משפחת בת הזוג החדשה של האקס

[דף חדש4]

משפחת בת הזוג החדשה של האקס

האקס שלי בא היום לקחת את בני בן ה 11. זו השבת שלו. הבן שלי חשב שהם הולכים לאכול צהריים במסעדה
כפי שבדרך כלל קורה בשבתות. אבל ציפתה לו הפתעה. אבא שלו אמר לו שנוסעים לאכול צהריים אצל המשפחה של
בת הזוג של אבא. הבן שלי לא היה מרוצה מזה ולא ברור לו מה הוא יעשה שם, במשפחה ההיא, שאינה משפחתו.
אני כועסת שזו היתה התכנית. מה פתאום הבן שלי צריך לבלות שבת עם משפחה של בת הזוג של אבא?
האם זה מקובל?
איך הייתם מרגישים עם זה?
אני מניחה שהבן שלי ישרוד את הארוע ואם זה לא נעים לו- ידאג להבא לברר עם האבא- לאן נוסעים בשבת ואם
התכנית לא מוצאת חן בעיני- יסרב להצטרף.
האבא יצטרך ללמוד- שאם הוא מעונין שהילד ירצה לבלות שבתות איתו- כדאי שיתיעץ איתו לגבי התכנית.
אני כועסת....ומאוכזבת...

מהאקס.... שכך בוחר להעביר את זמנו (הנדיר ) עם בנו... אבל שוב- יתכן שזו צפרע שחייבים לבלוע.

 

[פמיניסטי]

אני חושב

ואני מצהיר מראש שאין לי כוונות לפגוע ....

קיצר, אני חושב שאת פשוט חצופה.
כתבת למטה, שאת נשואה בשנית, יש לך בן זוג שחי בבית של הילד שלך יום יום ואת באה בטענות לבעל שלך לשעבר שמערבב את המשפחה של החברה שלו ??
כאילו מה נסגר ?
מה שלך מותר לו אסור ??

על פניו, אף אחד משניכם לא ממש שם על הילד בהתנהלות שלו... אז אם לך מותר, נראה לי שגם לו מותר

את התייעצת עם הילד לגבי התכניות שלך להכניס לו לחיים את הבעל שלך ?
ונניח והתייעצת, אם הוא היה אומר לך שהוא לא מעוניין היית עושה את זה ?

לא מבין את המוסר הכפול הזה

 

[והלאה וכאן]

את רצינית?

קודם כל - הזמן של המפגש בין הבן שלך לבין אבא שלו הם החלטה של האבא שלו.
בשום פנים ואופן אין מקום לאמירות מצדך שמרמזות או אומרות בבירור לילד שהוא יכול להביע התנגדות לשהות עם אביו.
אני נוהגת לומר לבנים שלי במקרים של חוסר שביעות רצון מההתנהגות של אבא שלהם - אתה צריך לדבר על זה עם אבא. אם אתה צריך עזרה, אני מוכנה לעזור ולהיות איתך בשיחה, אבל השיח כאן הוא בינך לבין אבא שלך.
מעבר לזה - האנטי שאת משדרת יגרום לילד שלך להפסיד ובגדול.
הילדים שלי זכו בסבתא נהדרת ובשני דודים נפלאים, אמה ואחיה של אשתו של אביהם.
בחתונה של אבא שלהם מי שהתנדבו להיות אחראים על הילדים היו האחרים של הכלה (ולא ההורים או האחים של החתן).
המתנות שהם מקבלים מהסבתא הזו מדויקות כל כך לאופי שלהם ולאהבות שלהם, שברור שהיא מכירה אותם היטב ואוהבת אותם מאוד (להבדיל מהסבתא הביולוגית שלהם).
הבנים של בן הזוג שלי מוכנים להפסיד כל דבר בכדי לבלות עם המשפחה שלי. הם מכירים מצוין את ההורים שלי (שנחשבים בעיניהם כסבא וסבתא לכל דבר ועניין, כולל השתתפות בימי סבים בכיתה וליווי טיול. כולל אמירה של הבכור ש"הוא יוכל לספר שסבא שלו נלחם בגבעת התחמושת").
הם בקשר נהדר עם האחיות שלי ועם האחיינים והם אפילו - רחמנא ליצלן - בקשר נפלא עם הדודים ובני הדודים שלי.

