מתי מרגישים שזה הסוף?

rinatto

New member
מתי מרגישים שזה הסוף?

היי לכולם , אני פונה אליכם מהנסיון שלכם , אני בת 30 אמא לילד בן 3 וחצי אנחנו פרודים חודש ומעונינים להתגרש , רק שאני מאוד חוששת אני לא יודעת אם אני ממש רוצה להתגרש , אני פוחדת , דואגת ואני לא יודעת איך מרגישים שזה הסוף ? עזרו לי
 
עשית את הכל כדי שהקשר יצליח?

אני ישבתי עם עצמי, בדקתי שאכן עשיתי את הכל. ניסיתי לשנות לבד. ניסיתי לשנות ביחד. הצעתי טיפול זוגי. הוא סרב אז הלכתי לבד. לא תמך בי בתקופה הכי קשה שהיתה לי בחיים. לא רק שלא תמך, הוא גם שם רגליים (אבל אני בספק אם במודע). הצבתי אולטימטום. ניסיתי שוב. בדקתי מה זה אומר להתגרש ואם אני אוכל לעמוד בהחלטה הזו. ניסיתי שוב. קמתי והלכתי.
 

rinatto

New member
מה זה לנסות הכל ?

תודה על התשובה אני לא יודעת עם ניסתי הכל ? היינו לפני שנתיים אצל יועץ נישואין זה עזר לכמה חודשים ואז שוב זה חזר הבעיה שלי עם הנישואים זה : בזמן מריבה הוא מקלל אותי קללות רחוב המשפחה שלו שונאת אותי הוא דבק במשפחתו הם תמיד צודקים אני מרגישה שאני מבחינה אינטלגנציה הרבה יותר ממנו , וכל הזמן טורחים לומר לי את זה אני לא יודעת מה לעשות ?
 

cheshire9

New member
נו באמת ........

לא נעים להגיד - אבל את רק מחכה שנשים לך את התשובה בפה - נכון ? לחתוך. עכשיו. הנה - אמרתי. נדמה לי שלא יכול להיות יותר ברור...
 
אני מסכימה

אף אחד מאיתנו לא יכול לקבל עבורך את ההחלטה לקום וללכת או להשאר. ההחלטה צריכה להיות שלך אחרת היא לא שווה כלום ובטח שלא תוכלי לעמוד בה
בהצלחה
 

tunalover

New member
כנראה שרק אחרי שתיפרדו תתחילי לשאול

את עצמך: למה לעזאזל הייתי צריכה לסבול את זה עד עכשיו. מה שעכשיו יש לך לשאול את עצמך הוא: למה כן להישאר איתו? אני אישית "נהניתי" לי הרבה פעמים מאותם הדברים שלך ואין מצב היום שאני נכנסת למערכת כזו שוב. כל כך טוב לי ואני מאמינה שגם לך יהיה.
 
שאלה טובה

גם אני בדיוק עכשיו מנסה להחליט לאן ללכת האם לנסות יעוץ זוגי למרות שלא נראה לי שהוא ירצה או להתגרש, החשש הזה כבד אבל תנסי לחשוב בכלל אם יש עתיד מה הלאה אפשר לתקן את המצב ?ולבד תגיעי לתשובה.
 
אני חושבת שללכת ליעוץ וטיפול זוגי זה כ"כ חשוב

גם אם זה לא יעבוד, לפחות תוכלי לומר שעשית וניסית הכל כדי שבכ"ז יצליח (ושוב, הכל תלוי סיבה).
 
