Feker Libi
New member
אני נמצאת בבידוד, מיום שלישי. רק אני ושתי שותפות שלי לדירה, אמנם יכל להיות יותר גרוע שאני חיובית אבל למזלי אני שלילית. אבל לא כיף להיות נטולת קרבה מהסביבה. לאורך כל תקופת הקורונה נמנעתי לצאת החוצה כמה שיותר והייתי סגורה בין ארבע קירות. פתאום עולה התחושה שכרגע כאילו אני במעצר בית. אפילו לזרוק זבל אי אפשר. אני גרה במסגרת של דיור מוגן והייתי רגילה לראות צוות, פתאום לא רואים כמעט אף אחד, הבנתי כמה חשוב החברה, כמה חשוב לראות אנשים. והחלטתי שמיד עם תום הבידוד אצא לי החוצה לשאוף אוויר צח בשמש. לא רוצה לחזור אחורה למצב שהייתי כשסיימתי תיכון והייתי סגורה בבית ולא עשיתי צבא ולא שירות לאומי (לא השתמטתי). בעקבות זה מצב הנפשי שלי הידרדר, עד שאושפזתי. מבינה כמה בריא וחיוני להיות בחוץ, להיות בחברה, סביב אנשים רק חבל שזה קרה עכשיו ולא לפני כן, לא סתם אומרים שמעריכים דברים כשמאבדים אותם אם כי עדיין לא איבדתי זאת. העיקר אני שלילית ומקווה שאצא שלילית גם בבדיקה השנייה ואוכל לצאת לחופשי.
זאת המשימה שהטלתי על עצמי: לצאת החוצה לשאוף אוויר צח בשמש מיד שאצא מהבידוד.
זאת המשימה שהטלתי על עצמי: לצאת החוצה לשאוף אוויר צח בשמש מיד שאצא מהבידוד.