בקיצור מותק - תנשמי עמוק. תני לילד שלך לפתח את הקשרים החברתיים והמשפחתיים עם המשפחה של בת הזוג של אבא שלו ואל תתערבי.

 

[בדד1]

תמיד יש פעם ראשונה לילד (ובכלל לכולם)

פעם ראשונה שהוא עבר מהגן לבית הספר
פעם ראשונה שההורים שלו התגרשו (התייעצתם איתו?)
פעם ראשונה שאמא הביאה את "החבר" שלה הביתה (שאלת אותו?)
פעם ראשונה שאמא התחתנה פעם שניה (איך היתה ההתייעצות עם הילדים?)
ובכלל
על פי מה שכתבת כאן ובהודעה נפרדת אחרת
הסתכלת בזמן האחרון במראה?

הזילזול בבן זוגך לשעבר משמש בדרך כלל כחרב פיפיות

 

[דף חדש4]

הזלזול הוא בילד

הילד שלח לי סמס מהדרך שהוא חשב שהוא הולך עם אביו למסעדה, כמו בכל שבת ופתאום נודע לו שהם בדרך למשפחה של בת הזוג של האבא.
כלומר - להוריה שגרים בעיר אחרת. אין לילד שלי מה לחפש שם. אין שם ילדים אחרם- הוא ישתעמם והם לא קרובי משפחה שלו כמו סבא וסבתא שיש לו ענין להיות שם.
הוא סמס לי- מה יש לי לעשות שם? ואכן- אין לו מה לעשות שם.
מה שמקומם זה שהאקס לא שאל אותו אם הוא רוצה בזה. יתכן שהבן שלי היה מעדיף להשאר בבית באותה שבת מאשר להסחב להוריה המזדקנים של החברה של האבא.
מי שיפסיד מזה זה האבא.
הוא אמר לבן שלי שהוא הבטיח לבת זוגו שהוא יצטרף אליה לארוחה אצל הוריה ולמרות שזו השבת שלו עם הבן- הוא לא מרגיש בנח לאכזב אותה.
בסדר גמור.
אלה סדרי העדיפות שלו.
שלא יתפלא כשהבן שלי, שכבר מגיע לגיל שבו הוא מחליט עבור עצמו אם להפגש עם אביו או לא (11ׂ) יחליט שלא בא לו להפגש עם האבא.
אני לא מתערבת.
רק חבל לי שהאבא שם את בת הזוג בראש סדר העדיפויות (הוא כבר בטל תכניות עם הילדים כדי להתישר עם התכניות שלה. כולל נסיעות
ארוכות לחו"ל בזמן חופשות מבית הספר במקום לבלות עם ילדיו).
אמרת חרב פיפיות?
חרב הפיפיות מופנית כלפי האקס מבחינת הקשר שלו עם ילדיו וזה כבר ניכר. הם בקושי אצלו.

 

[פמיניסטי]

הזלזול הוא לא בילד

הזלזול הוא באינטיליגנציה שלנו.

לחשוב, שכשהילד אצלך, הוא עושה רק את מה שבא לו, ומה שלא בא לו טוב הוא לא עושה.
"אמא, השבוע לא מתאים לי ללכת לבית הספר"
"אמא, אני לא רוצה ללכת לארוחה אצל ההורים של הבעל שלך"
וכו' ....

את מייצגת בעיני מהפוסטים שלך כאן את הדגם המודרני של הגרושה ....
ב' צודקת תמיד.

את בחברה טובה אגב, כי הרבה מאד גרושות בקטגוריה ... (זה כנראה סוג של הארה שבאה פוסט-גירושין)
כאלה שיש להן סוג של מונופול על השכל הישר ועל מה שנכון לילדים.
אלה גם לרוב - לא מתערבות, כי זה בין הילד/ים לבין האבא הדגנרט
הן גם לרוב מקפידות להתבאס על סדר העדיפויות הקלוקל של האבא, אבל כאמור, הן מעל זה ...
ולחשוב שזה שהקשר עם האבא, שהולך ומתרחק (כנראה שלא מעט בהשראתך), משרת במשהו את "טובת" הילדים ...

דבר אחד חשוב את(ן) מפספסת והוא שמרבית הכוח נמצא אצלך בידיים.
אפשר לבחור להשתמש בו בצורה חיובית, ואפשר להשתמש בו לרעה ....

