מעריב-מיתוס
עורכים תחרות סיפורים קצרים לרגל החג הקרב. העזתי גם אני לשלוח שני סיפורים קצרים. בצוות השופטים, יש לפחות שתי סופרות שאני מכירה אישית.. הסיפורים יגיעו למערכת בעילום שם. יהיה זה חוסר יושר, ליידע אחת מהן שגם סיפוריי יגיעו. מצד שני, האמיץ שיכיר שם מישהו ויספר לו, אולי יזכה במקום הראשון. כולנו יודעים שלא הכל כשר בתחרויות. אני אשאר עם יושרי הלא מציאותי.....והאהבלי...... ואראה לכם את הסיפורים.....כאילו הייתם חבר השופטים. ספור ראשון ---------- היא שאלה אותי אם יש לי מסטיק ---------------------------------------- ומיד הוצאתי את הקופסא ששמורה עימי תמיד בתיק. נתתי לה את הקופסא שתיקח כמה שהיא רוצה. "איזה כיף שיש לך מסטיק", אמרה לי. תני גם לו, אמרתי לה, היא נתנה לו. "תראי כמה שאני נדיבה על חשבונך" , הפנתה את ראשה למושב האחורי בו ישבתי, .......זה בסדר.....קחו לכם......עניתי. גם אני נדיבה על חשבונך, חשבתי לי, ועוד איך נדיבה. ואולי לא על חשבונך.. חשבתי לי באפיזודה המגוחכת הזו. אני נותנת לך רק את המסטיק שלי, ואת נותנת לי אותו. מבלי שתדעי. ואם פליני היה יושב לכתוב תסריט, לא היה מעלה בדעתו לכתוב את התסריט הפתטי , מטורף הזה . גם הוא היה חושב שזה אבסורדי מדיי, תלוש. שלושתינו יושבים במכונית, הם מקדימה, אני מאחורה. הם מסיעים אותי למחוז חפצי. אני תומכת בה ברדתה מן המכונית, כי הסתחררה מעט. מבקשת ממנה לתפוס בסיכת בטחון את הבגד הנועז שבו הגעתי. כדי שלא תתפרק לי כל הקונסטרוקציה. וכך שתינו יורדות עם כל הציוד אל המסיבה. הוא הולך מאחורינו, או לפנינו, הפסקתי לשים לב אליו. זה היינו היא ואני, מין אחוות נשים. אני לא מרשה לה לסחוב דברים כבדים. והוא, לא רוצה שאכביד על זרועותיי, משקל יתר. הוא דואג לזרועות האלה. הזרועות המחבקות אותו בימים אחרים. וכך שלושתינו מעבירים חבילות מאחד לשני. וצועדים את "מצעד האיוולת". בתחילת הערב, כשנכנסתי למכונית, היא הזיזה את המושב שלה כדי לפנות לי מקום...שיהיה לי נח. ברגע זה ידעתי שאני לא הוגנת. הוא התעקש לאסוף אותי. מחזה האבסורד. מגיע עם אשתו כדי להקל עליי. ולמה הוא בכלל מגיע למסיבה? כדי לראות אותי, אלא מה? ואם אין לי הסעה, אחרי בירורים שערך, הודיע שהוא מגיע. ההצגה הגדולה כבר היתה בפלאפון, שעה קודם.....כשאני מעמידה פנים שאני לא מזהה את קולו. הפלא פון פתוח במכונית. ואני יודעת שהיא שומעת הכל. אני מציעה שיאספו אותי ממקום מסויים, שכבר בצהריים נקבע על ידי שנינו. וכן, אני יודעת כמה הוא מתרגש. כי כבר צלצל מספר פעמים לפני שיצאו לדרך. וכעת תורי להראות אדישה. כמו אישה זרה...אישה שלא מכירה אותו. שהוא בסך הכל עושה לה טובה בטרמפ. ושם, במסיבה, על ידה, הוא מלטף את כתפי החשופה.. תוך כדי אמירה כלשהיא, וקורץ לי כשלא רואים. היא מוציאה מתיקה ספר כלשהוא, ומוסרת לו, לתת לי. היא שמעה שרציתי לקרוא בו. ואני שואלת מי כתב את המחזה הזה? כמעט שנה אנחנו בקשר רומנטי, אובססיבי, מסובך ובלתי אפשרי. אני לא אני, לאורך כל המסיבה. והוא מודיע שגם יחזיר אותי הביתה. והיוזמה הזו, חדשה לי. כל הדרך הסברתי לו איך מגיעים אליי הביתה כאילו אינו יודע. כאילו לא היה בביתי......