מצב נפשי

[seaגל]

מצב נפשי

מצב נפשי זה בחירה שלנו? אדם באמת בוחר להיות בדיכאון? אדם במודע מכניס את עצמו למקום של כאב וחרדה עד כדי שיתוק? אני יודעת שרבים חושבים ואומרים שזו בחירה שלי להיות במקום הזה שמביא אותי לחוסר כוח ועשייה ,להתמוטטות , מצב שמקשה עליי ועל הסביבה שלי. אני יודעת שנורא קל לענות כן את בוחרת אנחנו בוחרים בהכל.... לי קשה להאמין שהבחירה היא שלי אני מאמינה שבגלל קשיים מסוימים הנפש שלי יוצאת מאיזון ונכנסת למערבולת ולתהום שנקרא בשפה המקצועית דיכאון ככה בכל מקרה הגדירו לי את הבעייה שלי, אנשי המקצוע למה לחברה כל כך קשה לקבל אדם בדכאון? לפעמים יש לי תחושה אפילו שכועסים עליי או מאוכזבים ממני שמצפים ממני להיות משהו שאני לא , להיות כל הזמן חזקה, כל הזמן מתפקדת. ומה קורה אם אדם לא יכול ואין לו את הכוחות , מה הוא אמור לעשות? יש אנשים שאין להם מערכת תמיכה לא הורים ולא משפחה, יש חברים אבל עם חברים זה בעייתי כי הם לא ממש יכולים להכיל את האמת לא יכולים להכיל את הייאוש, את חוסר התפקוד, את העצבות, את חוסר התקשורת. ואז מה? להסתיר? שואלת את השאלות אולי במקום לא נכון , אולי זה לא הפורום המתאים אבל כאנשים שעוסקים בהעצמה אולי תוכלו לומר לי איך אפשר לקבל דכאון שמוגדר כמחלה ולמרות הכל להתעצם....

 

[סמסרה1]

seaגל../images/Emo24.gif

היי, לפעמים מצב נפשי זה בחירה שלנו. לפעמים לא. לפעמים זה משהו גופני וזקוקים להתערבות של תרופות כימיות. אין ברירה. בואי נדבר על מצב נפשי מבחירה. תאמיני לי, שלרוב האנשים יש בעיות קשות מאוד בחיים, וצרות ואסונות. אבל, אם הם ישתובבו כל היום בפרצוף חמוץ ומסכן אף אחד לא יתקרב אליהם. היות ולכולם כמעט יש קשיים בחיים אז אנשים מעדיפים לפגוש אנשים מחייכים שמתעניינים בכל מה שקורה סביבם ולא רק בעצמם ובצרתם. אמנם אם יש בעייה היא יושבת כזה על העורף ולא מרפה אך אפשר מדי פעם להתעלם ממנה. להנות ממפגש עם חברים, ממוסיקה, מזריחה, מאוכל...מיצירה, מעבודה, מלימודים... ולא לחפור ולדסקס כל הזמן בבעייה. ולשקוע. לא נעים בכלל לשהות בחברת אנשים דכאוניים. את יכולה לספר לחברה/ים קרוב/ים מה כואב לך. אך העולם לא חייב לך כלום. אלא אם כן יש בעייה גופנית ואז חייבים לגשת לפסיכיאטר ולקבל תרופות כי זה לא יחלוף מעצמו. או לגשת לפסיכווג לשיחות ואולי הוא יתן כלים כיצד להתמודד עם הבעיות. ב ה צ ל ח ה.

 

[seaגל]

שאלה...

קשה לי קצת עם המשפט :אנשים מעדיפים לפגוש אנשים מחייכים ועם כל התפישה אני מבינה אותו ודי ברור שתמיד כייף להיות בשמחה אבל היכן המקום של העצב של הכאב של הדכאון האם לאנשים כאלה אין מקום ודינם בדידות?

 

[Deerest]

סיגל

הרבה אומץ יש לך להניח כאן חומר נפץ אישי מסוג זה. זה אכן לא הפורום הנכון ולא בגלל האנשים שכאן אלא בגלל שאין כלל פורום נכון לנושא רגיש זה. אחריות גדולה מאד רובצת על כתפי המשיב לך. כל מה שאני מרשה לעצמי לומר בנושא הוא זה: בעיות ונזקים, הן גופניים והן נפשיים, דורשות שני דברים כדי להתפתח - סביבה וזמן. זה לוקח שנים עד שהבעיה אומרת הנה אני כאן. אותם שני דברים דרושים גם לפתרונה - סביבה וזמן. סביבה מקצועית משקמת והרבה הרבה הרבה הרבה סבלנות. כמו שלא הרגשת איך לאט לאט הבעיה מתפתחת כך יהיה לך קשה להרגיש איך אט אט הבעיה נפתרת. כיוון ו ס ב ל נ ו ת.