 

[anonimit23]

אני מסכימה איתך מעט אבל שאלה לי

מה אתה היית עושה במקומה, מעיר לאבא?

שהרי האבא היה ישר חושב שזה מגיע לא ממקום טהור ונכון.
אז כן, עדיף שהיא תשתוק ותתן לאבא לנהל את המערכת יחסים שלו עם הבן שלו כמו שהיא מנהלת מערכת יחסים עם הבן שלה.

היא התגרשה ממנו, היא לא אמורה לתת לו שיעורים בהורות לדעתי.

במקרה שלי גם אם הייתי רוצה לתת עצות, הן לא מתקבלות כי תמיד המחשבה שלו היא שזה לא בא ממקום הנכון.

 

[פמיניסטי]

לטעמי

הסיפור הוא בכלל לא סביב ה"קשר" שלה עם האבא.
זה שהם לא מתקשרים/משתפים פעולה - זה הנורמה לטעמי.
ולכן אין תועלת כפי שאמרת בלהגיד/לנהל אותו (גם אין שום סיבה, הם גרושים והימים האלה חלפו עברו

מה שכן צריך לטעמי להיות, ולזה התייחסתי, זה התנהלות בריאה מול הילד.
כמו שאמרתי, הכוח אצלה. ומשכך, גם הבחירה איך להשתמש בו.

בין השורות אני קורא (ועושה גם קצת השלכה מהתנסות אישית), שהפרצופים שהיא עושה, ומה שהיא ממלמלת מתחת לשפה העליונה, ומה שהיא אולי אפילו אומרת מפורשות לילד שלה - מקרין, מוביל ואולי למעלה מזה את הקשר בין הילד לאבא שלו.

האמיני לי שהריחוק הפיזי מספיק.
תוסיפי לו גבר חדש בבית, ואמא מהסוג שצודק תמיד - ואת מקבלת מתכון בטוח להתרחקות בין האבא לילדים.
אם זה מה שהיא מייחלת לו - זה כנראה הולך להצליח לה ...

 

[דף חדש4]

אתה בוחר, פמינסטי, בבחירה של החלשים

להאשים את האחר בתוצאות. זה לא הגרושה שאשמה. זה לא אף אחד שאשם בטיב הקשר שלך עם הילדים שלך.
רק אתה אחראי לזה ואף אחד לא יכול להפריע לך לכונן קשר בריא וטוב עם ילדיך אם תתעקש על זה.

 

[פמיניסטי]

קלטת אותי ..

אני חלש.
רוב האבות הגרושים הם כאלה.
אין להם את הכוח להתמודד עם העוצמה של אם משמורנית על כל המשתמע מעוצמה שעושים בה שימוש לרעה.
יש את החלשים-חלשים שנכנעים ורוקדים לפי החליל של הגרושה.
ויש את החלשים-חזקים שמתנקים מצלילי החליל הזה ומתנתקים.

נחשי מי משלם את המחיר ??

אין לי שום בעיה עם זה שאת מתבשמת בניחוח הצדק שלך
ניפגש עוד 10 שנים כשהילד שלך יהיה גדול ונראה כמה צדקת ....

 

[anonimit23]

אבל להתנתק?

בגלל שאתה לא רוצה להלחם בגרושה?

אני אם היתי האב הגרוש, בחיים לא היתי מוותר על הילד שלי.
בכל מחיר.
גם אם זה אומר שאני במשך שנים רק אהיה ברקע, אבל שהילד ידע, שיש לו אבא.

 

[פמיניסטי]

לשמחתך

את לא האב הגרוש.
אב גרוש שאינו משמורן שונה מהותית מאם משמורנית - כל כמה שיש ניסיון מודרני לצייר את התמונה כליברלית ומשתפת וכו'.

זה גם לא עניין של ויתור אלא של התרחקות (שמטבע הדברים מובנית בגירושין - שם האב מפסיק לחיות עם הילדים ולגדל אותם ביומיום)
זה גם לא עניין של להלחם בגרושה
גרושה צדקנית בעיני לפחות, ואני מאמין שבעיני אבות גרושים רבים, היא משהו שפשוט מתיש.
וככזה, בחיים מאתגרים, זה די מיותר

אני באופן אישי עשיתי בחירה מושכלת שלא לרקוד לפי החליל הזה.
יש לזה כמובן מחירים
אבל יש בזה תועלות גדולות - לשקט הנפשי שלי, ולשקט הנפשי של הילדים.

