מעורב ירושלמי
מעורב ירושלמי ``... והאיש המרגיש הרגיש``. האיש המרגיש התעורר באמצע הלילה שטוף זיעה, כולו אפוף ומסויט, והלך להחליף תחתונים וגופיה. מצחיק ככה להחליף תחתונים וגופיה באמצע הלילה באמצע נובמבר, אבל את האיש המרגיש זה לא הצחיק, למעשה, שום דבר לא הצחיק את האיש המרגיש. האיש המרגיש פתח את הארון של הגופיות והתחתונים, לאיש המרגיש היו כמה בגדים פשוטים זרוקים על סל כביסה עוד יותר פשוט אבל ארון שלם רק לתחתונים וגופיות להחליף באמצע הלילה. בצד הימני תחתונים, בשמאלי גופיות ובאמצעי גרבייים. האיש המרגיש תמיד היה לו חם בפנים. תמיד היה לו קר בחוץ. `לא נשאר כלום` הוא סרק את הארון בעיניים נפוחות וחשב ששוב הוא צריך להתכסות עמוק עמוק בתוך הפוך בעודו עירום כי אחרת הוא שוב פעם יקבל דלקת ריאות. האיש המרגיש חלץ בגדים, חזר למיטה, הרים את השמיכה וקבר עצמו בסדין. לא חלפה דקה, אולי דקותים, התהפך על משכבו פעמיים, `שוב פעם` חשב לעצמו וכבר ידע שהנה עוד לילה לבן הוא הולך לעביר. פתח את הטלביזיה והלך על התחנות כשיודע שלא יימצא שום דבר, פתח חלון בשביל למצוא רחוב ישן, כולם ישנים, רק המרגיש ער, ראה ציפור אחת חורצת עננים באמצע השמים והרגיש איך קר לה והיא אבודה, שכחה את הלהקה, ואיך היא פוחדת למות ואיפה לעזאזל היא תמצא אוכל בקפור הזה, ירדה לו דמעה לאיש המרגיש בגלל הציפור התועה, חשב לעצמו שאם לפחות היה יכול לעזור לה אבל זה עוד אחד מהמקרים שרק מרגישים ואי אפשר לעזור, סגר את התריס בשביל כאילו לסגור את הלב, לא בדיוק הלך לו אז ירדה עוד דמעה, `מה יהיה?` חשב לעצמו האיש המרגיש ושתה כוס חלב חם, האיש המרגיש כבר לא יודע כלום. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא מרגיש. היה תינוק מרגיש, אמא אמרה לו שתמיד לפני רעידת אדמה הוא הרגיש וילל כמו משוגע, `אתה כמו הכלבי גישוש האלו` היא אמרה לו עם חיוך ולא שמה לב איך עוד חומה נשברה לו בפנים, והוא היה גם ילד רגיש, `מה איתך, מה אתה כזה סיסי? תיהיה גבר, תיהיה כמו אבא` הוא אמר לו ולא הבין שלהיות ילד מרגיש זו לא בחירה, זה פשוט ככה זה, וכמו שהוא היה פעם - ככה הוא היום. האיש המרגיש חיכה לצאת הציפור מהשעון המצויר של קן הקוקיה בשביל לדעת שהשעה 8, מת מעייפות התלבש בלי תחתונים ובלי גופיה, קשה להיות איש מרגיש, לא רק בגלל הרגשות, גם בגלל הגופיות והתחתונים, ויצא החוצה לעבודה. האיש המרגיש עובד ברשות הדואר, הוא מהאלו שאתם רואים שנוסעים על האוטו האדום עם הצבי שמחלקים דואר בין סניף לסניף. לא עבודה זוהרת, לא עבודה מכניסה, בטח בלי תהילה והרבה הערכה אין לו לאיש המרגיש, אבל הוא גם לא צריך את זה. מספיק הכמעט שכר מינימום בשביל להסתדר. האיש המרגיש נכנס לרכב שילב הילוך ויצא לעבודה. בדרך ראה תאונת דרכים והרגיש את התאונה כאילו שהוא בעצמו השתתף, ראה ילדה רצה לבית הספר ונכנס לפאניקה של לאחר לשיעור, ראה זוג זקנים ושוב פעם הרגיש בן 100 ובדרך ליד תחנת המשטרה ראה עצור באזיקים והרגיש איך זה כשנעלם לכם החופש ונכנסת השררה. האיש המרגיש ניסה, אוף כמה שהוא ניסה שלא להסתכל, כמה לא מסתכלים ככה פחות מרגישים, והוא כבר למוד רגושת