לא יודעת כמה זה מנחם
אבל באמת נשמע שאת עושה כל מה שביכולתך לעזור לקטנטנים. זה ממש לא פשוט לשכב במיטה כל כך הרבה זמן בלי תעסוקה. אין פלא שהמחשבות מתחילות לרוץ...
כנראה שזה חלק מהאמהות, אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות אבל לא הכל בשליטתינו וזה עלול באמת לגרום לרדת מהפסים. באמת. אין לי ממש עצה, כי אני יכולה רק לדמיין מה את עוברת, אולי פשוט באמת לאמץ את המשפט של הפורום "הכל בסדר כל עוד לא הוכח אחרת!" ולדאוג שכל יום יעבור איכשהו בנעימים ועם איזושהי תעסוקה כדי לתת לתאי מוח קצת לנוח מכל התסריטים...