 

[דף חדש4]

האבות צריכים לקחת אחריות

אני לא מעירה לאבא כי הערות כאלו לא עזרו בעבר.
אני מנסה להיות הנביא בשער שצועק (לטובתו אבל בעיקר לטובת הילדים שלי כי לי- מה אכפת לי אני...)
שכדאי לו לטפח את הקשר עם הי לדים- עכשיון. שהזמן לא עובד לטובתו. הם גדלים והם מתרגלים לאי נוכחותם בחייהם.
זה הזמן. ואסור לו לבזבז את זמן החסד איתם.
אפילו קניתי בעצמי משחקי קופסא ויצירה ונתתי לו- כדי שהילדה כשהיתה קטנה יותר- תרצה ללכת אליו.
זה לא עזר.
המשחקים נותרו אצלו בארון.
אם הילד מבקר אצלו פעם בשבועיים ובזמן שהוא שם, בת הזוג שלו רוצה לצפות בתכנית X בטלויזיה-
אין בעיה. האקס צופה איתה בסלון בתכנית והילד נשלח לצפות בתכנית שהוא רוצה- בחדר האורחים לבד.
זו הבחירה שלו.
צר לי פמיניסטי על המרירות שלך מול גרושות נאורות.
בסופו של יום- האקסים אחראים לקשר שיש, אין להם עם הילדים שלהם.
וכשהם לא גרים איתם באותו הבית- הם צריכים להתאמץ פי כמה כדי לשמר את הקשר.
לא אמרתי לאקס כלום על הבחירה שלו איך להעביר את השבת עם הילד שלו.
רק כואב לי.
בשביל הבן שלי.
אם הבן שלי לא היה חשוב לי ולא הייתי מבינה כמה קשר טוב עם האבא חשוב לבריאותו הנפשית
הייתי שמחה לאידו של האקס שהוא כורה לעצמו את קבר הקשר שלו עם הילדים שלו- כפי שהוא אכן עושה.

 

[פמיניסטי]

את חייבת ללמוד לשרשר

אם את עונה לי - זה צריך להיות תחת הודעה שלי ....

בכל מקרה ואופן,
מרירות מול גרושות נאורות או אחרות זה ממש לא הקטע שלי.
אני בקטע של נשיכות מציאות.

אני מזמן השתחררתי מועדת הביקורת שמחלקת לי ציונים על האבהות שלי.
נשמע לי שאת קצת מתקשה להשתחרר מתפקיד ועדת הביקורת שמחלקת ציונים לאקס שלך.
זה בסדר שאת נמנעת מלקחת אחריות (חלק מהפרופיל של הגרושה הנאורה ההיא)
זה אפילו בסדר לחיות בסרט ולצפות שלמרות הגירושין, וכל הנגזרות, הקשר אב-בן/בת ישאר אותו דבר/בערך אותו דבר..

אם יורשה לי להמליץ לך,
זכותך לא להשתמש בכוח שלך לטובה.
אבל לפחות תעשי מאמצי על שלא להשתמש בו לרעה.
זה כמובן אם את רוצה שלא לקלקל לילדים שלך

 

[דף חדש4]

ילדים זה שמחה

בהחלט משתדלת שלא לנצל את כוחי לרעה.
יש לצין שענין הילדים מאד טעון בגרושין- בעיקר כשהבעל עוזב.
ילדים הם שמחה. ולפעמים יש ריב- אצל מי הם יחיו וכמה זמן יבלו עם כל אחד. כי אף אחד לא רוצה לוותר על הילדים שלו.
מצד שני- לפעמים יש ריב- אצל מי הילדים לא יהיו וכמה זמן לא יהיו אצלו כי ילדים זה גם עול.
וכשגבר מתהולל, נוסע לחו"ל לתקופות ארוכות ובגדול חוזר להיות רווק הולל- עומס הטפול בילדים נופל רק על האישה
זה יכול לצור מרירות ותחושה של חוסר צדק.
כשהילדים גדלים, מתחתנים ויולדים ב"ה ילדים משלהם וכהאקס כבר אמפוטנט ושבע משוק הבשר-
הוא פתאום מחפש אותם. פתאום רוצה את המשפחתיות.
אבל מגלה שזו לא תכנית כבקשתך.
אז מצד אחד- יש לי כגרושה כח. הילדים אצלי. הם מעדיפים אותי על פניו ותלוים בי יותר ויש לי העונג לבלות בחברתם
ולהשפיע על חינוכם.
מצד שני- יש לי כגרושה עול. הילדים אצלי, האחריות עלי- העבודה הקשה , פיזית ונפשית- בלעדית עלי, כל הויתורים - עלי
(כולל על זוגיות חדשה לפעמים) והגרוש יכול להיות חופשי ומאושר.
זה הולך לשני הכוונים ה"כח" הזה שאתה מתאר שיש להורה המשמורן (גבר או אשה. לרוב זו אשה).
מן הסתם- יש גם תרעומת, בשני הצדדים- על החלק הקשה בעסקה של להיות או לא להיות משמורן כי יש מחיר שצריך לקבל בכל אחת מהפוזיציות.
לתאר את הגרושה, המשמורנית כאשה שיש לה כח שהיא יכולה לנצל לרעה- זה רק חלק מהסיפור. זה לא כל הספור. ואת הכח שיש לה- היא מרוויחה
יום יום בדם , יזע ודמעות בכל הותורים שהיא עושה ובכל העבודה הקשה.

