מהחוויות שלי
אני התחלתי לחשוד בנוגע למה שאני רוצה כי היה לי קראש על מישהי ואחרי הרבה זמן הבנתי שגם אם היא הייתה רוצה זוגיות רומנטית איתי, אני לא רוצה את זה איתה, ואז הבנתי שאני גם לא רוצה את זה עם אף אחד אחר. במקרה שלי, מה שקרה הוא שהבנתי שאף אחד מהקראשים שהיו לי (ושעוד יש לי) לא היה רומנטי מעולם, ושאני רוצה מערכת יחסים זוגית ולעשות כמעט כל מה שהחברה מחשיבה לרומנטי, אבל אני חווה את זה בתור חברות, וזה בעצם לא שונה מבחינתי ממערכת היחסים שלי עם אחותי, ומחברויות שהיו לי עם חברות שמבחינתי היו אחיות שלי, מאותה הסיבה. גם לגבי ילדים. אז הייתי נחושה על אימוץ (כיום אני נייטרלית בין אימוץ לבין שלא יהיו ילדים אנושיים). גם אם יהיו לי ילדים וגם עם לא, לגדל ילדים עם חברים ועם בני זוג זה לא פחות טוב, ומה שתיארת נשמע לי אידיאלי מאוד.
 
עבר הרבה זמן בין מה שקרה לבין ההבנה שלי שאני א-רומנטית, אבל זה התחיל את זה, והסיבות שבגללן ההבנה הזאת התעכבה מאוד היו חוסר הבנה עמוק וארופוביה מופנמת.
 
אני גם א-מינית והא-מיניות שלי עזרה לי להבין שאני א-רומנטית. אלה שני דברים שונים ונפרדים, אבל באותה התקופה הבנתי שאני גם לא רוצה שום דבר מיני עם אותה אחת שהיה לי קראש עליה ושאני בעצם לא רוצה שום דבר מיני, וזה עזר לי לעורר את השאלות לגבי מערכות היחסים שאני רוצה שיהיו לי.
 
לגבי השאלה איך זה משפיע על החיים שלי, אני תוהה למה התכוונת, כי יש לי דרכים שונות לענות על זה ואני יכולה לפרט על זה הרבה, אבל אני לא בטוחה אם הבנתי את השאלה שלך נכון.
