כנראה שלא
מפלגת הגמלאים נבחרה מתוך אמפתיה ציבורית רחבה למצבם העגום של קשישים בישראל, ובפרט כלפי ניצולי השואה. השר רפי איתן דווקא היה פעלתן והצליח להעביר לא מעט תקציבים לטובת הציבור שלו, בין היתר היה שותף להעלאת קצבאות הזקנה, למאבק ניצולי השואה (למרות שבנושא זה נמתחה עליו ביקורת לפיה היה עליו להיות פעיל הרבה יותר), יזם תוכנית נפלאה שדואגת לאמנים גמלאים שהגיעו לחרפת רעב ועוד. צריך לומר בהגינות שהתקשורת לא מרבה לסקר פעילות חיובית, בטח ובטח כשאתה ראש מפלגה שמייצרת כותרות מכיוון אחר. חברי הכנסת של "הגמלאים" לא היו פעלתנים, לפחות לא עבור ציבור הבוחרים שלהם, כמו שקורה לא פעם לאנשים חסרי נסיון והכרה של המערכת, כשם נתקלים מקרוב במנעמי השלטון, גם הפעם הפכו אנשים שבוודאי היו חדורי כוונות טובות, לאוסף חברי כנסת די בינוניים. הנבואה ניתנה לשוטים, אבל בכל זאת אני מוכן להתחייב שלנו זה לא יקרה. מפלגת הצעירים בנויה מחומרים אחרים, בין היתר מהסיבה הפשוטה שכולנו בסופו של דבר בראשית החיים הציבוריים שלנו, לא כדאי שכבר עכשיו נשרוף את עצמנו. אנחנו גם המפלגה היחידה שמתחייבת מראש לא לקחת לחבריה תפקידים מיניסטריאליים, היחידים שיש להם "פג תוקף" על החברות בכנסת (כי יש גיל מסוים שבו אתה כבר לא יכול להיות חבר כנסת מטעם הצעירים) ובאופן כללי מורכבת מאנשי עשייה מובהקים. בועז טופורובסקי כבר ניהל מאבק יחיד בממשלה (ובהתאחדות הסטודנטים) שרצתה להעלות את שכר הלימוד, עדי צברי פרצה דרך לנשים שלוש פעמים בצבא, איתי פנקס הפך את איגוד ערים לאיכות הסביבה מגוף מסואב לגוף הכי ירוק שאפשר, גלעד רמות הקים ומימן יוזמות חינוכיות לקירוב בין בדואים ויהודים בנגב. כשאומרים אנשי עשייה מדברים עלינו.
