משל הגן בעדן
רובנו, אם לא כולנו, מכירים את משל הגן בעדן שמופיע בספר בראשית פרק ב´ ואילך. אבל לפי מה שאני הבחנתי, למרות שהרבה מאוד אנשים מכירים את הסיפור הם לא מדייקים בפרטיו וכתוצאה מכך ובעיקר כתוצאה של קריאה/צפייה/שמיעה של גירסאות מקוצרות/ערוכות של הסיפור לא מבינים את משמעותו ובעיקר את התפקיד של כל דמות ודמות בסיפור. למשל... אם תערכו סקר בו תשאלו אנשים אקראיים מי הנבל שבסיפור הגן בעדן צפוי שתקבלו כמעט תשובה גורפת שהנחש הוא הנבל. כי הנחש גרם לחוה לאכול מן ´התפוח´ והיא שיכנעה את אדם לאכול מימנו גם כן. השגיאה השנייה שהרבה אנשים עושים זה לומר בטעות כי הנחש שיכנע את חוה לאכול מן ´התפוח´ במקום פרי עץ הדעת טוב ורע(מקורה של שגיאה הוא בכך שלרוב במופעים, סרטים וספרים משתמשים בתפוח כדי לייצג את פרי עץ הדעת טוב ורע). הרבה אנשים גם שוכחים את שמו המלא של עץ הפרי, שהוא עץ הדעת טוב ורע ומכנים אות רק עץ הדעת. אבל נחזור רגע אחורה ונשאל את השאלה המתבקשת, האם הנחש באמת הוא נבל הסיפור? מי שקרא את בראשית ב´ בעיון יבחין כי הסיפור מסביר, באופן ברור, מדוע ה´ יוצר את אדם וחוה. ה´ מחליט לנטוע גן במקום ששמו עדן מקדם. עדן נמצא על כדה"א וניתן תיאור המיקום שלו. ה´ בורא אדם מעפר על מנת שיעבוד וישמור את הגן. ה´ מרשה לאדם לאכול מכל פירות עצי הגן פרט לפרי עץ הדעת טוב ורע ומזהיר/מאיים כי אם יאכל מימנו הוא ימות. ה´ לא רוצה שאדם יהיה לבד ורוצה שיהיה לו עזר כנגדו על כן יוצר ה´ את בעלי החיים השונים ואומר לאדם לתת להם שמות על מנת שכך יכיר אותם וימצא בינהם את עזר כנגדו. אדם לא מוצא בין החיות עזר כנגדו ולכן ה´ מפיל עליו תרדמת ומהצלע שלו יוצר אישה ואדם, כשהוא מתעורר, מרוצה. מצויין כי אדם ואשתו היו ערומים אבל הם לא התביישו במערומיהם ומצויין כי הנחש היה ערום (מלשון ערמומי - חכם) מכל החיות האחרות שיצר ה´. הנחש בא לאישה ושואל אותה מדוע שלא תאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, האישה משיבה לו כי אז היא תמות. הנחש מסביר לה שהיא לא תמות אלא ברגע שתאכל מהפרי עיניה יפקחו והיא ואדם יהיו כמו אלוהים, יודעי טוב ורע. האישה (חוה) אכלה מן הפרי ונתנה גם לאדם. עיניהם נפקחו, הם ראו את מערומיהם והתביישו בכך ולכן הכינו בגדים. אדם ואישתו שמעו את קול ה´ מתהלך בגן בתוך עץ הגן והם התחבאו. ה´ שאל את אדם היכן הוא וכאשר זה השיב כי הוא מתחבא כי הוא ערום ה´ הבין כי הוא אכל מפרי עץ הדעת טוב ורע. אדם תירץ את מעשין בכך שזו היתה אישתו, שה´ יצר עבורו, שנתנה לו לאכול מהפרי והאישה אמרה שהנחש שיכנע אותה לאכול. ה´ מקלל ומעניש את הנחש, האישה ואת אדם. ה´ מבין כי כעת האדם כמוהו, יודע להבדיל בין טוב ורע ומפחד שהאדם יאכל מפרי עץ החיים ויחייה לעולם ולכון גירש את האדם ואישתו מן הגן והציב כרובים ואת להט החרב המתהפכת כדי לשמור על הדרך לעץ החיים. אז.. מה אנו למדים מן הסיפור? 