זה לא מסובך בכלל
בכל העולם כמו שאמרו לפני, השמאל והימין מחולקים על פי המצע הכלכלי. בשמאל הסוציאל דמוקרטים ובימין הליברלים. השמאל נוטה למעורבות יתרה של הממשל בחיי האזרח וערכים שיויוניים והימין בקפיטליזם ובשוק החופשי (ממש על קצה המזלג). בנוסף, יש זהות בדרך כלל עם המצע החברתי. השמאל כמובן נוטים לעבר קידום נושא זכויות אדם, ולכן, אני מניח שאכן רוב הקהילה בעולם אכן מצביעה לשמאל. אבל בארץ שלנו, המנותקת כמעט בכל נושא מהעולם המערבי (חוץ מקולה מקדונלד וmtv) , השמאל והימין נחלקים על פי המצע המדיני-בטחוני. את זה אני בטוח שאין צרוך להסביר לאף אחד. וברור גם ממה זה נובע, ממציאות של איום קיומי שנמשך מאז קום המדינה... אבל די, איום קיומי... לא נמאס כבר? דווקא היום, כשגם הימין וגם השמאל, הרימו ידיים, ואף אחד לא רוצה מלחמה ואף אחד לא משוכנע שיכול להיות שלום. ואחרי שכבר כולם (אני מקווה שאני לא היחיד) הבינו שאין הבדל ממשי בין הליכוד לעבודה. הגיע הזמן שנפסיק. בבחירות האחרונות כבר חלק גדול מהעם הצביע לפי המצע החברתי ולראיה, ההצבעה לש"ס (שרוב המצביעים בכלל לא חרדים) ולשינוי. אני מקווה שבבחירות הבאות יהיו יותר כאלו שיחליטו להשפיע על מצב החברה בארץ, כי אחרת, מתחת לדיון הבלתי פוסק במצב הבטחוני, אנחנו נמצא את עצמינו עמוק בבוץ. בטוחים, אבל מכוסים עד הצוואר. הגיע הזמן שנפסיק להצביע על פי המצב הבטחוני. הוא כבר לא הראשון במעלה. המדינה שלנו עומדת לפני חורבן כלכלי וחברתי. והגיע הזמן שעל פי זה נחליט איזה פתק להטיל בקלפי. באמת, לא שרון ולא פואד, לא ביבי ולא רמון יביאו לנו שלום מלא, אז בוא נשאל את עצמינו מי יביא לנו חברה טובה יותר. כזאת שנוכל לחיות בה (גם אנחנו) לא חשוב מה דעתנו הבטחונית.