ממתי לשבת בבתי קפה לבד זה כבר לא פדיחה?

[Volldemort]

ממתי לשבת בבתי קפה לבד זה כבר לא פדיחה?

דבר ראשון, השאלה הזאת היא יותר סקר מאשר שאלה בגלל שהיא סובייקטיבית וכל אחד יחשוב משהו אחר, אבל עדיין הממוצע של התשובות יהיה בשבילי תשובה של ממש.
אז השאלה היא- מאיזה גיל לשבת בבתי קפה, מסעדות או ללכת לקולנוע לבד זה לא פדיחה? מתקופת התיכון? הצבא? או אפילו לפני? מאיזה גיל אתם הלכתם למקומות כאלה לבד?

שוב, אני יודע שיש אנשים שהולכים כבר בגיל 13 לבד לבתי קפה, אבל לפי מה שמשדרים בטלוויזיה ובסרטים ולפי מה שאני מכיר, הרוב לא מתנהג ככה, ומרבית בני הנוער מתפדחים לעשות את זה- עד שלב מסוים בחיים.
אשמח לתשובות

 

[mix86]

אענה על עצמי

אני בן 26 ולקולנוע מעולם לא הלכתי לבד. בבתי קפה ישבתי לבד פעמים בודדות לרב כשהייתי זמן ממושך מחוץ לבית והייתי צריך לאכול. כלומר מבחינתי שני מקומות הבילוי האלה הם חברתיים מיוסדם. אני לא אתבייש ללכת לאף אחד מהם לבד, אבל אני פשוט לא חפץ בכך לרב.

 

[Fanty S]

לקולנוע אני בחיים לא אלך לבד

אבל בבתי קפה יצא לי לשבת כמה פעמים. הפעם הראשונה הייתה קצת אחרי שהתגייסתי.

 

[Brady]

נראה שלי שהתשובה זהה לשאלה מתי כבר *לא*

מתפדחים מכך שהחברים שלך יהיו מודעים לעובדה המסעירה שיש לך הורים, והם לא ילדו אותך וברחו לבהאמס

במילים אחרות - מתי שהלחץ על מי-מה-מו-מה קצת יורד (אם כי עדיין שם). גיל 16?

מצד שני, להיות בכל מקום מהסוג לבד זה לא כיף, ובמידה ואין לך לפטופ לידך כדי שתוכל לתרץ את זה שאתה בעצם לומד או מכין משהו לעבודה, אתה תמיד תהיה בסיכון למבט מרחם של ילדים מעצבנים וחטטנים... meh

 

[trilliane]

אף פעם. זה רק עניין של ביטחון עצמי

מן הסתם לשבת במקום בילוי לבד זה פחות נחמד, אבל פאדיחה? על מה ולמה? יצא לי לשבת ולאכול לבד (בעיקר על הבר ובמקומות שהם יותר מזנון מבית קפה).

לקולנוע אני לא אוהבת לבד אבל כשהיה לי חשוב לצפות בסרט ואף אחד לא רצה לבוא איתי הלכתי לבד. אני חושבת שהסרט הראשון שהלכתי אליו לבד היה "בלייד ראנר" בסינמטק ת"א. הייתי בת 17 ואף אחד לא רצה לבוא איתי (וגם לא היה לי וידאו, ובאותה תקופה לא היו כמובן DVD ואינטרנט) אז עליתי על אוטובוס ולקחתי את עצמי לשם ולא הייתה שום "פאדיחה" (אגב, לסינמטק רבים הולכים לבד). מאז יצא לי פה ושם להיות בקולנוע לבד ואפילו בהופעות.

הייתי לבד בהופעות של מדונה ומייקל ג'קסון (הייתי בכיתה י"א), הייתי לבד בשלל הופעות של דני רובס מגיל 16 ואילך... בשום שלב זו לא הייתה פאדיחה. אם הבחירה היא בן לוותר לחלוטין לבין ללכת לבד, לפעמים עדיף לבד.

 

[krina]

בדומה לכולם..

לקולנוע אני לא אלך לבד. אבל לא מטעמי "פדיחות" אלא כי אני נהנת לחלוק את החוויה והקישקושים על הסרט (בשקט!) עם עוד מישהו.
בעבודה שלי אני עובדת בשטח בכל רחבי הארץ, כך שכל יום יוצא לי לאכול לבד במסעדות או בתי קפה. תמיד יש איתי ספר, עיתון או אייפד ואני די נהנת מכמה דקות של שקט עם עצמי.

 

[herouth]

אני עושה הכל לבד.

בתי קפה, מסעדות, קולנוע (אני הולכת לעתים נדירות, אבל כמעט תמיד לבד).

אף פעם לא הרגשתי שזו פדיחה.

כך שכמו שאמרו לך - הכל תלוי בביטחון העצמי שלך. אם האנשים לא יצקצקו בלשונך על זה שאתה "לבד", אז הם יצקצקו על זה שאתה שמן, לא לבוש בצורה אופנתית, נמוך מדי, המכונית שלך טרנטה, החבר/ה שלך מכוערת, אתה מדבר בקול רם מדי, וכו' וכו'.

כלומר, לשונות תמיד יצקצקו, אז שיצקצקו.