האיש המרגיש, חווה כל רגש שקיים בספר שהמציא אלוהים. הוא מגנט לרגשות האיש המרגיש, כל דבר מרגיש בום-בום בלב, כל דבר נתקע לו שם בפנים, לא משנה כמה לא ינסה, יתמוטט העולם הוא ירגיש, והוא מנסה שלא להביט אבל תמיד התמונות נכנסות, וכל תמונה היא עוד כאב והאיש המרגיש פשוט מרגיש משתגע. את היום הוא העביר בנבירה במכתבים וחזר הבייתה כרגיל בחמש וחצי. הנה הלך לו עוד יום לאיש המרגיש. אנשים לא מבינים את האיש המרגיש, אומרים לו ש`אל תקח ללב, מה איתך אחי?`, אומרים לו שזה לא שווה את זה, `יהיה לך אולקוס בגיל 35` אמרו לו בצבא, `תעזוב אותך, חפיף אחי, תעזוב אותך משטויות`. האיש המרגיש היה קרוב המון פעמים לוותר על העולם כפי שהוא ידוע לו בשביל שלפעמים הרגש חזק מדי מהחיים, אבל כל מה שהנחה את האיש המרגיש בחיים זה שיום אחד הוא יפגוש את הבחורה המרגישה ואז לפחות יהיה להם טוב. אבא אמר לו ש`אין כזה דבר אהבה ממבט ראשון, אין אהבת אמת, אין אהבה של פעם בחיים. תעזוב אותך יא טמבל. מה אתה חי לי בסרטים? תמצא מישהי שתאהב אותך וזהו. מה אתה מחפש את מה שלא תמצא`. אמא אמרה לו שהיא יודעת שהוא יימצא אותה `אבל אבא שלך צודק. תקשיב לאבא. הוא יודע מה הוא מדבר. הוא גם היה בגילך. אנחנו רוצים רק את מה שטוב לך. מה דעתך על דליה הבת של השכנה? נכון חמודה?`. דליה היא מתאגרפת. מקום שני בארץ. לא טוב לו לאיש המרגיש לצאת עם מתאגרפת. הוא היה איתה בפגישה אחת וכל הזמן הרגיש את הבוקסים שלה לתוך הפנים שלו תוך כדי המרק צנוברי. מאז הוא נזהר שלא להתקרב אליה. כל פעם הוא מרגיש את האגרוף
מעורב ירושלמי ``... והאיש המרגיש הרגיש``. האיש המרגיש התעורר באמצע הלילה שטוף זיעה, כולו אפוף ומסויט, והלך להחליף תחתונים וגופיה. מצחיק ככה להחליף תחתונים וגופיה באמצע הלילה באמצע נובמבר, אבל את האיש המרגיש זה לא הצחיק, למעשה, שום דבר לא הצחיק את האיש המרגיש. האיש המרגיש פתח את הארון של הגופיות והתחתונים, לאיש המרגיש היו כמה בגדים פשוטים זרוקים על סל כביסה עוד יותר פשוט אבל ארון שלם רק לתחתונים וגופיות להחליף באמצע הלילה. בצד הימני תחתונים, בשמאלי גופיות ובאמצעי גרבייים. האיש המרגיש תמיד היה לו חם בפנים. תמיד היה לו קר בחוץ. `לא נשאר כלום` הוא סרק את הארון בעיניים נפוחות וחשב ששוב הוא צריך להתכסות עמוק עמוק בתוך הפוך בעודו עירום כי אחרת הוא שוב פעם יקבל דלקת ריאות. האיש המרגיש חלץ בגדים, חזר למיטה, הרים את השמיכה וקבר עצמו בסדין. לא חלפה דקה, אולי דקותים, התהפך על משכבו פעמיים, `שוב פעם` חשב לעצמו וכבר ידע שהנה עוד לילה לבן הוא הולך לעביר. פתח את הטלביזיה והלך על התחנות כשיודע שלא יימצא שום דבר, פתח חלון בשביל למצוא רחוב ישן, כולם ישנים, רק המרגיש ער, ראה ציפור אחת חורצת עננים באמצע השמים והרגיש איך קר לה והיא אבודה, שכחה את הלהקה, ואיך היא פוחדת למות ואיפה לעזאזל היא תמצא אוכל בקפור הזה, ירדה לו דמעה לאיש המרגיש בגלל הציפור התועה, חשב לעצמו שאם לפחות היה יכול לעזור לה אבל זה עוד אחד מהמקרים שרק מרגישים ואי אפשר לעזור, סגר את התריס בשביל כאילו לסגור את הלב, לא בדיוק הלך לו אז ירדה עוד דמעה, `מה יהיה?