיד, אם המלצת על תלמידה בחום בשעה שלמעשה היא לא ראויה להמלצה חמה - תרגיש שזה עלול לפגוע במוניטין שלך או להשפיע עליך באופן כלשהו?

 

[קיפי סגול]

סבירות נמוכה (אבל אולי גם תלוי תחום)

א. ברוב המקרים הוועדה קוראת מכתבים רבים ולא זוכרים מי כתב מה
ב. את רוב הממליצים לא מכירים אישית
ג. נניח שנתתי המלצה חמה והתלמידה איכזבה. האם זה אומר שההמלצה לא היתה כנה? האם יש דרך להוכיח את זה? אולי קרו מאז כל מני דברים?
ד. מוניטין נקבע בעיקר לפי מחקרים ופרסומים. (יש לא מעט חוקרים בעלי מוניטין שידועים כח*א של בני אדם. כמה זה פוגע בקריירה שלהם?) הסבירות שחוקר מבוסס ובעל מוניטין ייפגע כתוצאה מדבר כזה לא גבוהה, אלא אם כן זו התנהלות קבועה- וגם אז, הפגיעה העיקרית שאני יכול לצפות היא שיתייחסו להמלצות שלו בזהירות.

שוב, זה לא משהו שאני נוהג לעשות ואני חושב שזה לא ראוי (אם לצטט מבמבי: "אם אין לך משהו טוב לומר, מוטב שלא תגיד כלום").

 

[אור302]

הרישא של דבריך מזכירה לי

דבר שאבא שלי סיפר לי: איך בגרעין הנח"ל היו מוציאים לקורס קצינים את מי שאיש לא אהב.

 

[מ א י ה ועוד3]

לאחרונה חשבתי על זה בהקשר של שופטים למאמרים

יש לנו תקופה טובה, בקבוצה, ויש הרבה מאמרים שיצאו לשיפוט. אני לא יכולה לכתוב את אותם השמות כהצעה לשופטים לכל מאמר ומאמר, גרנטים ואפילו תזות סטודנטים. כל פעם הייתי מתחילה לפשפש במיילים, בתכתובות, בכנסים - מקומות שבהם יתכן ופגשתי מישהו שיהיה חיובי, אובייקטיבי וגם ירצו לשלוח אליו את המאמר. הכנתי פשוט רשימה של כל השופטים הפוטנציאלים, כולל פרטי הקשר שלהם, כולל מה המלצתי שישפטו, ואני מוסיפה לה שמות כאן ושם. אני מניחה שעם הזמן אלו האנשים שגם אשפוט את עבודותיהם, או לפחות ככה נראה לי כי התחלתי לקבל אותן במקביל. ככה חושבת ליצור לעצמי קבוצה, גם אם היחסים בינינו די רופפים. לעתים גם הרמתי טלפון ובקשתי לבוא להרצות באונ' כזו או אחרת כדי להמשיך את ההיכרות. זה יכול להוביל להמלצה בשלב מאוחר יותר.

 

[22ק ו ס ם]

דעתי לגבי מכתבי המלצה באופן כללי היא שצריך שינוי במודל

המצב האידיאלי היה אם הועדה שמעריכה מועמד כלשהו או גרנט הייתה פונה ביוזמתה לאנשים שעבדו עם מבקש הבקשה, במקום שהוא יבקש ישירות מהם. בדרך הזו מבטלים את הבעייה שרוב ההמלצות הן חיוביות ומאנשים שהמועמד בוטח שיתנו לו מכתב טוב. זה מאפשר לקבל דיעות ממגוון אנשים שונים, כולל כאלו שהמועמד לא ממש אוהב. זה נותן יותר מגוון לדיעות, גם אם חלקן יהיו שליליות, ומאפשר לקבל דיעות מאנשים שבאופן חשוד לא שלחו מכתב למרות שהיה מצופה מהם (מנחה לדוקטורט או מישהו שפירסם הרבה מאמרים עם המועמד). זה כמובן כרוך ביותר בירוקרטיה ויקח קצת יותר זמן, אבל לדעתי שווה את זה.

 

[מ א י ה ועוד3]

למה אתה חושב שזה לא קורה?

