מסילת החיים..
אז איך מגיבים לשכחה? איך מתייחסים לשינויים הכבירים שמתרחשים, לא תמיד מבחירה שלנו, בחיים?
לאנשים ששוכחים מקיומנו
או מדירים אותנו לכתחילה בזדון/אדישות אכזרית
מה אומרים להם, לחיים, שמתעקשים להמשיך ולשרוד פוגרום-חברתי-נפשי
איך סוגרים מעגלים?
צריך בכלל?
איך מתאפקים לשמור ידיעה אמיתית כדי לא לצאת אידיוטים? מעמידים פנים שמה?
וכשהחיים מכים בך ומתחננים לחזור למסלולם,
האם יש להתעלם?
למה זיכרון חייב להיות כזה, חד, בוער, בועט (כל-כך חזק..)
איך יוצאים מה"ארון" הנפשי-רגשי שלך (לאו דווקא בקטע מיני)
לכל אלה אין לי תשובות, אני לא יודעת אם מדובר בשאלות לגיטימיות, אבל זה מה שיצא לי על המחברת..
מחשבות
אז איך מגיבים לשכחה? איך מתייחסים לשינויים הכבירים שמתרחשים, לא תמיד מבחירה שלנו, בחיים?
לאנשים ששוכחים מקיומנו
או מדירים אותנו לכתחילה בזדון/אדישות אכזרית
מה אומרים להם, לחיים, שמתעקשים להמשיך ולשרוד פוגרום-חברתי-נפשי
איך סוגרים מעגלים?
צריך בכלל?
איך מתאפקים לשמור ידיעה אמיתית כדי לא לצאת אידיוטים? מעמידים פנים שמה?
וכשהחיים מכים בך ומתחננים לחזור למסלולם,
האם יש להתעלם?
למה זיכרון חייב להיות כזה, חד, בוער, בועט (כל-כך חזק..)
איך יוצאים מה"ארון" הנפשי-רגשי שלך (לאו דווקא בקטע מיני)
לכל אלה אין לי תשובות, אני לא יודעת אם מדובר בשאלות לגיטימיות, אבל זה מה שיצא לי על המחברת..
מחשבות