 

[סמסרה1]

ב ד י ו ק ../images/Emo28.gif

 

[seaגל]

תודה

אומץ לא יודעת... פשוט מרגישה שצריכה לשמוע דעה של אנשים להקשיב בטח ובטח לא מצפה שמישהו יקח אחריות ויגיד לי מה לעשות פשוט אוהבת להקשיב לעוד אנשים שאולי חוו דבר דומה, מכירים , יכולים מהמקום שלהם לשתף בהעצמה של הנפש.... תודה על מה שכתבת בהחלט מאמצת לליבי :סביבה וזמן ומתפללת לסבלונות

 

[אישה אורחת]

תשובות....

אני חושבת שמצב נפשי הוא סיכום של הכל. כן,לפעמים אדם בוחר להיות בדיכאון...כי הוא חושב שזה משרת אותו. הכל ענין של מידה וסיכון...כי זה עלול להדרדר ולהיות בלתי נשלט,במיוחד כאשר אין סביבה תומכת. לבחור בדיכאון זה לבחור בהתנתקות, להפסיק להתמודד. קשה לחיות בבדידות ובהתנתקות...זה רק ענין של זמן עד להתפוצצות...עד למצב שצריכים לקחת תרופות כדי לצאת מזה. להיעלם ולהתנתק מקשה על כולם....זה לא פתרון. להכין תוכנית מגירה לרגעים של מצוקה. להכין את עצימנו ואת האוהבים אותנו. לשתף, להאמין ולסמוך. והגל עובר. פעם אחרים עבורך ופעם אחרת את עבורם. זה כל היופי באהבה, בחברות ובמשפחה. קשה לקבל אדם בדיכאון...כי זה מפגש עם חוסר אונים וזה קשה ומפחיד. אנשים מצפים... אנשים כנראה מעריכים אותך כאדם חכם עם תובנות להבין שאין זה נכון להתנתק. אדם שאין לו את הכוחות מבקש עזרה. להסתיר מהחלשים. ולחשוף מול חזקים. ככה החלשים נשארים והחזקים עוזרים

 

[seaגל]

עוד שאלות בעקבות התשובות

מתוך התשובות צצות כל כך הרבה שאלות עד כמה באמת הדברים בשליטה ואני מסוגלת לזהות אותם? מה עושים כשזה כבר מאבד שליטה? ואני לא מדברת על כדורים מה עושים כשיודעים שכל החיים הסתרת והיית לבד ועכשיו שאת כבר לא מסוגלת להסתיר את עדין די לבד כי זה קשה לקבל אנשים בדכאון זה מפגש עם חוסר אונים וזה קשה ומפחיד? ומה זה בעצם משרת שהרי זה לא תורם לי בכלום אלא להפך המחיר הו א כל כך גדול...?

 

[אישה אורחת]

התשובות

אצלך סיגל תנסי לענות

מה עשית כשזה כבר מאבד שליטה?מה קרה אז? מה הרגשת שכל החיים הסתרת והיית לבד? איך את מרגישה עכשיו שאת כבר לא מסוגלת להסתיר ואת משתפת? אני מקשיבה...

 

[seaגל]

מנסה לענות

כשהסתרתי הרגשתי שאני בעצם בשליטה כי אף אחד לא יודע ואני נתפשת כחזקה ואנשים אוהבים אנשים חזקים...בתוכי נשמתי כאבתי כאב עצום כי הייתי זקוקה לשיחה ולנחמה לחום ואהבה אבל הפחד להיות חלשה היה חזק יותר. עכשיו כשאני לא מסתירה אני מפחדת שברגעים שאני נופלת לתוך המצב הנפשי הזה אני אאבד את הסובבים אותי כי אני חלשה לא מתקשרת, והם לא פעם נבהלים השיתוף עוזר לי זה ברור לי אבל יש נקודה של משבר שכאשר אני עוברת אותה אז יש חומה שנוצרת ביני לבין הסביבה ואז אני אבודה ופוחדת נורא שאולי השיתוף הוא מקשה ואולי בגלל הקושי וחוסר האונים שלי הסובבים שלי יעזבו אותי... מעגל קסמים שלא פעם עבורי הוא מעגל אימה.... קשה להסביר במילים את המקום הזה שקוראים לו דכאון כי גם לי רוב הזמן הוא לא ברור, ואני אדם של ראש לא מבינה איך פעם אחר פעם אני מאבדת את הראש....

 

[אישה אורחת]

"מעגל אימה"

כשאת מספרת את מרגישה הקלה וחיבוק. את נבהלת ומתנתקת כדי להחזיר את עצמך ל"אימה" מקום שמוכר לך....

