משחקים בגיל שנה ושמונה

[הוא היא]

משחקים בגיל שנה ושמונה

הבן שלי חוטף משכן שלו באופן עקבי צעצועים. ולא מוכן להחזיר לו אותם. אני מרגישה מאוד לא נעים מהעניין. בפעם האחרונה האבא לקח בכוח צעצועים מהילד שלי, ואני עם בטן מלאה על כך. כשאני בסיטואציה הזו אני בלחץ. מאוד לא נעים לי מהילד שחטפו לו את הצעצוע וגם לא מההורים. הסבר על איך משחקים ביחד, הסחות דעת, ניסיון לענין אותו במחשק אחר - כלום לא עוזר. מה שיעזור זה לתת לילד שלי לשחק עוד 2 דקות במשחק בלי לחץ. וכשאין לחץ הוא ישתף פעולה. אבל מצד שני זה לא הוגן כלפי הילד השני. פעם אחרונה בגלל הלחץ שלי, לקחתי לילד שלי את המכונית מהיד בניגוד לרצונו והרגשתי ממש רע עם זה. אני מנסה לצפות את חטיפת הצעצוע מראש ולמנוע את זה בליווי הסבר אבל אני מרגישה שזה לא מספיק. אודה לרעיונות, השקפות והצעות לדרכי התמודדות שמכבדות את שני הצדדים.

 

[tiger mom]

התמדה!!!

זה הגיל שהם לוקחים ושהכל שלהם. גם שלי בגיל הזה. כשהיא לוקחת למישהו צעצוע אני מסבירה לה ש- "X משחק עם זה עכשיו. כשהוא יסיים את תוכלי לשחק". לפעמים היא מבינה מיד ונותנת. לפעמים אני צריכה לחזור על זה כמה פעמים.אני חוזרת ל זה בכמה ווריציות "בואי נחזיר ל-X את הצעצוע שלו" וכדומה. כשגם זה לא עזור, אני בעדינות מתחילה למשוך את המשחק מהידיים שלה לכיוון הילד השני וממשיכה להסביר ש-X שיחק בזה וזה לא יפה לקחת לו. בכל מקרה, לרוב בגלל שאת מדברת אל הילד ומסבירה לו שצריך להחזיר את המשחק, ההורים האחרים לא מתערבים (לרוב) כי הם רואים שאת מטפלת בעניין. ככה לא נוצר לחץ ואף הורה (נוטוב, מהנורמלים והסבלניים לפחות) לא יבוא ויחטוף את הצעצוע מהילד שלך. פשוט צריך להתמיד. אני יודעת שככה בדיוק הם עושים את זה בגן של הבת שלי, ככה שלתהליך יש המשכיות והוא אחיד.

 

[הוא היא]

תודה על תשובתך

מה שאני מרגישה הוא שככל שאני מסבירה לילד שלי יותר שלא חוטפים, הוא מתבצר יותר בעמדתו. ואז אנחנו נכנסים למאבק של גיל שנתיים. שהוא עושה דוקא (לא בכונה כלפי, אלא כחלק מהתפתחותו כמובן). ושם אני מאבדת את שיתוף הפעולה שלו. אולי אני צריכה לעבוד על התגובות שלי ולהפחית את המתח שלי בעניין.

 

[tiger mom]

אני משתדלת לשמור על טון רגוע

תמיד מתחילה בטון רגועה. אבל אני בהחלט משתמשת באיומים כששום דבר ידידותי יותר לא עוזר. בעיקר איום של ללכת אם היא לא תשחק יפה (בתנאי כמובן שאני באמת יכולה לקום וללכת, כי חשוב לי לממש את הדברים). בהחלט יש משחקי כוח, אבל עם מתעקשים הם בסוף מבינים.

 

[לאה_מ]

אולי לנסות להפחית מינון של מפגשים

לכמה זמן? לא באופן כללי, אלא דוקא עם הילד המסויים הזה - בגלל שאת מספרת שכבר יש לך בטן מלאה בנושא, מאד יכול להיות שגם התחושות שלך מקשות עליו עוד יותר את ההתמודדות. אולי במפגשים פחות טעונים - יהיה לך קל יותר למצוא פתרונות למצב הזה ׁ(שהוא בסך הכל מאד אופייני לגיל).