מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?

[מריםXX]

עכשיו, עכשיו, עכשיו ולעולם.

מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?
פעם,לפני המון שנים הייתי מאוד נאיבית. האמנתי בנסיך על הסוס הלבן,באהבה גדולה מהחיים- כמו בסרטים- ובילדים שבאים מאהבה. אחר כך גדלתי. אבל עדיין היה לי חלום על ילד-וכשהתחלתי לפני כארבע וחצי שנים את התהליך-מצאתי את עצמי שוב נאיבית-תוך כמה הזרעות יהיה הריון, טוב מקסימום נעבור איזה היסטרוסקופיה או שתיים או ניתוח בטן-אבל אז בטוח יהיה הריון,נו באמת נעשה IVF אחד או שניים ואז זה יקרה.... חוץ מזה האמנתי שאם עושים פיפי על מקל ויש שני פסים-זה סימן לילד. כמה שברונות לב אחר כך חשבתי שאם הבטא מכפילה זה סימן שבסדר,ואם יש דופק-אז בוודאי שיש חיים ואז התרסקתי-כמעט סופית ומוחלטת לחושך ארוך בלי לראות את הסוף.... מה שעזר לי לצאת היתה החלטה-על פעם אחרונה ודי. אם לא יצליח- אימוץ הוא אופציה טובה לא פחות (נשאר לי רק למצוא את הבנק אותו אשדוד אבל זה זניח). נפגשתי עם עמותות, אספתי אינפורמציה ובמקביל בשקט בשקט עשיתי עוד טיפול אחרון. כשקיבלתי תשובה חיובית בבדיקת הדם לא ידעתי אם אני יותר שמחה או יותר מבוהלת-היה יותר קל להתמודד עם תשובה שלילית. וכבר 14 שבועות שאני במצב של פניקה תמידית. כל אולטרהסאונד מתחיל בחששות נוראיים ממבט רציני ואמירה של מצטערת אבל... ובנתיים החיים בקירבי ממשיכים לגדול ולפעום ולבעוט. היום ישבתי באוטו והקשבתי לשיר פיזמון ליקנטון ובבית האחרון כשיהודית רביץ שרה "ולכבוד היקינטון\ בני ישיר את הפיזמן" מצאתי את עצמי מתייפחת בלי מעצורים-אולי גם קצת משמחה? אז חלק מלהתחיל להאמין בהריון הזה זה לספר עליו-ואני מנסה. בעיקר מבקשת שתחזיקו לי אצבעות כי אולי,באמת, מאחורי כל זה מסתתר לו האושר הגדול הרמוניה

עכשיו, עכשיו, עכשיו ולעולם.
מזל טוב ורק טוב לך, יקירה. מאד שימחת אותי היום.

 

[1מימי האחת]