שאלה טובה אנונימית

יש אפשרות ללכת ליעוץ זוגי לבד אם הוא לא מוכן ללכת לא חייבים את בן הזוג חשוב שאת תדעי מה עובר עליך ואם הוא לא מסכים אז לפחות את תביני למה הדברים לא מסתדרים אם תרצי אוכל להמליץ לך שלחי לי מסר
 

Bubble Girl 27

New member
ממה שאת כותבת כבר נשמע לי לפחות

שאת לא ממש רוצה בזה. השאלה היא האם רק מתוך פחד של חוסר וודאות והליכה לקראת הלא נודע או כי עוד יש אהבה ויש תקווה. אצלי היה לי ברור כשזה נגמר, לא אהבתי, לא היה לי טוב, כל הזמן רק רציתי וחיפשתי לצאת מהבית. פשוט מרגישים את זה. אם זה בא רק ממנו וניסית הכל ואת לא יכולה לעצור בעדו אז אין לך הרבה מה לעשות ולא משנה אם את יודעת אם זה הסוף או לא. מה שלא יהיה מאחלת לך בהצלחה!
 
../images/Emo7.gifזה מה שאת חושבת שמגיע לך?

אני חושבת שבשורה תחתונה - תשאלי את עצמך " האם זה מה שמגיע לי? האם מגיע לי יותר? למה אני צריכה לסבול את ההתנהגות שלו?האם זה ניתן לשינוי ברמה שתספק אותי?האם אפשר לצפות שהוא ישתנה במידה הרצויה לך? תחליטי מה את חייבת לעצמך, ותזכרי שחיים פעם אחת! (אני בטח לא אומרת למהר בשום דבר...אני ממש לא מיהרתי...היה לי חשוב לדעת שבאמת ניסיתי להציל) אבל איפה נגמר הגבול של מה שאת מוכנה לסבול??? שם תשימי את הסוף...... זו דעתי.
 
לדעתי, הסוף שלכם הגיע....

צר לי לבשר לך, אבל בעל שמקלל את אישתו לא מגיע לאף אחת. אז הייתי אומרת לך חד משמעית:" קומי ולכי ויפה שעה אחת קודם" אבל אני יודעת מנסיון שזה כרוך בפחדים לא קטנים. אז למרות הפחדים והקשיים שצפויים לך אני אומרת לך לקום וללכת כי מגיע לך מישהו טוב יותר. ותחשבי גם על הילד שלך - זו הדוגמא שאת רוצה שהוא יראה בבית? אבא שמדבר ככה לאמא? מה הוא ירגיש כשיגדל?ואגב לדעתי הוא כבר מספיק גדול להרגיש . אז אם לא בשבילך , תעשי את זה בשבילו. ואם את צריכה עזרה בכל דבר אל תהססי ליצור קשר . אשמח לעזור , אנחנו גם מאותו איזור. בהצלחה.
 
זאת הדילמה הכי קשה, במיוחד כשלא מדובר

למשל באלימות, בבגידה - אלא משהו שדעך, נגמר - אני תמיד אומרת שכאן הדילמה של הגירושין הכי כואבת לדעתי...... כך שאפילו אין לי מה לענות לך, אבל עם איש מקצוע שעוזר לך לקבל תשובות לדילמות שלך, יהיה לך יותר קל במקום לשבת עם עצמך ולשאול אלף שאלות ללא תשובות.
 
קודם כל מגיבה באיחור בגלל ש...

המחשב לא עבד, אז הנה אני קוראת את השאלה שלך שהופנתה אלי ומגיבה :) אז ככה: ברור שאלימות מילולית זאת אלימות - בכל אופן מה שהתכוונתי לומר זה, שאם צד אחד מרגיש טוב מאוד בגירושין אז סבבה הכל בסדר, ותהיה הסיבה אשר תהיה, אני אומרת שאני לא מקנאה באלה שנאלצים להתגרש כי צד אחד בגד בהם, או כי צד אחד הודיע כי פשוט נגמרה לו האהבה - גירושין פתאום ככה [וכן יש דבר כזה] הם הכי שוברים. עם כל הכאב של האלימות הפיזית או המילולית, זה שאנחנו עדיין שם, אומר שבתת מודע שלנו, אנחנו יודעים שהגירושין יבואו וכביכול עם כל הכאב, עובדים נפשית לקראת הגרושין. מקוה שהסברתי את עצמי טוב יותר הפעם :)
 
למעלה