כאילו לא היינו יחד בטירוף שם בבית שלי. ושתינו מנהלות שיחות נפש בנושאי מין חופשי, אנשים פנויים, ועזרי מניעה ומחלות. ומסכימות שיש בעיה קשה עם קשרים מזדמנים ובכלל. ואני לא יכולה שלא לחשוב שאני מרמה אותה. לא רחוק מהבית, אני מזמינה אותם לביקור..... לא מאמינה שהמילים יוצאות מפי. עד היום הצלחתי לא להתחבר איתה, בכל הכח, לא רציתי לחבב אותה לא רציתי שתזכור אותי . לא הוא,........ זו אני ..... שמרמה אותה. והרי לא יעלה על הדעת שאגיד לה......"אני עם בעלך" פיקחי עיניים, לא יכולה להגיד לה.. ואיך שאני לא יכולה לרמות, ואיך שהוא לא יכול.........רק אלוהים יודע... ואנחנו. ושנינו מרמים אותה ברכות, בחביבות, בצביעות. היא יכלה להיות חברתי בנסיבות אחרות. יכולתי להיות במקומה, להיות היא, .....להיות נבגדת. ואני, שרגילה להיות הפיה הטובה. הפעם, יושבת בצד המפלצות הרעות. המכשפות חורשות הזדון והפשע. מה קורה לי? איך הוא מתמרן את שתינו? ועם זה, לא מצליח לתמרן את עצמו ....? לא לצאת משם ולא להשאר. הו....הסרט של החיים, המציאות שעולה כל דימיון. אפילו מחזאי מטורף לא היה הוזה מחזה כזה. יושבת לפניי אישה חולה, שאני מתפללת לשלומה ולבריאותה כי אז, אז..........אמר שיוכל להפרד ממנה. אבל אני מתפללת לשלומה באמת. ללא כל קשר לתוצאות עתידיות בינו לביני. אני רוצה שהיא באמת תחלים בשבילה, בשביל משפחתה. ואני שואלת עליה ועל מכאוביה. בכל שיחה איתו. והוא משתף אותי בכל. בכל מהלך וכל פעולה. אסור לי לפגוש אותה יותר. ואולי אסור לי לפגוש אותו . דיי, חייבת לשים סוף פסוק לפארסה הזו. אני לא יכולה להשתתף במחזה מקאברי כמו זה. הפעם, אני לוקחת כדור שלם, כדי שארדם. סיפור שני רוצים אותו???????????? תגידו........ שלא אכתוב לעצמי
עורכים תחרות סיפורים קצרים לרגל החג הקרב. העזתי גם אני לשלוח שני סיפורים קצרים. בצוות השופטים, יש לפחות שתי סופרות שאני מכירה אישית.. הסיפורים יגיעו למערכת בעילום שם. יהיה זה חוסר יושר, ליידע אחת מהן שגם סיפוריי יגיעו. מצד שני, האמיץ שיכיר שם מישהו ויספר לו, אולי יזכה במקום הראשון. כולנו יודעים שלא הכל כשר בתחרויות. אני אשאר עם יושרי הלא מציאותי.....והאהבלי...... ואראה לכם את הסיפורים.....כאילו הייתם חבר השופטים. ספור ראשון ---------- היא שאלה אותי אם יש לי מסטיק ---------------------------------------- ומיד הוצאתי את הקופסא ששמורה עימי תמיד בתיק. נתתי לה את הקופסא שתיקח כמה שהיא רוצה. "איזה כיף שיש לך מסטיק", אמרה לי. תני גם לו, אמרתי לה, היא נתנה לו. "תראי כמה שאני נדיבה על חשבונך" , הפנתה את ראשה למושב האחורי בו ישבתי, .......זה בסדר.....קחו לכם......עניתי. גם אני נדיבה על חשבונך, חשבתי לי, ועוד איך נדיבה. ואולי לא על חשבונך.. חשבתי לי באפיזודה המגוחכת הזו. אני נותנת לך רק את המסטיק שלי, ואת נותנת לי אותו. מבלי שתדעי. ואם פליני היה יושב לכתוב תסריט, לא היה מעלה בדעתו לכתוב את התסריט הפתטי , מטורף הזה . גם הוא היה חושב שזה אבסורדי מדיי, תלוש. שלושתינו יושבים במכונית, הם מקדימה, אני מאחורה. הם מסיעים אותי למחוז חפצי. אני תומכת בה ברדתה מן המכונית, כי הסתחררה מעט. מבקשת ממנה לתפוס בסיכת בטחון את הבגד הנועז שבו הגעתי. כדי שלא תתפרק לי כל הקונסטרוקציה. וכך שתינו יורדות עם כל הציוד אל המסיבה. הוא הולך מאחורינו, או לפנינו, הפסקתי לשים לב אליו. זה היינו היא ואני, מין אחוות נשים. אני לא מרשה לה לסחוב דברים כבדים. והוא, לא רוצה שאכביד על זרועותיי, משקל יתר. הוא דואג לזרועות האלה. הזרועות המחבקות אותו בימים אחרים. וכך שלושתינו מעבירים חבילות מאחד לשני. וצועדים את "מצעד האיוולת". בתחילת הערב, כשנכנסתי למכונית, היא הזיזה את המושב שלה כדי לפנות לי מקום...