1) הסיבה שה´ יצר את אדם היא כי הוא רצה שמישהו יטפל וישמור על הגן שה´ נטע בעדן. 2) ה´ יצר לאדם אישה שתהיה עזר כנגדו כי הוא לא רצה שאדם יהיה לבדו. 3) ה´ נהג לטייל בגן. 4) ה´ לא רצה שאדם ואישתו ידעו להבדיל בין טוב ורע (בדיוק כמו שאר החיות). למעשה ה´ לא ראה שום הבדל בין אדם לשאר בעלי החיים שיצר. ה´ אף קיווה שאדם ימצא עזר כנגדו מבין החיות השונות. 5) הנחש היה החכם מבין כל החיות שיצר ה´. הוא הבין כי אם חוה ואדם יאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, עיניהם יפקחו והם יכלו להבדיל בין טוב לרע (יהיה להם מצפון וע"י כך מוסר - תכונה יחודית לאנשים). 6) ה´ לא רוצה שאדם וחוה יפתחו מצפון וידעו את ההבדל בין טוב ורע ואף מאיים עליהם במוות באם יאכלו מן הפרי. 7) ברגע שאדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע ה´ מפחד שמע הם יאכלו גם מעץ החיים ויחיו לנצח (כמותו) ולכן מסלק אותם מן הגן ומונע מהם להגיע לעץ החיים. אז מי בדיוק הנבל של הסיפור? אלוהים מעוניין ולמעשה יצר את אדם כדי שיטפל וישמור על הגן שהוא נטע בעדן ורואה בו כעוד חיה מיצירותיו. למעשה אלוהים יצר את אדם כדי שיהיה משרתו ויעשה מה שאומרים לו בלי לשאול שאלות (צייטנות עיוורת). אלוהים אבל לא רשע מוחלט שכן הוא מספק תנאיי מחייה טובים לאדם ואף יוצר לו חברה כדי שאדם לא יהיה בודד. ה´ לא אהב את העובדה שמשרתיו, לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, נהיו מודעים לסביבתם ולעצמם ושרמת ההכרה והחשיבה שלהם כשלו ואף פחד שמע הם יאכלו מעץ החיים יחיו לנצח ולכן סילק אותם וקילל אותם - אבל לא הרג אותם. הנחש, מהיותו החכם מבין כל החיות שיצר ה´, ידע כי ה´ מעוניין כי אדם וחוה יהיו רק משרתיו ולא יממשו את הפוטנציאל שלהם. הוא רצה לעזור לשחרר את אדם וחוה מקיום סטמי ועזר להם לפקוח את עיניהם לעולם שמסביבם. אז, האם הנחש הוא הנבל שבסיפור? התשובה היא לא. הנחש לא עשה את אשר עשה מתוך רשעות, אלא הוא רצה לעזור לאדם וחוה. אז, האם ה´ הוא הנבל? ובכן, ה´ בהחלט לא רשע בסיפור אבל הוא אכן הנבל. כדי להסביר ולהמחיש זאת אספר שוב את המשל בצורה מודרנית: מדען ה´ יוצר גן בעדן ויוצר לו יצור א´ שיעבוד וישמור על הגן. המדען לא רוצה שא´ יהיה בודד ולכן יוצר לו כל מיני יצורים בתקווה שהוא ימצא עזר כנגדו אך א´ לא מוצא. לכן המדען לוקח חלק מ-א´ ויוצר את ב´ וא´ מאושר. המדען מסתובב בגן שיצר וממשיך את ניסוייו. אחד היצורים שלו, החכם ביותר שביניהם, מבין כי המדען מתעניין רק בעצמו ורצונותיו ומרחם על א´ וב´ שממשיכים לעבוד ולטפל בגן. לכן מחליט היצור החכם לעזור לא´ וב´ להתעלות מעל מצבם ולהיות מודעים לעולם כמו המדען אך כאשר המדען מגלה זאת הוא מעניש, מקלל ומסלק את א´ וב´ כי הוא חושש למקומו. חושש פן יהיה יום שבו א´ וב´ יעלו עליו ויחליפו אותו. המדען, ה´, הוא כמו מנהל גן חיות. הוא אומנם דואג לחיות אבל מונע מהם לחיות את חייהם כפי שהם צריכים ומסוגלים. הוא משתמש בהם לצרכיו האנוכיים ולא שם את צריכהם לפניו. על כן, במשל הגן בעדן, הנבל, איננו הנחש אשמח לשמוע את דעותיכם לנושא
