זה באמת מאוד מעניין!
ילדים הם קדושים אבל אנשים אשכרה פוחדים מ"הנוער", כקבוצה, כהכללה, וקצת שמחים ש"הנוער", כהכללה, "מקבל את מה שמגיע לו". "נוער", כשהוא לא הילד המתוק שלך שקצת גדל, זה אנשים עם כוח פיזי, משועממים שלא אכפת להם מכלום ומחפשים צרות. זה נשים יותר יפות ממך וצעירות ממך ולבושות יותר טוב ממך. זה אנשים שחשים את החיים בעוצמה יותר גדולה ממך. כל הדברים האלה מפחידים ומעוררים רגשות כעוסים באנשים. (חלק מהאנשים, חלק מהזמן, אתם יודעים למה אני מתכוונת...) אני חושבת שאנשים פוחדים מהנוער גם כשזה הילדים שלהם. זה הילד המתוק והחמוד שלהם שפתאום יש לו דיעות משלו ורצונות משלו ומרד והוא לא חייב ולא תמיד רוצה להקשיב להם. זה הילד שלהם שמסכן את עצמו ושאומר להם שהוא שונא אותם. לכן הרעיון של קשיש - שזה האבטיוס של חוסר האונים, אולי רק קצת יותר מתינוק - שמתקיף נוער (שמגיע לו!) ומצליח בזה, זה דימוי שמעורר איזו נחת באנשים (שמחליטים לקרוא כך את הסיפור. לא יודעת מה קרה שם באמת. [סליחה ארסניק שגנבתי לך את הסוגריים]). כאילו - אם הזקנה הזו יכלה להתמודד עם קבוצה של נערים, אז גם אני יכול.
