משהו נחמד על הבוקר

[חגית של תמר ודניאל]

משהו נחמד על הבוקר

תמר בת השנתיים אתמול התלבשה לבד - אמא שלי תפרה לה שימלה, ראינו התלהבנו אבל לא לבשנו - זה לא נראה לה היא פשוט לבד ללא שום בקשה פשטה את החולצה שלה ולבשה את השימלה לבד ובאה אלינו שניראה ``אמא תיראי`` מיותר לציין שפשוט אכלנו את הילדה.... אני לא יודעת אם זה בגלל שזה ילד שני אבל היא כל כך עצמאית, מה שהיא יכולה היא עושה לבד, מביאה דברים לוקחת וממש לא מבקשת ממני כלום אם הדבר בהשג ידה - ודניאל שהוא כמעט בן ארבע מבקש הכל ממני גם אם זה נמצא ס``מ לידו...

 

[נעה גל]

 

[דסי אשר]

תסמונת הילד הראשון -לחגית

אני מאמינה שכן, למרות שיש הרבה יוצאים מן הכלל. אמרו לי שי כבר מאמרים עם הכותרת הנ``ל. חוויתי זאת כאם, אמהות רבות מדברות על כך. אני מאד מבינה למה זה קורה לנו-, כן לנו. אנחנו לרוב מבולבלים, לא מנוסים, חרדים מאד כהורים לילד ראשון. לכן יש שאומרים שכדאי להתחיל מהילד השלישי או הרביעי, שבכלל גדל מעצמו... גם בייזמות שלי - ההורים המצלצלים , אם הם הורים לילד ראשון, ניתן לזהותם מאופי השאלות ואני כמובן מעבירה להן שאני מאד מבינה מהיכן באה השאלה : איך תלכי לעשות פיפי אם את מטפלת לבד בחמישה. אני מיד מוסיפה, את בוודאי עם האחד שלך לא מעיזה ללכת לעשות פיפי. ותחושת הנוחות שההורה מרגיש כשאני מדברת אתו על הפחדים הנורמליים והטבעיים, מייד עוברת בשיחה.. כן, כיף לגדל הרבה ילדים. חבל שלא עשיתי עוד כמה(יש נסיבות מקלות...). דסי

 

[חוה 1]

זה כל כך מוכר לי

הגדולה שלי ממש לא מפעילה את עצמה לבד. הקטן שהוא בן 4 עושה דברים שאף אחד לא אמר לו, מפנה מהשולחן, מוציא את המיים אחרי אמבטיה, מסדר שולחן לפני האוכל, עצמאי בשטח. כנראה שעשינו לה נכל שהיתה קטנה והיא כבר התרגלה. חבל כי עכשיו מאד קשה לתקן.

 

[דסי אשר]

אל יאוש, הם משתנים

קולטים או לא קולטים הערכים שלכם. היום הילד עושה זאת מתוך ההנאה להרגיש גדול, חשוב, משעותי וקיים, וכמובן ממשיך כי מקבל משובים חיוביים. והיא, למה לה להתאמץ. התרגלה, ויש כבר משהוא שתופש את המקום/תפקיד. אבל כשהם גדולים באמת, אחר גיל ההתבגרות האמיתי, את מגלה את הילדים האמיתיים האחרים שלך , את הילדים שספגו ממך את ערכיך, שלא נאמת אותם, אלא התנהגת וביטאת בחלל, כתפישות עולם. זו חוויה מיוחדת במינה להיות הורה לילדים גדולים. דסי

 

[לאה_מ]

דוקא אצלנו הבכור הוא העצמאי

ואני חושבת שזה בגלל שהוא בכור. כלומר, מהרגע שנולדה אחותו הקטנה (וזה קרה כשהוא היה בן 3), הוא הפך בן לילה מתינוק לילד בוגר, שהייתי צריכה להתגבר על עצמי ולא לשפוט אותו בסטנדרטים שלא מתאימים לגילו, ולזכור כל הזמן שהוא לא כבר בן 3, אלא רק בן 3. מכל מקום, העובדה שהוא היה הגדול (יחסית), בתוספת לתכונות האופי שלו, ובתוספת למה שנראה לי כתכונה של ילדים בכורים - הרצון לקבל אחריות, גרמה לו להיות מאד עצמאי. אני יודעת, שאני סמכתי על עומר כשהיה בן 5 בדברים, שהיום לא עולה בדעתי לתת אותם לשירה. מנסיוני, במשפחתי שלי ובמשפחות של חברים/חברות, דוקא הילד הקטן ביותר יוצא פחות עצמאי, משום שהוא ממלא לעתים צורך של ההורים בתינוק, גם כאשר הוא כבר אינו כזה. מצד שני הבכורים נדרשים לעצמאות ואחריות, ולו רק מכח העובדה שלהורים יש ילדים קטנים יותר לטפל בהם.

 

[עוד אחת]

אני הבת הבכורה

ותמיד הייתי ילדה עצמאית. עד כדי-כך עצמאית שאני לא אומרת להורים שלי כמעט כלום ממה שקורה לי בבית-ספר ובראש. אני חוזרת הביתה לבד והסיבה היחידה שאבא שלי מסיע אותי לבית-ספר בבוקר היא שהוא במקרה עובר לידו בדרך לעבודה וכדי לחסוך כסף מהאוטובוס. אני אוהבת להיות לבד בבית בלי אף-אחד ואני עושה את זה מלא. כמעט כל יום, למעשה.