רובנו, אם לא כולנו, מכירים את משל הגן בעדן שמופיע בספר בראשית פרק ב´ ואילך. אבל לפי מה שאני הבחנתי, למרות שהרבה מאוד אנשים מכירים את הסיפור הם לא מדייקים בפרטיו וכתוצאה מכך ובעיקר כתוצאה של קריאה/צפייה/שמיעה של גירסאות מקוצרות/ערוכות של הסיפור לא מבינים את משמעותו ובעיקר את התפקיד של כל דמות ודמות בסיפור. למשל... אם תערכו סקר בו תשאלו אנשים אקראיים מי הנבל שבסיפור הגן בעדן צפוי שתקבלו כמעט תשובה גורפת שהנחש הוא הנבל. כי הנחש גרם לחוה לאכול מן ´התפוח´ והיא שיכנעה את אדם לאכול מימנו גם כן. השגיאה השנייה שהרבה אנשים עושים זה לומר בטעות כי הנחש שיכנע את חוה לאכול מן ´התפוח´ במקום פרי עץ הדעת טוב ורע(מקורה של שגיאה הוא בכך שלרוב במופעים, סרטים וספרים משתמשים בתפוח כדי לייצג את פרי עץ הדעת טוב ורע). הרבה אנשים גם שוכחים את שמו המלא של עץ הפרי, שהוא עץ הדעת טוב ורע ומכנים אות רק עץ הדעת. אבל נחזור רגע אחורה ונשאל את השאלה המתבקשת, האם הנחש באמת הוא נבל הסיפור? מי שקרא את בראשית ב´ בעיון יבחין כי הסיפור מסביר, באופן ברור, מדוע ה´ יוצר את אדם וחוה. ה´ מחליט לנטוע גן במקום ששמו עדן מקדם. עדן נמצא על כדה"א וניתן תיאור המיקום שלו. ה´ בורא אדם מעפר על מנת שיעבוד וישמור את הגן. ה´ מרשה לאדם לאכול מכל פירות עצי הגן פרט לפרי עץ הדעת טוב ורע ומזהיר/מאיים כי אם יאכל מימנו הוא ימות. ה´ לא רוצה שאדם יהיה לבד ורוצה שיהיה לו עזר כנגדו על כן יוצר ה´ את בעלי החיים השונים ואומר לאדם לתת להם שמות על מנת שכך יכיר אותם וימצא בינהם את עזר כנגדו. אדם לא מוצא בין החיות עזר כנגדו ולכן ה´ מפיל עליו תרדמת ומהצלע שלו יוצר אישה ואדם, כשהוא מתעורר, מרוצה. מצויין כי אדם ואשתו היו ערומים אבל הם לא התביישו במערומיהם ומצויין כי הנחש היה ערום (מלשון ערמומי - חכם) מכל החיות האחרות שיצר ה´. הנחש בא לאישה ושואל אותה מדוע שלא תאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, האישה משיבה לו כי אז היא תמות. הנחש מסביר לה שהיא לא תמות אלא ברגע שתאכל מהפרי עיניה יפקחו והיא ואדם יהיו כמו אלוהים, יודעי טוב ורע. האישה (חוה) אכלה מן הפרי ונתנה גם לאדם. עיניהם נפקחו, הם ראו את מערומיהם והתביישו בכך ולכן הכינו בגדים. אדם ואישתו שמעו את קול ה´ מתהלך בגן בתוך עץ הגן והם התחבאו. ה´ שאל את אדם היכן הוא וכאשר זה השיב כי הוא מתחבא כי הוא ערום ה´ הבין כי הוא אכל מפרי עץ הדעת טוב ורע. אדם תירץ את מעשין בכך שזו היתה אישתו, שה´ יצר עבורו, שנתנה לו לאכול מהפרי והאישה אמרה שהנחש שיכנע אותה לאכול. ה´ מקלל ומעניש את הנחש, האישה ואת אדם. ה´ מבין כי כעת האדם כמוהו, יודע להבדיל בין טוב ורע ומפחד שהאדם יאכל מפרי עץ החיים ויחייה לעולם ולכון גירש את האדם ואישתו מן הגן והציב כרובים ואת להט החרב המתהפכת כדי לשמור על הדרך לעץ החיים. אז.. מה אנו למדים מן הסיפור? 