משהו אופטימי

קטיה 007

New member
משהו אופטימי../images/Emo28.gif

אתמול היינו בייעוץ שקצת החזיר אחורה (שוב נתנו לנו להבין שאיבדנו משהו כל כך יקר "סתם")אבל גם נתן הרבה א ו פ ט י מ י ו ת . הפרופ´ טען שיש לנו סיכוי שהמקרה לא יחזור על עצמו והציע לנו בכל מקרה לפעם הבאה לתפור את צוואר הרחם והכל כמובן בתקווה לטוב. ותוך כדי כתיבה אני שואלת את עצמי האם אני מסוגלת לעמוד בכך פעם נוספת? ובכן ל א החלטי מאוד. אז עזרו לי מה לעשות?
 

MoonTay

New member
הפחד.

קודם כל, אני חייבת לציין שעשיתם חכם כשהחלטתם ללכת ליעוץ. יעוץ הוא מרכיב כל כך חשוב בהחלמה, אני ניסיתי למשוך את בן זוגי ליעוץ, אך הוא התנגד וחשב שאנחנו מסוגלים להתמודד עם האובדן לבד, לי לא היה כוח נפשי להלחם על יעוץ, למרות שידעתי שאני לפחות זקוקה לו, לא הלכנו ליעוץ והפסדנו. לגבי השאלה שלך פה, אני חושבת שהיא כל כך עניינית, כל כך מתארת את התקופה הטריה, התקופה שאחרי האובדן. היא מתארת את הפחד שקיים, הפחד מהריון נוסף שאת סופו אינך יודעת. אני לא יודעת עד כמה את מוכנה נפשית ועורגת לילד, אבל אם את מרגישה בשלה- קחי אויר לריאות, נקי את המחשבות, נסי להכיר בפחד הלגיטימי, חייכי לעצמך והביני שמה שהרופאים והאחיות בטיפת חלב אומרים:´כל הריון שונה מהאחר´- זה תקף גם לגבייך. קחי בחשבון שהפחד יופיע מס´ פעמים במהלך ההריון, אבל אם תהיי מודעת לו תדעי גם איך להתמודד עימו כל פעם שהוא יופיע. כל שנותר הוא להחזיק לך אצבעות ולאחל לך בהצלחה.
 

sivanori

New member
אופטימיות

קטיה היקרה ! כן !!! את חייבת להיות אופטימית. גם לנו קרה אסון (יש פרטים באחת ההודעות) והצרה הכי קשה בכל הענין היה שאף אחד בכל העולם (ממש, התייעצנו גם באירופה וגם בארה"ב) לא ידע למה קרה לנו אסון כזה. לנו לקח קצת יותר משנה והחלים ולהכנס שוב להריון, ואח"כ 9 חודשים של היסטריה ולחץ. והיום יש לנו אושר גדול במשפחה. זה יהיה אחד הדברים הכי קשים שתעשי, אבל אני בטוחה שזה יהיה שווה את זה. אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה ללכת לרופא שאת מאמינה לו ושתקשיבי לו ושתעשי כל דבר שהוא יגיד לך. אל תלכי לשני רופאים, אל תאמיני לאמא/דודה/שכנה שחושבות שהן יודעות יותר טוב מהרופא שלך. אם את הולכת לרופא שאת לא בטוחה בו, אז תחליפי לפני ההריון. את חייבת משהו אחד מאד יציב בהריון שלך. ככה לפחות זה עבד אצלי. אחרת את ממש משתגעת. זהו, מכאן, נחזיק לך אצבעות
, אני והאושר החדש שלי. גם אבא שלו היה מחזיק לך אצבעות, אבל הוא לא יודע שאני כאן.
 
למעלה