מציאות וה-אני
נתחיל בהגדרה יעני מסובכת של המציאות . מ- במקיף צ-כצדיק י- היחסי לעומת ה-א-הפעילות כ-תו הפוך =ות =רושם . דהיינו לעומת פעילותינו הפנימית נוצר רושם הפוך . הפעילות הנ"ל ה-א' היא בבסיס האני . אז אנחנו מתעסקים כל הזמן במציאות שהיא בעצם רושם הפוך . אז איך זה עובד מבפנים ... אם הפנימי שלי האמיתי הוא גוף עשוי אור איך הגעתי לגוף עם עור ובשר ודם ? ועוד חי בסביבת רושם הפוך , אז מה כל מה שאני רוצה מתחיל בהפוך למה שאני רוצה . לימדו אותנו חכמינו שלעומת מצבינו שבתוך עולם , המצב הפנימי האמיתי הוא של אור , שחלקו מתגבר ומקיים פנימיות היבט הנקרא גוף , דהיינו אלומת אור המקרינה את גופינו מתוך אור הנשמה . האור המקרין נקרא רמ"ח ונמצא אי שם בתוכינו וכל המצוות שאמורים לעשות אמורות להגביר את אור זה . אבל מגוף האור יש המשכות של קווי אור הנקראים גידים, גיד על שום התגברותו היחסית של האור לפי ההבדלה . ההבדלה פרס האל בין אור וחושך טוב ורע טמא וטהור וכו' , ולאורך הפריסה הנ"ל מונח לו הגיד . כאשר יש תולדה של אדם דהיינו נולדים נוצרים וכו' , אזי ישנה התחלה של גוף המכיל היבט של גידים , הגידים הללו הם גידי אור , אולם הפריסה החדשה בתולדה של האור וגידי אור , יוצרת היבט שחלק מהאור נפרס ומלווה את הגוף , היבט שהוא כאילו נעלם מאיתנו והוא בעצם העולם בו אנו נמצאים . ישנם הרבה רמות ורבדים ועולמות בהתאמה ליחסי הפריסה בין גוף האור לגידים והאור המלווה אותנו . ככול שיורדים ומתרחקים מגוף האור ,הגוף מתחיל להכיל את היבטי השס"ה גידי האור והעולם הנלווה הופך לחיצוני יותר ומגושם יותר בעבורינו . הרמות בין מצב של גוף אור לגוף בשר ודם עם שס"ה גידים מגושמים כגידי גופינו , מכיל הרבה רמות של אור ופריסתו בגוף ומיחוצה לו כעולם . דברים המשפיעים וקובעים הרבה דברים באורח חיינו המגושמים . דהיינו יוצא מזה שבתוך היבטי הפנימי נמצא החיצוני העולם ומכך המציאות . כאילו יש אלומה של אור מהנשמה שחלקה בא כגוף וחלקה כמציאות של עולם . אולם גודל הנשמה והארתה הוא קטן יחסית למכלול העולם בו אנו נתונים . ובזה נעוץ סיבת השליחה מגן העדן והגירוש משם . למען נהיה בתוך סביבת אור הגדולה מאלומת הנשמה , שבא יש אפשרות לגדול . ואז נשאר לנו בירור האורות שאנו אוכלים נושמים או לומדים תורה ובכך מגדילים את אורינו . חלק מהאור במצבינו נדרש לתפעול שוטף במציאות גשמית . הייחודים והכוונות בין רמותינו השונות הפרוסות מגוף אור לגוף עם עור ובשר ודם , דורש שיכלולים והפנמות לרמות והרבדים השונים . אולם אם אנו מצליחים להתעלות מבפנים על חלק מההקרנה הפנימית שמקרינה את הבחוץ , אנו עלולים להשפיע על המציאות החיצונית , ורצוי להתעסק בדברים הללו עם הדרכה וליווי . הרי רמות האור השונות בין גוף האור לגוף בשר ודם מייצרים בעצם את הבשר ודם . ועל כן התפישה היהודית היא שאנו עשויים מאור על רמותיו השונות , ואין אנו מורכבים מחומר כמו לפי הגישה היוונית הקלאסית שהשתרבבה למערבית המודרנית . בשיטות הלימוד השונות אנו עושים כאילו הפרדה לצורך הלימוד וההתעמקות בין הגוף הנפש הרוח והנשמה . כדי לדעת כל רובד ולהאירו באופן פנימי נכון שייצור בריאות שפע שמחה ואור בחיינו .