 

[anonimit23]

ושוב אומר

אל תתעסקי עם זה בכלל!

זאת בחירתו של הגרוש.
אילו היית אומרת שאם תעירי לו, הוא יקח לתשומת ליבו ויבין שזה בא מכוונה אמיתית ולא מרצון לשלוט ולהחליט מה הוא עושה עם הילד בזמנו,
היתי אומרת לך לדבר איתו, אבל אם זה לא יועיל, תעזבי.
אל תכאבי ואל תתערבי, הזמן יעשה את שלו.
מה שכן, לא להגיד לילד כלום.... לא להסית.. כי אז כמו שפמניסטי אמר, זה יתנקם בך כשהוא יגדל עוד.


אני על עצמי למדתי שאחרי הגרוש שלי התחתן והקים משפחה, הוא יותר לא מקשיב לי וכל עצה שלי מתפרשת כאינטרסנטית...(ומודה שחטאתי כך לפעמים, אבל בפעמים שלא... חבל).

 

[בדד1]

ברור מהכתוב בהודעות שלך

שאין שום דיבור בינך לבין הגרוש
כשזה המצב
כל הורה מנהל מערכת יחסים עצמאית מול הילד (ותאמיני לי הילד מתרגל לכך יותר מהר ממה שנראה)
יכול להיות שהילד לא ירצה ללכת לאביו אם יהיה לו שם משעמם
למרות שכתבת שאת לא מתערבת, האם תנסי לשכנע אותו ללכת או שתתמכי בהחלטה של הילד?
לפני שאת עונה
מה תעשי אם תרצו לנסוע לנופש היכן שהוא והילד יאמר שהוא לא רוצה לבוא אתכם?

עצתי לך,
אל תתני לילד לנהל את החיים של אף אחד משניכם

 

[anonimit23]

אני חושבת שזה כמו שרשמת

הבן שלך גדול ועושה את ההחלטות של עצמו.
כל עוד את לא מתערבת, לא מוסיפה אש למדורה , תתני לו להתמודד לבד, תתני לו להחליט לבד מה טוב לו, הוא גדול כבר.

אל תתעסקי בזה שהאבא עושה החלטות לא טובות או מתאים את עצמו לזוגתו ולא לבן שלו, אל תתעסקי, בריא זה לא יעשה לך.
מבחינתך יש את הימים שלו, והבן שלך צריך ללכת.
אם הוא מחליט לא ללכת, בגיל הזה זאת כבר בחירה שלו.
ומי שאחראי לזה יהיה אך ורק האבא.

 

[דף חדש4]

את צודקת לגמרי

אני לא מתערבת. אני רק כואבת את הבחירה וכיוון שיש לי רצון להגן על הילד מפני פגיעה והחלטות לא רגישות של אביו
אני בהחלט מציעה לו שיודא עם האבא לאן הם הולכים בפעם הבאה שהוא קופץ איתו לתוך המכונית ומבהירה לו שזכותו גם לסרב ללכת.
אמרתי את זה פעם אחת.
אני לא אגיד את זה פעם שנייה.
אני לא מושקעת בזה כל כך הרבה.
אבל אני כן רוצה שהילד ידע- שיש לו ברירה.

 

[הרקולס הגדול]

ילדים זה שמחה