את ענקית../images/Emo24.gif../images/Emo141.gif|בלון

מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?
פעם,לפני המון שנים הייתי מאוד נאיבית. האמנתי בנסיך על הסוס הלבן,באהבה גדולה מהחיים- כמו בסרטים- ובילדים שבאים מאהבה. אחר כך גדלתי. אבל עדיין היה לי חלום על ילד-וכשהתחלתי לפני כארבע וחצי שנים את התהליך-מצאתי את עצמי שוב נאיבית-תוך כמה הזרעות יהיה הריון, טוב מקסימום נעבור איזה היסטרוסקופיה או שתיים או ניתוח בטן-אבל אז בטוח יהיה הריון,נו באמת נעשה IVF אחד או שניים ואז זה יקרה.... חוץ מזה האמנתי שאם עושים פיפי על מקל ויש שני פסים-זה סימן לילד. כמה שברונות לב אחר כך חשבתי שאם הבטא מכפילה זה סימן שבסדר,ואם יש דופק-אז בוודאי שיש חיים ואז התרסקתי-כמעט סופית ומוחלטת לחושך ארוך בלי לראות את הסוף.... מה שעזר לי לצאת היתה החלטה-על פעם אחרונה ודי. אם לא יצליח- אימוץ הוא אופציה טובה לא פחות (נשאר לי רק למצוא את הבנק אותו אשדוד אבל זה זניח). נפגשתי עם עמותות, אספתי אינפורמציה ובמקביל בשקט בשקט עשיתי עוד טיפול אחרון. כשקיבלתי תשובה חיובית בבדיקת הדם לא ידעתי אם אני יותר שמחה או יותר מבוהלת-היה יותר קל להתמודד עם תשובה שלילית. וכבר 14 שבועות שאני במצב של פניקה תמידית. כל אולטרהסאונד מתחיל בחששות נוראיים ממבט רציני ואמירה של מצטערת אבל... ובנתיים החיים בקירבי ממשיכים לגדול ולפעום ולבעוט. היום ישבתי באוטו והקשבתי לשיר פיזמון ליקנטון ובבית האחרון כשיהודית רביץ שרה "ולכבוד היקינטון\ בני ישיר את הפיזמן" מצאתי את עצמי מתייפחת בלי מעצורים-אולי גם קצת משמחה? אז חלק מלהתחיל להאמין בהריון הזה זה לספר עליו-ואני מנסה. בעיקר מבקשת שתחזיקו לי אצבעות כי אולי,באמת, מאחורי כל זה מסתתר לו האושר הגדול הרמוניה

את ענקית

|בלון
מאוד התרגשתי לקרוא את שכתבת, ניראה שהחיים פעמו בך כל פעם מחדש כשבחרת להמשיך לעשות ולפעול למען הגשמת החלומות שלך, וכעת את מקבלת "פידבק" על האומץ לקבל את עובדות החיים,על היכולת להמשיך, ועל האמונה להגשים. מחזיקה לך אצבעות- תודה שנתת לי כוח להמשיך הרבה

 

[מלח של פלפל]

סוף סוף אני יוכל לשחרר אתצבעות

מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?
פעם,לפני המון שנים הייתי מאוד נאיבית. האמנתי בנסיך על הסוס הלבן,באהבה גדולה מהחיים- כמו בסרטים- ובילדים שבאים מאהבה. אחר כך גדלתי. אבל עדיין היה לי חלום על ילד-וכשהתחלתי לפני כארבע וחצי שנים את התהליך-מצאתי את עצמי שוב נאיבית-תוך כמה הזרעות יהיה הריון, טוב מקסימום נעבור איזה היסטרוסקופיה או שתיים או ניתוח בטן-אבל אז בטוח יהיה הריון,נו באמת נעשה IVF אחד או שניים ואז זה יקרה.... חוץ מזה האמנתי שאם עושים פיפי על מקל ויש שני פסים-זה סימן לילד. כמה שברונות לב אחר כך חשבתי שאם הבטא מכפילה זה סימן שבסדר,ואם יש דופק-אז בוודאי שיש חיים ואז התרסקתי-כמעט סופית ומוחלטת לחושך ארוך בלי לראות את הסוף.... מה שעזר לי לצאת היתה החלטה-על פעם אחרונה ודי. אם לא יצליח- אימוץ הוא אופציה טובה לא פחות (נשאר לי רק למצוא את הבנק אותו אשדוד אבל זה זניח). נפגשתי עם עמותות, אספתי אינפורמציה ובמקביל בשקט בשקט עשיתי עוד טיפול אחרון. כשקיבלתי תשובה חיובית בבדיקת הדם לא ידעתי אם אני יותר שמחה או יותר מבוהלת-היה יותר קל להתמודד עם תשובה שלילית. וכבר 14 שבועות שאני במצב של פניקה תמידית. כל אולטרהסאונד מתחיל בחששות נוראיים ממבט רציני ואמירה של מצטערת אבל... ובנתיים החיים בקירבי ממשיכים לגדול ולפעום ולבעוט. היום ישבתי באוטו והקשבתי לשיר פיזמון ליקנטון ובבית האחרון כשיהודית רביץ שרה "ולכבוד היקינטון\ בני ישיר את הפיזמן" מצאתי את עצמי מתייפחת בלי מעצורים-אולי גם קצת משמחה? אז חלק מלהתחיל להאמין בהריון הזה זה לספר עליו-ואני מנסה. בעיקר מבקשת שתחזיקו לי אצבעות כי אולי,באמת, מאחורי כל זה מסתתר לו האושר הגדול הרמוניה