שלא נדבר על מציאותינו . המודעות הפנימית שלנו מלווה את כל הרבדים הנ"ל , ומה מרגיש נכון טוב ונוח לנו תלוי בפריסה הפנימית שלנו , ואף יחסה לחיצוני . היכן מתחילים בעבודה על הפנים שלנו, ולראות את האור המנחה אותנו , זה מתחיל בדיבור ומעשים . דהיינו בביטוי הפנימי לחיצוני , בו אנו מסדרים את יחסי האורות והעולם . כדי לדעת מה הדרך הפנימית הייחודית של כל אחד ואחד , זה תלוי בתולדותיו הפרטיות ובפריסותיהם . ולהצליח לטפס שלב שלב ברמותינו הפנימיות ולסדר את החיצוני , זו עבודה מורכבת ותוך כדי לגדול , בעבורינו זה יותר עניין של חוויות והרגשות ותחושות שבהם אנו תפושים וזה הקוצר רוח והעבודה הקשה . הקלות הבלתי נסבלת של הקיום . אבל מהדיבור והמעשים אפשר לעבור להיבטים מורכבים יותר של פנימיותינו כמו הנפש , ולסדר ולהאיר את נימי נפשינו שלא נדבר על רוחנו וזה לאור הנוף המשתנה אם גדילת הנשמה , כך שהדרך תלויה בנו , ועל הייצובים של רמות שונות בדרך ושמירה על מצב בריאותי שמח ומאושר . הרי ככל שיגדל האור הפנימי נהיה בריאים שמחים ומאושרים , הרי החלק הפועל לעומת החיצוני נקרא אני , ויש לו ייחוס תפקודי הנעוץ ברבדים החיצוניים של הגידים , עד שהוא כאילו חלק מפניותינו , מה שלא נכון עקרונית וטכנית , הוא רק מראה היכן אנו תפושים ביחס לעולם , דהיינו מקבעים את חיצוניותינו , וזה עוד בכל מיני שיחות חולין על שטויות , אם נמנע מלהגיד אני , אז הדרך להכיר את הפנימי ולשים לב אליו בלי להתחייב לחיצוני פתוחה לפנינו . תירגול : במקום להגיד אני חושב , יש לומר ישנה מחשבה , ואז לאחר תרגול קל , תגלו שאתם משתחררים מללוות את סרט החיים שלא נדבר על הכתוביות בסוף הסרט , וכל אלה מקבעים את יחסיינו ואת מצב עולמינו , אבל עם השחרור מתגלה לנו עומקינו הפנימי , כאילו איזה מבט פנימי מחוכם שיודע מעל האינטראקציה הפשוטה , ואז נגלה שאנו מחליטים ביותר בהירות ויש יותר את עצמי הפנימי ואז גם אפשר לשמוח בחופש , בתוך סרט החיים השוחק . ואז לאחר קצת זמן נגלה שמתחדשים לנו הכוחות . ויש יותר חופש וכוח למודעותינו הפנימית . טוב כתבתי הרבה זהו לאט עתה . קצת על ... דוד
נתחיל בהגדרה יעני מסובכת של המציאות . מ- במקיף צ-כצדיק י- היחסי לעומת ה-א-הפעילות כ-תו הפוך =ות =רושם . דהיינו לעומת פעילותינו הפנימית נוצר רושם הפוך . הפעילות הנ"ל ה-א' היא בבסיס האני . אז אנחנו מתעסקים כל הזמן במציאות שהיא בעצם רושם הפוך . אז איך זה עובד מבפנים ... אם הפנימי שלי האמיתי הוא גוף עשוי אור איך הגעתי לגוף עם עור ובשר ודם ? ועוד חי בסביבת רושם הפוך , אז מה כל מה שאני רוצה מתחיל בהפוך למה שאני רוצה . לימדו אותנו חכמינו שלעומת מצבינו שבתוך עולם , המצב הפנימי האמיתי הוא של אור , שחלקו מתגבר ומקיים פנימיות היבט הנקרא גוף , דהיינו אלומת אור המקרינה את גופינו מתוך אור הנשמה . האור המקרין נקרא רמ"ח ונמצא אי שם בתוכינו וכל המצוות שאמורים לעשות אמורות להגביר את אור זה . אבל מגוף האור יש המשכות של קווי אור הנקראים גידים, גיד על שום התגברותו היחסית של האור לפי ההבדלה . ההבדלה פרס האל בין אור וחושך טוב ורע טמא וטהור וכו' , ולאורך הפריסה הנ"ל מונח לו הגיד . כאשר יש תולדה של אדם דהיינו נולדים נוצרים וכו' , אזי ישנה התחלה של גוף המכיל היבט של גידים , הגידים הללו הם גידי אור , אולם הפריסה החדשה בתולדה של האור וגידי אור , יוצרת היבט שחלק מהאור נפרס ומלווה את הגוף , היבט שהוא כאילו נעלם מאיתנו והוא בעצם העולם בו אנו נמצאים . ישנם הרבה רמות ורבדים ועולמות בהתאמה ליחסי הפריסה בין גוף האור לגידים והאור המלווה אותנו . ככול שיורדים ומתרחקים מגוף האור ,הגוף מתחיל להכיל את היבטי השס"ה גידי האור והעולם הנלווה הופך לחיצוני יותר ומגושם יותר בעבורינו . הרמות בין מצב של גוף אור לגוף בשר ודם עם שס"ה גידים מגושמים כגידי גופינו , מכיל הרבה רמות של אור ופריסתו בגוף ומיחוצה לו