הטענה שלך היא היתממות...
הנסיבות המיוחדות של ישראל דורשות שכל צעיר יתרום מספר שנים מחייו להגנת הקולקטיב (שירות צבאי) כשסיכון חייו הוא חלק מהענין. יש כאלה שמסיבות שונות לא יכולים לשרת, ועבורם מוצע תחליף של שירות שירות לאומי. הטענה שלך שמי שעושה לביתו במקום לשרת בצבא או בשירות לאומי תורם יותר למדינה (במיסים) היא אבסורדית. האמת היא שמדובר בהתפרקות מהאחריות הקולקטיבית ובחתירה למצב בו האליטה המבוססת תתרום אפס לטובת הכלל ואילו המעמדות הנמוכים (מזרחיים, דתיים-לאומיים, ועולים) הם אלה שיישאו בכל הנטל. אם לדעתך התרומה בשירות לאומי פחותה מהתרומה מתשלום המיסים בזכות ההשכלה שרוכשים, את צריכה לשמוח שהמדינה מוכנה להסתפק בתרומה קטנה יותר שהיא השירות הצבאי/לאומי. האמת היא כמובן שאובדן הזמן הוא התרומה האדירה, והיא זו שאת מנסה להשיל מעלייך (לא אישית אלא כמייצגת הציבור שטוען כמוך) באיצטלה אידיאולוגית. המדינה אולי קמה עבור האזרחים, אבל החוזה בין האזרחים שהקימו אותה היה שכל אחד יתרום כמיטב יכולתו להגנתה. החוזה לא היה שיהיו מי שישכבו במארבים ויהיו אחרים שבאותו זמן ירכשו השכלה.