סוף סוף אני יוכל לשחרר אתצבעות
התחילו לכאב לי אחרי 14 שבועות

שאני מחזיק לך אותם

אז אכשיו בצורה ראשמי

בהצלחה ובשעה טובה

 

[סביון1]

נפלא, פשוט נפלא

מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?
פעם,לפני המון שנים הייתי מאוד נאיבית. האמנתי בנסיך על הסוס הלבן,באהבה גדולה מהחיים- כמו בסרטים- ובילדים שבאים מאהבה. אחר כך גדלתי. אבל עדיין היה לי חלום על ילד-וכשהתחלתי לפני כארבע וחצי שנים את התהליך-מצאתי את עצמי שוב נאיבית-תוך כמה הזרעות יהיה הריון, טוב מקסימום נעבור איזה היסטרוסקופיה או שתיים או ניתוח בטן-אבל אז בטוח יהיה הריון,נו באמת נעשה IVF אחד או שניים ואז זה יקרה.... חוץ מזה האמנתי שאם עושים פיפי על מקל ויש שני פסים-זה סימן לילד. כמה שברונות לב אחר כך חשבתי שאם הבטא מכפילה זה סימן שבסדר,ואם יש דופק-אז בוודאי שיש חיים ואז התרסקתי-כמעט סופית ומוחלטת לחושך ארוך בלי לראות את הסוף.... מה שעזר לי לצאת היתה החלטה-על פעם אחרונה ודי. אם לא יצליח- אימוץ הוא אופציה טובה לא פחות (נשאר לי רק למצוא את הבנק אותו אשדוד אבל זה זניח). נפגשתי עם עמותות, אספתי אינפורמציה ובמקביל בשקט בשקט עשיתי עוד טיפול אחרון. כשקיבלתי תשובה חיובית בבדיקת הדם לא ידעתי אם אני יותר שמחה או יותר מבוהלת-היה יותר קל להתמודד עם תשובה שלילית. וכבר 14 שבועות שאני במצב של פניקה תמידית. כל אולטרהסאונד מתחיל בחששות נוראיים ממבט רציני ואמירה של מצטערת אבל... ובנתיים החיים בקירבי ממשיכים לגדול ולפעום ולבעוט. היום ישבתי באוטו והקשבתי לשיר פיזמון ליקנטון ובבית האחרון כשיהודית רביץ שרה "ולכבוד היקינטון\ בני ישיר את הפיזמן" מצאתי את עצמי מתייפחת בלי מעצורים-אולי גם קצת משמחה? אז חלק מלהתחיל להאמין בהריון הזה זה לספר עליו-ואני מנסה. בעיקר מבקשת שתחזיקו לי אצבעות כי אולי,באמת, מאחורי כל זה מסתתר לו האושר הגדול הרמוניה

נפלא, פשוט נפלא
שימחת אותי מאד. אני מתפללת בשבילך שהחששות מההריון יתחלפו בדאגה אימהית בריאה בבוא העת. פשוט כיף לקרוא. אין לי מילים. סביון

 

[צוקה1]

הרמוניה-כמה מרגש- שאין מילים

נפלא, פשוט נפלא
שימחת אותי מאד. אני מתפללת בשבילך שהחששות מההריון יתחלפו בדאגה אימהית בריאה בבוא העת. פשוט כיף לקרוא. אין לי מילים. סביון