1) הסיבה שה´ יצר את אדם היא כי הוא רצה שמישהו יטפל וישמור על הגן שה´ נטע בעדן. 2) ה´ יצר לאדם אישה שתהיה עזר כנגדו כי הוא לא רצה שאדם יהיה לבדו. 3) ה´ נהג לטייל בגן. 4) ה´ לא רצה שאדם ואישתו ידעו להבדיל בין טוב ורע (בדיוק כמו שאר החיות). למעשה ה´ לא ראה שום הבדל בין אדם לשאר בעלי החיים שיצר. ה´ אף קיווה שאדם ימצא עזר כנגדו מבין החיות השונות. 5) הנחש היה החכם מבין כל החיות שיצר ה´. הוא הבין כי אם חוה ואדם יאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, עיניהם יפקחו והם יכלו להבדיל בין טוב לרע (יהיה להם מצפון וע"י כך מוסר - תכונה יחודית לאנשים). 6) ה´ לא רוצה שאדם וחוה יפתחו מצפון וידעו את ההבדל בין טוב ורע ואף מאיים עליהם במוות באם יאכלו מן הפרי. 7) ברגע שאדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע ה´ מפחד שמע הם יאכלו גם מעץ החיים ויחיו לנצח (כמותו) ולכן מסלק אותם מן הגן ומונע מהם להגיע לעץ החיים. אז מי בדיוק הנבל של הסיפור? אלוהים מעוניין ולמעשה יצר את אדם כדי שיטפל וישמור על הגן שהוא נטע בעדן ורואה בו כעוד חיה מיצירותיו. למעשה אלוהים יצר את אדם כדי שיהיה משרתו ויעשה מה שאומרים לו בלי לשאול שאלות (צייטנות עיוורת). אלוהים אבל לא רשע מוחלט שכן הוא מספק תנאיי מחייה טובים לאדם ואף יוצר לו חברה כדי שאדם לא יהיה בודד. ה´ לא אהב את העובדה שמשרתיו, לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, נהיו מודעים לסביבתם ולעצמם ושרמת ההכרה והחשיבה שלהם כשלו ואף פחד שמע הם יאכלו מעץ החיים יחיו לנצח ולכן סילק אותם וקילל אותם - אבל לא הרג אותם. הנחש, מהיותו החכם מבין כל החיות שיצר ה´, ידע כי ה´ מעוניין כי אדם וחוה יהיו רק משרתיו ולא יממשו את הפוטנציאל שלהם. הוא רצה לעזור לשחרר את אדם וחוה מקיום סטמי ועזר להם לפקוח את עיניהם לעולם שמסביבם. אז, האם הנחש הוא הנבל שבסיפור? התשובה היא לא. הנחש לא עשה את אשר עשה מתוך רשעות, אלא הוא רצה לעזור לאדם וחוה. אז, האם ה´ הוא הנבל? ובכן, ה´ בהחלט לא רשע בסיפור אבל הוא אכן הנבל. כדי להסביר ולהמחיש זאת אספר שוב את המשל בצורה מודרנית: מדען ה´ יוצר גן בעדן ויוצר לו יצור א´ שיעבוד וישמור על הגן. המדען לא רוצה שא´ יהיה בודד ולכן יוצר לו כל מיני יצורים בתקווה שהוא ימצא עזר כנגדו אך א´ לא מוצא. לכן המדען לוקח חלק מ-א´ ויוצר את ב´ וא´ מאושר. המדען מסתובב בגן שיצר וממשיך את ניסוייו. אחד היצורים שלו, החכם ביותר שביניהם, מבין כי המדען מתעניין רק בעצמו ורצונותיו ומרחם על א´ וב´ שממשיכים לעבוד ולטפל בגן. לכן מחליט היצור החכם לעזור לא´ וב´ להתעלות מעל מצבם ולהיות מודעים לעולם כמו המדען אך כאשר המדען מגלה זאת הוא מעניש, מקלל ומסלק את א´ וב´ כי הוא חושש למקומו. חושש פן יהיה יום שבו א´ וב´ יעלו עליו ויחליפו אותו. המדען, ה´, הוא כמו מנהל גן חיות. הוא אומנם דואג לחיות אבל מונע מהם לחיות את חייהם כפי שהם צריכים ומסוגלים. הוא משתמש בהם לצרכיו האנוכיים ולא שם את צריכהם לפניו. על כן, במשל הגן בעדן, הנבל, איננו הנחש אשמח לשמוע את דעותיכם לנושא