המוריגאן - הוספה והרחבה
המוריגאן היא הייתה אחד מהטוּאַטַ'ה דֵה דָאנָאנְן ותרמה לניצחון על הפיר-בּוֹלְג בקרב מוּיְטוּרה הראשון ועל הפוֹמוֹרִיאנִים בקרב מוּיְטורה השני. פירוש שמה הוא "מלכת השדים" או "מלכת רפאים". היא הופיעה כאלה יחידה או כּאלה משולשת המורכבת מהמוריגאן, מָאכַה ובָּאדבְ, או כשלוש אלות-אחיות: בָּאדבְ- חֵמָה, נֵמַאיִיְן- טירוף, ודִּי- שנאה – שלושתן יחד מייצגות את ההיבטים השונים של המלחמה ומרכיבות יחד את המוריגאן. בפרק זה אתרכז בדמויותיהן של האלות המוּרִיגַאן ובָּאדב. המוריגאן הייתה אלה דומיננטית מאוד ושמה הוא המוזכר באגדות הקלטיות בהקשרים של מלחמה ומוות. המוריגאן, כמו אלות רבות בפנתאון הקלטי ייצגה התחדשות והמשכיות ולכן לא הייתה אלת מוות בלבד, אלא גם אלת פריון וריבּוֹנות הארץ. בסמהיין, המוריגאן הייתה שוכבת עם הדָאגְדָה כדי להבטיח את השגשוג העתידי של האדמה לאחר החורף. המוּרִיגאן מקושרת לגיבורים קלטיים רבים, מופיעה בפניהם ביום שבו הם היו עתידים למות. המוריגאן הופיעה בפני הגיבור הבלתי-מנוצח קוּהוּלִין, ביום שבו לבסוף הובס. היא הופיעה בפניו בתור נערה צעירה ואמרה לו שהיא בתו של מלך שיצאה לחפש אחר הגבר הלוחם שעליו שמעה סיפורים עוצרי נשימה והיא באה להציע לו את אהבתה. קוּהוּלין אומר לה בגסות שהוא שחוק מקרבות ואין לו פנאי לנשים ולהנאות. היא מזהירה אותו, אך הוא דוחה אותה שוב והיא אומרת לו משפט אניגמאטי: "אהיה צלופח לרגליך במעבר הנהר." אז נעלמה הנערה ומרכבתה ורק עורב נשאר יושב על ענף עץ קרוב וקוּהוּלין יודע כי המוריגאן היא זו שהופיעה בפניו. באותו יום היא הופיעה לפניו בשדה הקרב בדמות כלבה לבנה בעלת אוזניים אדומות, קוּהוּלין פצע את עיניה. לאחר מכן היא הקשתה עליו בקרב שהתרחש בנהר כאשר היא נכרכה סביב רגליו בצורת צלופח שחור, קוּהוּלין לא הצליח להשתחרר מאחיזתה ויריבו פצע אותו. בסוף היום היא התקיפה אותו בשדה הקרב כזאבה אפורה שוב ושוב, עד אשר הוא התעייף. קוּהוּלין, תשוש משבועות של קרבות ותלאות, קושר את עצמו לאבן קרובה, כדי שימות עומד ולא יבויש לעיני אויביו. כאשר עורב שחור נחת על כתפו, יריביו ידעו כי הוא מת. הטקסט מתוך עבודת מחקר שכתבתי ב2008 - "השפעתה של המיתולוגיה והתרבות הקלטית על אמנות הפנטזיה המודרנית", נא לא להשתמש בטקסט בלי לתת לי קרדיט. תודה ולהתראות