כעולם . דברים המשפיעים וקובעים הרבה דברים באורח חיינו המגושמים . דהיינו יוצא מזה שבתוך היבטי הפנימי נמצא החיצוני העולם ומכך המציאות . כאילו יש אלומה של אור מהנשמה שחלקה בא כגוף וחלקה כמציאות של עולם . אולם גודל הנשמה והארתה הוא קטן יחסית למכלול העולם בו אנו נתונים . ובזה נעוץ סיבת השליחה מגן העדן והגירוש משם . למען נהיה בתוך סביבת אור הגדולה מאלומת הנשמה , שבא יש אפשרות לגדול . ואז נשאר לנו בירור האורות שאנו אוכלים נושמים או לומדים תורה ובכך מגדילים את אורינו . חלק מהאור במצבינו נדרש לתפעול שוטף במציאות גשמית . הייחודים והכוונות בין רמותינו השונות הפרוסות מגוף אור לגוף עם עור ובשר ודם , דורש שיכלולים והפנמות לרמות והרבדים השונים . אולם אם אנו מצליחים להתעלות מבפנים על חלק מההקרנה הפנימית שמקרינה את הבחוץ , אנו עלולים להשפיע על המציאות החיצונית , ורצוי להתעסק בדברים הללו עם הדרכה וליווי . הרי רמות האור השונות בין גוף האור לגוף בשר ודם מייצרים בעצם את הבשר ודם . ועל כן התפישה היהודית היא שאנו עשויים מאור על רמותיו השונות , ואין אנו מורכבים מחומר כמו לפי הגישה היוונית הקלאסית שהשתרבבה למערבית המודרנית . בשיטות הלימוד השונות אנו עושים כאילו הפרדה לצורך הלימוד וההתעמקות בין הגוף הנפש הרוח והנשמה . כדי לדעת כל רובד ולהאירו באופן פנימי נכון שייצור בריאות שפע שמחה ואור בחיינו .שלא נדבר על מציאותינו . המודעות הפנימית שלנו מלווה את כל הרבדים הנ"ל , ומה מרגיש נכון טוב ונוח לנו תלוי בפריסה הפנימית שלנו , ואף יחסה לחיצוני . היכן מתחילים בעבודה על הפנים שלנו, ולראות את האור המנחה אותנו , זה מתחיל בדיבור ומעשים . דהיינו בביטוי הפנימי לחיצוני , בו אנו מסדרים את יחסי האורות והעולם . כדי לדעת מה הדרך הפנימית הייחודית של כל אחד ואחד , זה תלוי בתולדותיו הפרטיות ובפריסותיהם . ולהצליח לטפס שלב שלב ברמותינו הפנימיות ולסדר את החיצוני , זו עבודה מורכבת ותוך כדי לגדול , בעבורינו זה יותר עניין של חוויות והרגשות ותחושות שבהם אנו תפושים וזה הקוצר רוח והעבודה הקשה . הקלות הבלתי נסבלת של הקיום . אבל מהדיבור והמעשים אפשר לעבור להיבטים מורכבים יותר של פנימיותינו כמו הנפש , ולסדר ולהאיר את נימי נפשינו שלא נדבר על רוחנו וזה לאור הנוף המשתנה אם גדילת הנשמה , כך שהדרך תלויה בנו , ועל הייצובים של רמות שונות בדרך ושמירה על מצב בריאותי שמח ומאושר . הרי ככל שיגדל האור הפנימי נהיה בריאים שמחים ומאושרים , הרי החלק הפועל לעומת החיצוני נקרא אני , ויש לו ייחוס תפקודי הנעוץ ברבדים החיצוניים של הגידים , עד שהוא כאילו חלק מפניותינו , מה שלא נכון עקרונית וטכנית , הוא רק מראה היכן אנו תפושים ביחס לעולם , דהיינו מקבעים את חיצוניותינו , וזה עוד בכל מיני שיחות חולין על שטויות , אם נמנע מלהגיד אני , אז הדרך להכיר את הפנימי ולשים לב אליו בלי להתחייב לחיצוני פתוחה לפנינו . תירגול : במקום להגיד אני חושב , יש לומר ישנה מחשבה , ואז לאחר תרגול קל , תגלו שאתם משתחררים מללוות את סרט החיים שלא נדבר על הכתוביות בסוף הסרט , וכל אלה מקבעים את יחסיינו ואת מצב עולמינו , אבל עם השחרור מתגלה לנו עומקינו הפנימי , כאילו איזה מבט פנימי מחוכם שיודע מעל האינטראקציה הפשוטה , ואז נגלה שאנו מחליטים ביותר בהירות ויש יותר את עצמי הפנימי ואז גם אפשר לשמוח בחופש , בתוך סרט החיים השוחק . ואז לאחר קצת זמן נגלה שמתחדשים לנו הכוחות . ויש יותר חופש וכוח למודעותינו הפנימית . טוב כתבתי הרבה זהו לאט עתה . קצת על ... דוד