זה קורה כל הזמן. לפחות בקשר למועמדים. הועדות אצלנו פונות לאנשים שהם בוחרות, לעתים בלי קשר לרשימת הממליצים שהמועמד הציע.
כשיש אצלנו מועמדים כל מי שמכיר מישהו שקשור למועמד מתחיל לעשות טלפונים ולדבר בע"פ, לשמוע דברים כאלה ואחרים. גם כשיש מכתבי המלצה פושרים בודקים האם יש דברים בגו. לא פעם מתקשרים לאנשים שדוקא ידועים ככאלה שלא מסתחבקים עם המועמד.
גם בועדות הקידום, אני אישית יודעת במקרה שלי, משני אנשים שהתבקשו לכתוב המלצות, שלא היה עולה על דעתי לבקש מהם. לא בגלל שהם לא מחבבים אותי, מסתבר שכן, אלא בגלל שלא היינו קרובים במיוחד למרות שהכירו אותי. מסתבר שקיבלו בקשה להעריך את התיק שלי, ואחרי הקידום סיפרו לי שכתבו המלצה חמה. יאמר לזכותם שחיכו מספיק זמן ועשו את הדברים באופן אובייקטיבי. מתארת לעצמי שהיו עוד אנשים שהתבקשו לכתוב מכתב המלצה ולא סיפרו לי. אולי אני בכלל לא מכירה אותם.

 

[22ק ו ס ם]

כן, אני יודע שעושים את זה אבל זה לא ממוסד מספיק

כמו שאת מתארת, הרבה פעמים מדובר במישהו במחלקה שמכיר מישהו שקשור למועמד ואז מנצל את הקשרים שלו. אני אומר שצריך לעשות את זה בלי קשר אם מכירים או לא אנשים קשורים. בנוסף, הייתי מוותר לגמרי על מכתבי ההמלצה הפורמאליים. הם מאוד מכבידים על המועמדים ומי שכותבים אותם. הכי טוב באמת לתת רשימת ממליצים שכמובן לא מחייבת.

 

[אור302]

המלצה והערכת תיק הם שני דברים שונים.

בהערכת תיק למטרות קביעות למעשה נדרשים אנשים שלא עבדו איתך ונשלח להם תיק להערכה. הם עושים זאת כשירות לתחום המקצועי וזה גם דבר שיכול להופיע בקורות חיים שלהם. המלצה היא יותר בגדר בקשת טובה של המועמד (הלוואי שהממליץ היה רואה אותה כשירות לתחום ולכן עושה זאת טוב יותר).
&nbsp
אגב, בקידום לקביעות אצלנו על המועמד להגיש רשימה של עשרה מעריכים ולפרט את טיב הקשר איתם. מי שעבדת איתו לא יכול להעריך אותך. מה פירוש "עבדת איתו" זו שאלה טובה. מחקר משותף? עריכה משותפת? פאנל? כמה שפחות מגע יותר טוב.
&nbsp
לגבי בקשת המלצה לפוסט-דוקטורנטים ממי שעבד איתם מבלי שיבקשו אותו - צריך להבין שהאפשרויות פה מוגבלות. כמה כבר אנשים יכולים להמליץ על פוסט-דוקטורנט שהם לא אלה שהוא כבר ביקש מהם מכתב? עם כמה חוקרים הוא כבר עבד באופן צמוד ועוד בזמן האחרון ועוד על הנושא הרלוונטי? לא סביר לחזור למנחה שלו במאסטר. מאז המועמד כבר גדל, התבגר, השתנה - לרעה או לטובה. אני שואל באמת: כמה אנשים יכולים להמליץ על מועמד לפוסט, נניח בתחום המדעי? במדעי הרוח זה מעט מאוד.

 

[22ק ו ס ם]

זה נכון, אני חושב שצריך לבטל לגמרי המלצות למשרות אקדמיות

לפחות אפשר לצמצם אותן כך שרק המועמדים הסופיים ידרשו לספק אותן. זה פשוט מקור לטרחה ולחץ אינסופיים ולא הכרחיים של מועמדים, ממליצים וגם המחלקות שצריכות לבדוק האם מועמדים שלחו את ההמלצות. התועלת מהן די קטנה ומנסים ליצור מראית עין של תהליך מדעי כחלק ממאמץ להפריד בצורה די שרירותית בין עשרות מועמדים מעולים שאין ביניהם הבדל גדול מבחינת דרישות המשרה.

