מצבי רוח

[ד ו ב ד ב ן]

מצבי רוח../images/Emo121.gif../images/Emo121.gif

לפעמים אני מרגישה שאין לי כוח להתמודד עם כל הבלאגן של בדיקות, דקירות, דיאטה מסודרת... אני פשוט מרגישה שלפעמים אני נשברת... אומרים לי שאני חזקה כי סוכרת זה לא הבעיה היחידה שיש לי כרגע (תסלחו לי אבל אני לא אפרט...)אני פשוט רוצה לפעמים להיות ילדה רגילה ואתם?!? קל לכם לקבל את עצמכם? איך אתם הייתם מתמודדים במקומי? מה הייתם עושים?... כי אני במצברוח לא כול כך טוב...

**חן**

 

[elad2040]

חן.

כולנו עוברים שלבים בחיינו, חלקם קשים יותר מאחרים. ואני מניח שבחלקם העול הנוסף של הסוכרת נראה לנו פשוט יותר מדי. לבי יוצא לעזור לך, אבל אני מודה שאין לי הרבה מה להציע. אני *חושב* שכדאי לזכור שכל מצב(רוח) כזה שעוברים הוא מצב זמני, ולכן, גם בעוד ששקועים בו (דבר שלכולנו מותר- ולפעמים אף רצוי) לזכור את הטיפול היומיומי בעצמנו, אולי בצורה מנותקת מעט. כלומר, ליצור חלק בעצמנו שדואג לטיפול היומיומי בסוכרת ובבריאות ולא לתת למצב שאותו אנו עוברים לשבש אותנו לחלוטין. זהו. אני לא יודע כמה זה עוזר. אני לא מדבר מנסיון אישי. הסוכרת שלי עוד די חדשה, ואי אפשר להגיד שהיה לי עד היום משבר בטיפול בסוכרת. ממה שקראתי זה מאד נפוץ אצל אנשים שחולים מספר שנים לפתח יאוש מהטיפול בשלב מסויים. החכמה היא, כנראה, לדעת לעבור את המשבר. רק כדאי שתדעי שפה בפורום אוהבים אותך ודואגים לך ונמצאים מאחוריך. אלעד

 

[אקווה]

היי חן../images/Emo50.gif

טוב... לפעמים באמת יש משברים על הסוכרת, זה בוודאי לא הראשון ולא האחרון. אבל החכמה היא להבין, שהסוכרת היא חלק מהחיים ואין טעם להשבר כל פעם שקצת קשה, כי זה ילווה אותך לפחות עוד כמה שנים (עד שימצאו תרופה, ועובדים על זה במלוא המרץ, וכבר יש תוצאות חלקיות בהחלט משביעות רצון). אפשר לחיות עם הסוכרת, ואפשר לחיות אפילו טוב. אין ספק שצריך לשמור ולבדוק ולהזהר והכל - אבל בסופו של דבר זה שווה את זה, כי את יכולה לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין, רק בלי סוכר. יש מחלות שונות ומשונות בעולם - יש אנשים שלא יכולים לאכול לחם, שלא יכולים לאכול מוצרי חלב ועוד ועוד. פעם מישהו סוכרתי אמר לי: אם זה הדבר היחיד שנועדתי לקבל - אני מודה לאלוהים. כי יש דברים הרבה יותר גרועים. ברור לי שזה לא ממש מנחם כי כל אחד מסתכל על מה שיש לו, ועל מה שהוא צריך לחיות איתו, ואי אפשר תמיד להתנחם בכך שבאפריקה יש מיליוני ילדים רעבים. אבל צריך להבין שאפשר לחיות אפילו טוב עם המחלה, אבל זה כרוך בשמירה על כמה כללים. ואם צריך - תמיד יש כאלה שישמחו לעזור, כמוני למשל.. אז תחשבי על עצמך כילדה רגילה (אני, כשקיבלתי את הסוכרת הייתי בת 12, ואמא שלי נכנסה ללחץ, ואז אמרתי לה: אמא, אני לא אתן לסוכרת ךנח אותי" וגם - סוכרת זו לא מחלה. לא הסכמתי לקבל את השם "חולת סוכרת". תמיד אמרתי ש"יש לי סוכרת". לא התייחסתי אליה כמו מחלה, וכך אני מרגישה. נכון שזו מגבלה, אבל מה זה לעומת אתגרי החיים כולם? ) בהצלחה חן, ואל תישברי!

 

[ד ו ב ד ב ן]

תודה על התמיכה והאכפתיות!!

אני כבר מרגישה יותר טוב... תודה לכם!!

 

[Ootch]

גם לי זה קורה...

אבל- מה לעשות.. חוץ מזה- לפחות יש לנו מזל, שלא נולדנו לפני50 שנה, כשלא היה אינסולין טוב.. הפיתרון (בשבילי לפחות..

) יש שוקולדים טעימים מאוד בלי סוכר, בחנויות של עלית. אני נוהגת לקנות אותן די בקביעות, ומאוד נהנית.. חוץ מזה- הפתרון הטכנולוגי לסוכרת אינו כל כך רחוק.. מקווה שתתעודדי!