הרמוניה-כמה מרגש- שאין מילים
ובכל זאת -מזל טוב חמודה ,סוף סוף הגיע תורך ונראה שאין מנוס מהחששות והדאגות. 14 שבועות זה סכום בניים מכובדמאחלת שה- 24 השבועות הנוספים יחלפו ביעף ויחסכו ממך כמה שיותר לחץ וחששות מחזיקים אצבעות להמשך תקין ונורא נןרא משעמם צוקה

 

[ipi1]

שיהיה בהצלחה

מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?
פעם,לפני המון שנים הייתי מאוד נאיבית. האמנתי בנסיך על הסוס הלבן,באהבה גדולה מהחיים- כמו בסרטים- ובילדים שבאים מאהבה. אחר כך גדלתי. אבל עדיין היה לי חלום על ילד-וכשהתחלתי לפני כארבע וחצי שנים את התהליך-מצאתי את עצמי שוב נאיבית-תוך כמה הזרעות יהיה הריון, טוב מקסימום נעבור איזה היסטרוסקופיה או שתיים או ניתוח בטן-אבל אז בטוח יהיה הריון,נו באמת נעשה IVF אחד או שניים ואז זה יקרה.... חוץ מזה האמנתי שאם עושים פיפי על מקל ויש שני פסים-זה סימן לילד. כמה שברונות לב אחר כך חשבתי שאם הבטא מכפילה זה סימן שבסדר,ואם יש דופק-אז בוודאי שיש חיים ואז התרסקתי-כמעט סופית ומוחלטת לחושך ארוך בלי לראות את הסוף.... מה שעזר לי לצאת היתה החלטה-על פעם אחרונה ודי. אם לא יצליח- אימוץ הוא אופציה טובה לא פחות (נשאר לי רק למצוא את הבנק אותו אשדוד אבל זה זניח). נפגשתי עם עמותות, אספתי אינפורמציה ובמקביל בשקט בשקט עשיתי עוד טיפול אחרון. כשקיבלתי תשובה חיובית בבדיקת הדם לא ידעתי אם אני יותר שמחה או יותר מבוהלת-היה יותר קל להתמודד עם תשובה שלילית. וכבר 14 שבועות שאני במצב של פניקה תמידית. כל אולטרהסאונד מתחיל בחששות נוראיים ממבט רציני ואמירה של מצטערת אבל... ובנתיים החיים בקירבי ממשיכים לגדול ולפעום ולבעוט. היום ישבתי באוטו והקשבתי לשיר פיזמון ליקנטון ובבית האחרון כשיהודית רביץ שרה "ולכבוד היקינטון\ בני ישיר את הפיזמן" מצאתי את עצמי מתייפחת בלי מעצורים-אולי גם קצת משמחה? אז חלק מלהתחיל להאמין בהריון הזה זה לספר עליו-ואני מנסה. בעיקר מבקשת שתחזיקו לי אצבעות כי אולי,באמת, מאחורי כל זה מסתתר לו האושר הגדול הרמוניה

שיהיה בהצלחה
מזל טוב, והריון בריא וקל.

 

[שיר5520]

ואוו! איזה אושר!