 

[Deerest]

מוכר

ונותן איזושהי תחושה של יציבות. זו ה"בחירה"

 

[יעל :-)]

אני לא ממש יודעת

להגיב בעניין, גם אין לי ידע/נסיון/נגיעה עם תחום הדכאון וכו'. רק רוצה להגיד, באופן כללי, שנראה לי שכל דבר שאנחנו עושים משרת אותנו בדרך כלשהי. גם אם נדמה לנו שזה לא תורם לנו בכלום או בכלל לא מה שאנחנו רוצים באמת. יש הרבה מקרים שאנחנו פשוט נשארים באיזור הנוחות שלנו. ואיזור הנוחות יכול לכלול גם פחד או כאב וכדומה. (משפט שלא כל כך מסתדר לנו בקריאה, אבל הוא נכון). אנחנו פשוט נשארים באיזור הזה כי הוא נוח ומוכר לנו. זה יותר קל מאשר להתמודד עם הדברים, מאשר לחצות את הגבול המוכר וה"טוב", ולעשות ולהגיע אולי למשהו לא ידוע, להגיע למצב שלא מוכר לנו, ואז או שיהיה יותר קשה או שיהיה יותר טוב הדברים נאמרו באופן כללי. לפעמים המחיר יכול באמת להיות כבד, אבל עדיין כנראה שיש שם משהו שמשרת אותנו. מניחה שלא חידשתי כלום, אבל אולי זו יכולה להיות מן תזכורת לחשוב על הדברים קצת לעומק.

 

[seaגל]

השאלה

האם זה באמת משרת או שזה דפוס התנהגות שנרכש או נבנה עם השנים... אם זה משרת באמת הייתי רוצה לדעת מה זה משרת בחיי ולוותר עליו אם זה דפוס התנהגות הלוואי ויהיה בי כוח לשנות אותו ...

 

[יעל :-)]

סיגל,

אני מפחדת להגיב לאור בורות גדולה בנושא, לאור זה שאני לא בדיוק יודעת ורואה את כל התמונה שלך ולאור עוד סיבות. אני כותבת עכשיו באופן כללי, ומתוך התקלות בדברים מסויימים בחיי. לאחר הקריאה תוכלי לראות איך הדברים מתקשרים אלייך. אני מאמינה שדברים משרתים אותנו. אולי משרת זו לא המילה הכי מתאימה, אבל בטח יש רווח כלשהו בסיטואציה. אני גם לא יודעת מה הביא אותך למצב הזה, אבל אולי מתוך האופציות שאת ראית שיש בפנייך, בחרת בה. כל בחירה שלנו נעשית מכל מיני שיקולים. ותמיד כשיש בפנינו כמה אופציות, אנחנו בוחרים בזו שהכי נוח לנו איתה. (וכמו שהתכוונתי בהודעה הקודמת, זה לא בהכרח מה שהיינו רוצים שיהיה, וזה לא בהכרח שנוח לנו, אבל יכול להיות שהכי נוח לנו להתמודד איתה מאשר עם השאר). ההישארות באיזור הנוחות לאורך זמן גורמת לדברים להפוך להרגל. עם הזמן, הדברים יכולים להעשות כבר בצורה אוטומטית, ולהפוך למן דפוס התנהגות שכזה אפילו בלי שממש נשים לב לזה. אפשר לנסות להבין מאיפה הדברים נובעים, איפה הרווח ומול מה לא מעדיפים להתמודד. להיות יותר מודעים לדברים האלו בפעם הבאה כשאנחנו נוהגים כביכול כהרגלנו. לראות יותר בבירור איפה אנחנו נוהגים בצורה אוטומטית, איפה ומה אפשר לשנות. ואז להחליט שבסיטואציות המוכרות, נזהה אותן בזמן, ונאפשר לעצמנו להתמודד, ולנהוג ולעשות אחרת. (זה לא קל וזה לא משהו שקורה מהר, צריך הרבה רצון והרבה הרבה אימונים). רק את יכולה באמת לענות לעצמך רק בך יש את הכוח לשנות

 

[Deerest]

הי יעל

תשאירי קצת צניעות לאחרים גם, את לא יכולה לקחת הכל אלייך. יפה ואמפתי מה שכתבת, גם עם הבורות ה"גדולה" בנושא.

 

[יעל :-)]

../images/Emo9.gifתודה ../images/Emo140.gif

 

[spectacular]

סיגל

יש דרך לצאת מזה, להפסיק דפוסים הרסניים לקחת פרויקט חדש לעשות משהו שעושה כיף ובגדול - לעשות שינוי, דכאון יכול להיות מצב זמני או קבוע, אם יש לו סיבה ידועה ,זה הזמן לחשוב, מה עושים עם זה . אני ביקשתי תשובות, וקיבלתי התשובות באו מהבטן,מהגוף, בחלומות ,במסרים ,ובמציאות עצמה, קיבלתי החלטה ובצעתי, וככה יצאתי. בהצלחה.