` חשב לעצמו האיש המרגיש ושתה כוס חלב חם, האיש המרגיש כבר לא יודע כלום. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא מרגיש. היה תינוק מרגיש, אמא אמרה לו שתמיד לפני רעידת אדמה הוא הרגיש וילל כמו משוגע, `אתה כמו הכלבי גישוש האלו` היא אמרה לו עם חיוך ולא שמה לב איך עוד חומה נשברה לו בפנים, והוא היה גם ילד רגיש, `מה איתך, מה אתה כזה סיסי? תיהיה גבר, תיהיה כמו אבא` הוא אמר לו ולא הבין שלהיות ילד מרגיש זו לא בחירה, זה פשוט ככה זה, וכמו שהוא היה פעם - ככה הוא היום. האיש המרגיש חיכה לצאת הציפור מהשעון המצויר של קן הקוקיה בשביל לדעת שהשעה 8, מת מעייפות התלבש בלי תחתונים ובלי גופיה, קשה להיות איש מרגיש, לא רק בגלל הרגשות, גם בגלל הגופיות והתחתונים, ויצא החוצה לעבודה. האיש המרגיש עובד ברשות הדואר, הוא מהאלו שאתם רואים שנוסעים על האוטו האדום עם הצבי שמחלקים דואר בין סניף לסניף. לא עבודה זוהרת, לא עבודה מכניסה, בטח בלי תהילה והרבה הערכה אין לו לאיש המרגיש, אבל הוא גם לא צריך את זה. מספיק הכמעט שכר מינימום בשביל להסתדר. האיש המרגיש נכנס לרכב שילב הילוך ויצא לעבודה. בדרך ראה תאונת דרכים והרגיש את התאונה כאילו שהוא בעצמו השתתף, ראה ילדה רצה לבית הספר ונכנס לפאניקה של לאחר לשיעור, ראה זוג זקנים ושוב פעם הרגיש בן 100 ובדרך ליד תחנת המשטרה ראה עצור באזיקים והרגיש איך זה כשנעלם לכם החופש ונכנסת השררה. האיש המרגיש ניסה, אוף כמה שהוא ניסה שלא להסתכל, כמה לא מסתכלים ככה פחות מרגישים, והוא כבר למוד רגושת האיש המרגיש, חווה כל רגש שקיים בספר שהמציא אלוהים. הוא מגנט לרגשות האיש המרגיש, כל דבר מרגיש בום-בום בלב, כל דבר נתקע לו שם בפנים, לא משנה כמה לא ינסה, יתמוטט העולם הוא ירגיש, והוא מנסה שלא להביט אבל תמיד התמונות נכנסות, וכל תמונה היא עוד כאב והאיש המרגיש פשוט מרגיש משתגע. את היום הוא העביר בנבירה במכתבים וחזר הבייתה כרגיל בחמש וחצי. הנה הלך לו עוד יום לאיש המרגיש. אנשים לא מבינים את האיש המרגיש, אומרים לו ש`אל תקח ללב, מה איתך אחי?`, אומרים לו שזה לא שווה את זה, `יהיה לך אולקוס בגיל 35` אמרו לו בצבא, `תעזוב אותך, חפיף אחי, תעזוב אותך משטויות`. האיש המרגיש היה קרוב המון פעמים לוותר על העולם כפי שהוא ידוע לו בשביל שלפעמים הרגש חזק מדי מהחיים, אבל כל מה שהנחה את האיש המרגיש בחיים זה שיום אחד הוא יפגוש את הבחורה המרגישה ואז לפחות יהיה להם טוב. אבא אמר לו ש`אין כזה דבר אהבה ממבט ראשון, אין אהבת אמת, אין אהבה של פעם בחיים. תעזוב אותך יא טמבל. מה אתה חי לי בסרטים? תמצא מישהי שתאהב אותך וזהו. מה אתה מחפש את מה שלא תמצא`. אמא אמרה לו שהיא יודעת שהוא יימצא אותה `אבל אבא שלך צודק. תקשיב לאבא. הוא יודע מה הוא מדבר. הוא גם היה בגילך. אנחנו רוצים רק את מה שטוב לך. מה דעתך על דליה הבת של השכנה? נכון חמודה?`. דליה היא מתאגרפת. מקום שני בארץ. לא טוב לו לאיש המרגיש לצאת עם מתאגרפת. הוא היה איתה בפגישה אחת וכל הזמן הרגיש את הבוקסים שלה לתוך הפנים שלו תוך כדי המרק צנוברי. מאז הוא נזהר שלא להתקרב אליה. כל פעם הוא מרגיש את האגרוף
