משבר בקריירה

Nako Lee

New member
משבר בקריירה

אני בת 38 עד כה עבדתי בחברה משפחתית בתחום של אדמיניסטרציה, שירות לקוחות, עוזרת מנכ"ל במשך 10 שנים לפני מספר ימים קיבלתי הודעה שאני מפוטרת עקב צמצומים. לא מפתיע לאור המצב אבל עדיין קשה מאוד לעיכול. בראש אני יודעת שטוב שפיטרו אותי כי אם זה היה תלוי בי אני לא הייתי עוזבת. יש לי שלושה ילדים קטנים ושעות העבודה נוחות לי כאמא אבל תמיד ידעתי שזה לא התחום שלי, חסר לי בו משהו, אני לא מממשת את הפוטנציאל שלי ואת כישוריי במקום הזה. יחד עם זאת קשה לי מאוד. אני מרגישה אבודה מבוהלת מהיציאה "לחופשי", לצורך לעשות עכשיו משהו שיוביל אותי ל"דבר הזה שחסר לי". אני בטוחה שיצא מכל העניין הזה יופי של דבר אבל כרגע לא יכולה לראות מה אני רוצה לעשות, איך לעשות את הצעדים לשם. מבולבלת אשמח לעזרה תודה
 
זה באמת יכול להרגיש כמו רעידת אדמה

כשמפטרים אותך, בייחוד ממקום שיש לך בו הרבה וותק. והנה צצות ועולות השאלות של מה הלאה? מה אני רוצה? מה תהיה העבודה הבאה שלי? אולי צריך להתחיל בלהגדיר מחדש את המסגרת שאת נמצאת בה: יש לך שלושה ילדים קטנים בבית. האם נוכחותם (המבורכת) של הילדים מגבילה את שעות העבודה שאת יכולה לתת ביום/שבוע? אולי את צריכה פסק זמן מהעבודה (נאמר לחודש או חודשיים) כדי לעכל את הססטוס החדש שלך, לצבור כוחות מחודשים ואז להתייעץ הלאה? האם העיסוק הקודם שלך מתאים למה שיש לשוק להציע כרגע? ואם נשים דגש רגע על "הדבר הזה שחסר לי": מה עשית בעבודה הקודמת שלא ממש רצית לעשות? חיים
 

Nako Lee

New member
הדבר שחסר

אין בזה יצירה וזה כל כך כל כך חשוב לי עסקתי בניירות ובדפי אקסל. עבדתי אמנם עם אנשים ובדברים יצירתיים כגון מצגות וגרפיקה. וזה החלק שבו הייתי רוצה להתמקד. למעשה הייתי מזכירה עם ראש ענק. לא מעוניינת להמשיך בעיסוק הזה. אני לא אוהבת אותו ויודעת גם להגיד בלי בושה שאני לא טובה בו. ברור שאנצל את המשבר הזה לפסק זמן. מגיע לי! השאלה שאני שואלת את עצמי היא איך אדע מה אני באמת אוהבת לעשות. איך מתחילים?
 

תלתלית3

New member
כל סוף הוא התחלה חדשה

כנראה שההזדמנות בפתחך. תנסי להתחבר לערכייך, לדברים שעושים אותך מאושרת, לדמויות שהיית רוצה להיות כמוהם. תשמעי מאנשים סביבך מה חזק אצלך ודומיננטי וכך תוכלי לצייר לך תמונה של מה שאת באמת רוצה. לאחר שתדעי את יכולה לעבוד עם מאמן/מנחה NLP שיעזור לך להשיג את המטרה ויתן לך את הכלים. בהצלחה טליה
 
ניהול תהליך השינוי

תהליכי שינוי מהזן שאת חווה דורשים כמובן מוכנות לקפיצה מעל תהום, אל הלא נודע. כדי להיות מסוגלים לחולל את הקפיצה הזאת אנו נדרשים לרמת ביטחון חדשה. הביטחון מצוי בהיכרותנו את הכוחות והיכולות שלנו לפרטי פרטים, ממש לברגים. וכמובן את המקלות בגלגלים שעלולים או מפריעים לביטוי העוצמתי שלנו. אני מפנה אותך לשתי קבוצת מאמרים העוסקים בהתכווננות החדשה הזאת. ניהול הקריירה אפקטיביות אישית קחי את הזמן, את כבר תמצאי בין המאמרים את המתאים עבורך בהצלחה
 
לאט לאט

יפה לראות שאת רואה במשבר הזדמנות! טבעי לחוש רועדת מול המציאות החדשה הזאת. את אנושית... איך מתחילים? מודעות אישית- למי שאת, מה המניע אותך, החוזקות שלך, הפוטנציאל מה המילה הגשמה אומרת לך? אם היה לך כל הכסף בעולם מה היית עושה? מי את כשאת במיטבך? אחרי המודעות לטוב ולרע מתחילים בתעידה לעבר הכיוון אליו את שואפת. בהצלחה!
 

RNG

New member
אני במצב דומה

היי, מאוד מאוד הזדהתי עם מה שאת מתארת. אני בת 43 ואם לשלושה, במקצוע טיפולי וגם אני פוטרתי לפני חודש, אחרי שנים של אטרף שרק עלה ועלה. ידעתי שלא טוב לי, לא מבחינת העומס וגם לא מהותית, אבל, כמוך, לא הייתי מסוגלת לקום ולעזוב. עכשיו מרגישה משוחררת מהמועקה, אבל חוששת באמת מה יהיה הלאה וברור לי שאני רוצה שינוי. החלטתי לקחת לפחות כמה חודשים לעצמי, גם אני צריכה מאוד ליצור ולכן החלטתי להרשם לשני חוגים והתחלתי לעסוק ביצירה איך שרק יכולה כדי להתמלא במה שעושה לי טוב. הילדים חוגגים כי פתאום אני בבית, מבשלת, זמינה, קשובה וכיף לי איתם. בהתחלה הייתי במשבר, עכשיו אני משתדלת לגרש את מחשבות ה'מה יהיה' כדי להיות קצת בכאן ועכשיו כי ברור לי שרק אחרי שארגע מספיק, אתרחק ואעשה לביתי ולעצמי, אוכל לחזור לחשוב על 'מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה'. המון בהצלחה!
 

lirazagmon

New member
היי

אני מבינה בדיוק למה את מתכוונת. תראי במצב הזדמנות להתחלה ולחשיבה מחדש. פעמים רבות דווקא בעיתות של משבר וקושי כלכלי אנשים מגדלים דברים חדשים על עצמם. הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך מה מעניין אותך ומה באמת היית רוצה לעשות. בדרך כלל אנחנו מגלים שמה שנאחנו טובים בו הוא גם מה שמעניין אותנו. בהצלחה
 

RNG

New member
משתדלת..

כרגע בעיקר רוצה לנקות את הראש. מניחה שבהמשך גם אכנס יותר לפורום ואצטרך להתמודד עם מה הלאה.. לגבי לעסוק במה שאנחנו טובים - זה לא תמיד ישים. במקצוע שלי הייתי טובה, אבל נשחקתי נורא וכבר לא מבטוחה שרוצה להמשיך. שנים שאני בקבוצת תאטרון, ויודעת שאני שחקנית טובה, אבל בחרתי בזמנו לא לפתח זאת לכדי מקצוע, אז מה - אני יכולה עכשיו בגיל 40 +? כשגם ככה אנחנו יודעים כמה המקצוע הזה קשה ומתסכל? נראה בקיצור..
 
למעלה