לגבי קביעות, אני מסכים איתך שהערכה חיצונית כן חשובה פה מצד אנשים שלא עבדו מקרוב עם המועמד ויכולים להעריך אותו בצורה יותר אובייקטיבית.

 

[אור302]

מסכים, אבל אז נוצרת בעיה אחרת שחשבתי עליה בזמנו

נניח שרק המועמדים הסופיים - השלושה שבאים לבקר - מספקים המלצות, או אפילו, אם נרחיב, העשרה שנבחרו לריאיון אינטרנט. נוצרת בעיה מעשית של לוחות זמנים: פרק הזמן שבין הסינון הראשוני לריאיון האינטרנט או שבינו לבין הביקור עצמו הוא די מצומצם, לפעמים שבוע או פחות. לא קל לספק המלצות בפרק הזמן הזה. הרי רצוי שההמלצות כבר יהיו זמינות בזמן הביקור כדי שיוכלו לעלות בשיחה. רבים הסיכויים שהמכתבים לא יגיעו בזמן, מה גם שזה בכלל תלוי בממליץ. לעומת זאת, וזה היתרון היחיד של המכתבים שנדרשים מראש, שבמצב כזה המכתב עומד זמין חודשים לפני הביקור. זו בעיה אמתית לדעתי. אפשר לשפר במידת מה את המצב אם הדדליין בנובמבר, ריאיון אונליין דצמבר, וביקור בפברואר. אז יש חודשיים לגיוס המכתב. אבל גם אז, נניח המכתב לא יגיע. מה תעשה? תבטל את הביקור?

 

[22ק ו ס ם]

אני לא חושב שזו ממש בעייה

לא מזמינים מועמדים בהתראה של שבוע אלא של לפחות חודש בדרך כלל. זה זמן די והותר לשליחת המלצות. מה עוד שברגע שממליצים כותבים המלצות רק בשלב הזה אז יהיה להם מעט מאוד המלצות כך שיוכלו בדרך כלל לכתוב תוך זמן קצר. בכל מקרה, מכיוון שגם כך המשקל שלהן נמוך ולא שמעתי שמעלים נושאים שעלו בהם בביקור, אני לא רואה בעייה אם יגיעו אחרי הביקור בקמפוס.

 

[אור302]

טוב, אז פה הניסיון שלנו הפוך.

אני רגיל ללוחות זמנים דחוסים יותר, לפעמים כל התהליך בכלל מתחיל בינואר, זה בעיקר המצב עם משרות זמניות/מבקרים אשר בכוונה מושהות עד שמועמדים יידחו ממשרות למסלול קביעות. אבל גם במשרות למסלולי קביעות, לא פעם העסק מתחיל בינואר ויש שמתחילים בספטמבר ומזמנים לביקור בנובמבר. הכול גם נשען על הממליץ ולך תדע מה מצבו. מי יודע, אולי הוא בשבתון או חוקר דובים בקוטב. יותר מדי תלוי פה באוויר. מכתבים שמגיעים לאחר הביקור הם בעייתיים כי כדאי להיפגש ולדון במועמדים כשהרושם עוד טרי ולא כדאי לחכות להם. אני אישית מעלה בביקור עניינים שעלו בהמלצות ולו כדי שיהיה לי מה לומר בריאיון ובארוחת הערב.

 

[22ק ו ס ם]

אני התייחסתי למשרות במסלול קביעות

שלרוב התהליך שלהן ארוך. זה נכון שגם משרות כאלו לפעמים מתפרסמות מאוחר, אבל גם אז יש זמן עד לביקור קמפוס. אחרי הכל, לא תמיד מועמדים פנוים לבוא אחרי שבוע או שבועיים מהראיון הראשוני.

 

[אור302]

אמת, אבל בכל מקרה עניין המכתב יוצר בעיה.

לך תדע אם לא יגיע בזמן וצריך להגיע להחלטות. אני מניח שניתן למצוא איזו פשרה מעשית.