מתי מפסיקים לפחד ומתחילים להאמין?
פעם,לפני המון שנים הייתי מאוד נאיבית. האמנתי בנסיך על הסוס הלבן,באהבה גדולה מהחיים- כמו בסרטים- ובילדים שבאים מאהבה. אחר כך גדלתי. אבל עדיין היה לי חלום על ילד-וכשהתחלתי לפני כארבע וחצי שנים את התהליך-מצאתי את עצמי שוב נאיבית-תוך כמה הזרעות יהיה הריון, טוב מקסימום נעבור איזה היסטרוסקופיה או שתיים או ניתוח בטן-אבל אז בטוח יהיה הריון,נו באמת נעשה IVF אחד או שניים ואז זה יקרה.... חוץ מזה האמנתי שאם עושים פיפי על מקל ויש שני פסים-זה סימן לילד. כמה שברונות לב אחר כך חשבתי שאם הבטא מכפילה זה סימן שבסדר,ואם יש דופק-אז בוודאי שיש חיים ואז התרסקתי-כמעט סופית ומוחלטת לחושך ארוך בלי לראות את הסוף.... מה שעזר לי לצאת היתה החלטה-על פעם אחרונה ודי. אם לא יצליח- אימוץ הוא אופציה טובה לא פחות (נשאר לי רק למצוא את הבנק אותו אשדוד אבל זה זניח). נפגשתי עם עמותות, אספתי אינפורמציה ובמקביל בשקט בשקט עשיתי עוד טיפול אחרון. כשקיבלתי תשובה חיובית בבדיקת הדם לא ידעתי אם אני יותר שמחה או יותר מבוהלת-היה יותר קל להתמודד עם תשובה שלילית. וכבר 14 שבועות שאני במצב של פניקה תמידית. כל אולטרהסאונד מתחיל בחששות נוראיים ממבט רציני ואמירה של מצטערת אבל... ובנתיים החיים בקירבי ממשיכים לגדול ולפעום ולבעוט. היום ישבתי באוטו והקשבתי לשיר פיזמון ליקנטון ובבית האחרון כשיהודית רביץ שרה "ולכבוד היקינטון\ בני ישיר את הפיזמן" מצאתי את עצמי מתייפחת בלי מעצורים-אולי גם קצת משמחה? אז חלק מלהתחיל להאמין בהריון הזה זה לספר עליו-ואני מנסה. בעיקר מבקשת שתחזיקו לי אצבעות כי אולי,באמת, מאחורי כל זה מסתתר לו האושר הגדול הרמוניה

ואוו! איזה אושר!
מחזיקה אצבעות להמשך הריון תקין, בריא ומקסים וכמה שפחות חרדות תוך כדי. וכמובן - לילד או ילדה בריאים! יש לי רק תיקון אחד לסיפור אובדן הנאיביות - ילדים עושים בכל מקרה מאהבה. וילדים מטיפולים וגם ילדים מאומצים עושים אפילו עם הרבה הרבה יותר אהבה! בהצלחה!

 

[תוליקה]

מסכימה!

ואוו! איזה אושר!
מחזיקה אצבעות להמשך הריון תקין, בריא ומקסים וכמה שפחות חרדות תוך כדי. וכמובן - לילד או ילדה בריאים! יש לי רק תיקון אחד לסיפור אובדן הנאיביות - ילדים עושים בכל מקרה מאהבה. וילדים מטיפולים וגם ילדים מאומצים עושים אפילו עם הרבה הרבה יותר אהבה! בהצלחה!

מסכימה!
ולכן אני קוראת לנסיכה שלנו שאומצה לפני חודשיים פרי האהבה שלנו.. הרבה אהבה יש באימוץ.

 

[הרמוניה]

אין ספק שעם הרבה אהבה-

ואוו! איזה אושר!
מחזיקה אצבעות להמשך הריון תקין, בריא ומקסים וכמה שפחות חרדות תוך כדי. וכמובן - לילד או ילדה בריאים! יש לי רק תיקון אחד לסיפור אובדן הנאיביות - ילדים עושים בכל מקרה מאהבה. וילדים מטיפולים וגם ילדים מאומצים עושים אפילו עם הרבה הרבה יותר אהבה! בהצלחה!

אין ספק שעם הרבה אהבה-
ההבדל היחיד הוא שבפנטזיה המקורית- עושים תינוק רק מאהבה ובטיפולים או אימוץ חוץ מאהבה- צריך גם קצת עזרה... (מתנצלת אם הובנתי אחרת) הרמוניה