מעבר

הוא היא

New member
מעבר

לכיתה א. אכן השאלה כבר נדונה בפורום. השאלה שלי קצת שונה ביחס לגיל. אנחנו גרים בחול. נהוג כאן לשלוח את הילדים ל-kindergarten (שזה אומר מסגרת של בית ספר) בגיל 5. אני חושבת שזו המקבילה לגן חובה שקיים בארץ. יש לנו אפשרות לשלוח את בננו לכיתה א כאן, דהיינו kindergarten בגיל 4.5 או 5.5. הגננת שלו המליצה לשלוח אותו כבר בשנה הבאה (בה הוא יהיה בגיל 4.5) וטענה ששנה הבאה הוא יתשעמם בגן. ואנחנו מתלבטים... אני חושבת שמבחינה קוגנטיבית הוא מוכן למעבר. הוא מאוד סקרן ויודע מספרים, אותיות וחיבור מספרים. אבל מבחינה רגשית וחברתית אני לא יודעת. ובנוסף, לאן למהר ולמה לרוץ.... הוא מאוד קשור אליי. אחרי כל חזרה מחופשה קשה לו ללכת לגן. הוא בוכה בערך חודש ואז נרגע. ועדיין, הוא מספר כמה הוא לא אוהב ללכת לגן ושואל מתי נשארים בבית. כל בוקר הוא שואל "אנחנו נשארים היום ביחד?" וכששומע לא הוא בוכה קצת. הוא מצהיר שהוא לא רוצה ללכת לגן ולא לבית ספר ולא לעבודה. אלא רק להיות איתנו כל היום. מה שקצת מדאיג אותי. אני זוכרת שפעם שמעתי דיעה שגרסה שילדים מוכנים ליכולת ארגון של בית ספר רק בגיל של כיתה ב. אכן, זו החלטה שרק אנחנו נוכל לעשות ובהתאם לתחושת הבטן שלנו ועדיין אשמח לשמוע דעות, חוויות ולקבל הפניות לחומר בנושא. תודה מראש
 

iris mom of two

New member
איפה אתם?

אני לא סתם שואלת. אם אתם בארה"ב, אני ממליצה לשלוח לגן חובה. תראו מה המצב, איך הוא מתאקלם. אם זה לא עובד, הוא יוכל להשאר שנה נוספת בגן שם. חוץ מזה עשיתם כבר את המבדקים?
 

הוא היא

New member
אנחנו באוסטרליה

איזה מבדקים? לא ידוע לי על מבדקים כאן. חשבתי על האופציה לעלות לכיתה א ומקסימום להשאיר בגן. מצד אחד טוב לדעת שההחלטה הפיכה. מצד שני, עדיין זו טלטלה גדולה, ואני מאמינה שצריך בין השאר, אמונה בתהליך כדי שהוא יצליח.
 
מעבר לכתה א'

את צודקת שתחושת הבטן שלכם כהורים היא מדד חשוב. העלת פה שתי בעיות ונראה לי שהבעיה היותר חשובה לטיפול זה הקושי של הילד להפרד ממכם והסירוב ללכת לכל מסגרת. אם הקושי ללכת היה רק לגבי הגן - אז צריך לבדוק מה לא טוב לו בגן. אם הקושי הוא כללי - כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.נראה שיש לו חרדת נטישה. מהשאלה בבוקר "אנחנו נשארים היום ביחד?", נראה שהפרידה היא הקשה לו ולא הגן. האם לאחרונה עברתם לאוסטרליה? האם נולד לו אח? האם היו לו פרידות ארוכות מאחד ההורים? הנושא השני - לעלות שלב במסגרת החינוכית - לדעתי, שום דבר לא בוער בחיים. יש שרואים את הנושא של "השארות כיתה" (לא חשוב באיזה גיל) כאסון, אולי כי חושבים שצריך להספיק הכל בחיים מהר מהר. אני חושבת שלכל אחד יש את הקצב המתאים לו ואת השלב המתאים לו למעבר.
 

הוא היא

New member
אני באמת חושבת שיש לו קושי כללי להיפרד

עברנו לפני שנה וחצי לאוסטרליה. מאז שהוא היה תינוק בן חצי שנה הוא היה בוכה כל פעם שהלכתי והשארתי אותו עם המטפלת. מה שכן, בשנה הראשונה לחייו לא נפרדתי ממנו כשהייתי הולכת ממנו. פשוט הלכתי. אם הייתי יכולה, הייתי מחזירה את הגלגל אחורנית. עכשיו, כשאני חושבת על זה, יש לו תקופות שאפילו קשה לו ללכת לבד עם אבא ולעזוב אותי והוא רוצה שגם אני אבוא. אני יכולה לקשר את זה אולי לקושי שלי להיפרד ממנו כשהיה קטן יותר. ואולי יש בזה משהו מעבר....
 
קשיי פרידה

בהחלט יכול להיות שאת משדרת לו את הקושי שלך להפרד. האם את זוכרת את עצמך כילדה שהיה לה קשה להפרד? יש מקרים של חרדות גנטיות. תשדרי בטחון בפרידה, ביכולות שלו להסתדר ובפגישה הקרובה. כאשר אתם הולכים יחד לגן, דברי על איך יהיה בגן, ואיך יהיה כשתחזרי - מה תעשו יחד. ספרי לו מה את תעשי / איפה תהיי כשהוא בגן. אפשר ליצור טקס פרידה - לדוגמה - חיבוק, נשיקה על צד ימין, נשיקה על צד שמאל ושלום. אפשר (ברשות הגננת) שיקח איתו איזה חפץ שילווה אותו. גם לפגישה המחודשת, אפשרי טקס. אפשר להבטיח מתנה קטנה / נקודות שמצטברות לימים שהוא נפרד מהר. אפילו אם הפרידה פחות ארוכה מהיום הקודם - לציין, לעודד ולתגמל. אם הקושי נמשך - כדאי לפנות לאיש מקצוע שמתמחה בטיפול בנושא חרדות. את יכולה להכנס לאתר של טובי פלד מחבר הספר "הכול חרדות".
 

פלגיה

New member
מאוד קשה לענות לך

בלי לדעת בדיוק מה האופי של הפעילויות בkindergarten. אם זה כמו גן חובה בארץ - זה גן לכל דבר עם תוספת פעילויות עיפרון-מחברת אבל בקבוצות קטנות ולפרקי זמן מועטים. אם מדובר בכיתה א' - ישיבה ליד שולחנות, לפרקי זמן של 3/4 שעה בכל פעם, מעט משחקים חופשיים או משחקים בכלל - אז זה באמת מקום שדורש יכולת ארגון גבוהה וצריך לשקול הכנסה מוקדמת. יש בגן שלו פסיכולוג או יועץ שאפשר לדבר איתו?
 

פלגיה

New member
ועוד משהו

לפעמים לילד לא טוב בגן - כי משעמם לו שם, והפעילויות לא מאתגרות אותו מספיק. גם את זה צריך להביא בחשבון.
 
למעלה