שיהיה לי נח. ברגע זה ידעתי שאני לא הוגנת. הוא התעקש לאסוף אותי. מחזה האבסורד. מגיע עם אשתו כדי להקל עליי. ולמה הוא בכלל מגיע למסיבה? כדי לראות אותי, אלא מה? ואם אין לי הסעה, אחרי בירורים שערך, הודיע שהוא מגיע. ההצגה הגדולה כבר היתה בפלאפון, שעה קודם.....כשאני מעמידה פנים שאני לא מזהה את קולו. הפלא פון פתוח במכונית. ואני יודעת שהיא שומעת הכל. אני מציעה שיאספו אותי ממקום מסויים, שכבר בצהריים נקבע על ידי שנינו. וכן, אני יודעת כמה הוא מתרגש. כי כבר צלצל מספר פעמים לפני שיצאו לדרך. וכעת תורי להראות אדישה. כמו אישה זרה...אישה שלא מכירה אותו. שהוא בסך הכל עושה לה טובה בטרמפ. ושם, במסיבה, על ידה, הוא מלטף את כתפי החשופה.. תוך כדי אמירה כלשהיא, וקורץ לי כשלא רואים. היא מוציאה מתיקה ספר כלשהוא, ומוסרת לו, לתת לי. היא שמעה שרציתי לקרוא בו. ואני שואלת מי כתב את המחזה הזה? כמעט שנה אנחנו בקשר רומנטי, אובססיבי, מסובך ובלתי אפשרי. אני לא אני, לאורך כל המסיבה. והוא מודיע שגם יחזיר אותי הביתה. והיוזמה הזו, חדשה לי. כל הדרך הסברתי לו איך מגיעים אליי הביתה כאילו אינו יודע. כאילו לא היה בביתי......כאילו לא היינו יחד בטירוף שם בבית שלי. ושתינו מנהלות שיחות נפש בנושאי מין חופשי, אנשים פנויים, ועזרי מניעה ומחלות. ומסכימות שיש בעיה קשה עם קשרים מזדמנים ובכלל. ואני לא יכולה שלא לחשוב שאני מרמה אותה. לא רחוק מהבית, אני מזמינה אותם לביקור..... לא מאמינה שהמילים יוצאות מפי. עד היום הצלחתי לא להתחבר איתה, בכל הכח, לא רציתי לחבב אותה לא רציתי שתזכור אותי . לא הוא,........ זו אני ..... שמרמה אותה. והרי לא יעלה על הדעת שאגיד לה......"אני עם בעלך" פיקחי עיניים, לא יכולה להגיד לה.. ואיך שאני לא יכולה לרמות, ואיך שהוא לא יכול.........רק אלוהים יודע... ואנחנו. ושנינו מרמים אותה ברכות, בחביבות, בצביעות. היא יכלה להיות חברתי בנסיבות אחרות. יכולתי להיות במקומה, להיות היא, .....להיות נבגדת. ואני, שרגילה להיות הפיה הטובה. הפעם, יושבת בצד המפלצות הרעות. המכשפות חורשות הזדון והפשע. מה קורה לי? איך הוא מתמרן את שתינו? ועם זה, לא מצליח לתמרן את עצמו ....? לא לצאת משם ולא להשאר. הו....הסרט של החיים, המציאות שעולה כל דימיון. אפילו מחזאי מטורף לא היה הוזה מחזה כזה. יושבת לפניי אישה חולה, שאני מתפללת לשלומה ולבריאותה כי אז, אז..........אמר שיוכל להפרד ממנה. אבל אני מתפללת לשלומה באמת. ללא כל קשר לתוצאות עתידיות בינו לביני. אני רוצה שהיא באמת תחלים בשבילה, בשביל משפחתה. ואני שואלת עליה ועל מכאוביה. בכל שיחה איתו. והוא משתף אותי בכל. בכל מהלך וכל פעולה. אסור לי לפגוש אותה יותר. ואולי אסור לי לפגוש אותו . דיי, חייבת לשים סוף פסוק לפארסה הזו. אני לא יכולה להשתתף במחזה מקאברי כמו זה. הפעם, אני לוקחת כדור שלם, כדי שארדם. סיפור שני רוצים אותו???????????? תגידו........ שלא אכתוב לעצמי
