יקי אשכנזי
New member
נא להכיר: Strawbs
לא רבים מכירים בארץ, ולמען האמת גם בגלובוס, את הלהקה הבריטית הזו, שכוכה דרך בראשית שנות השבעים. המעט שמכירים את הלהקה, מכירים אותה תודות לעובדה שריק וויקמן עשה שם את צעדיו הראשונים בעולם הרוק טרם הפך לקלידן וירטואזי ובומבסטי. האמת היא שריק וויקמן תרם מאד להרכב הזה, בשניים וחצי האלבומים בהם השתתף. הוא הצטרף ללהקה ב 1969 וניגן איתה עד 1971, בתקופה בה הלהקה עדיין נתפסה באזני המעטים ששמעו אותה, כלהקת פולק טהורה. ואכן, ארבעת אלבומיה הראשונים של הלהקה: Strawbs, Dragonfly, Just a Collection of Antiques and Curios, From the Witchwood היו ייצירות פולק-רוק שקטות, שהושפעו יותר מסגנון הבלו-גראס של דרום אנגליה ופחות מהייצירות הספרותיות הקלאסיות שבאו מהצפון ושעיצבו את יצירותיהן של שתי להקות פולק נהדרות שנולדו לאותם הורים אבל יצאו לדרכים מוצלחות נפרדות: Fairport Convention ו Steeleye Span. סולנית Fairport סנדי דאני, אף הקליטה אלבום אחד עם הסטרובס, עוד ב 1968, והוא יצא לשוק בשנות השבעים, זמן קצר לפני שסנדי עצמה קיפחה את חייה. ארבעת האלבומים הראשונים לא הביאו פריצת דרך ללהקה שהונהגה על-ידי Dave Cousins, שניגן על גיטרה, מנדולינה ובאנג´ו (כלי מאד לא אופייני לבריטים, כידוע). קאזינס, יחד עם Tony Hooper , גם הוא גיטריסט וזמר כמו קאזינס, לא הובילו את הלהקה רחוק. רק הצטרפותם של צמד רוקיסטי בשם Hudson&Ford שניגנו על באס ותופים, יחד עם קלידן עלום שם בשם Blue Weaver הביאו את השינוי המיוחל. האלבום החמישי, Grave New World (ראה ביקורת כאן), שיצא ב 1972, הוא פשוט יצירת מופת. איזון מושלפ בין פולק-רוק-ג´אז-קלאסי = מה שיוצר את צרוף המילים שבשבילו אנחנו כאן=רוק מתקדם. מכיוון שהצירוף הזה מצוי באלבומים של סטרובס מכאן ואילך, אפשר לכנות את האלבום הזה, אבן הייסוד של הלהקה. תקצר היריעה מלספר על האלבום, תוכלו לקרוא זאת בשרת העיוור, רק נומר שהמלוטרונים והגיטארות האקוסטיות, עם הסיטאר וההרמוניות הקוליות, יוצרות צליל שעם כל הצניעות, קשה לאתרו בהרכבים אחרים בני התקופה. האלבום הבא Bursting at the seams שיצא ב 1973 הצליח גם במצעדי המכירות בזכות שני להיטים
art of the Union של הצמד האדסון פורד, וLay Down המדהים, משל קאזינס. האלבום הבא, 1974, Hero and Heroine נחשב כפרוגי ביותר של הלהקה, לא מעט בזכות הצטרפותו של John Hawken קלידן Renaissance לשעבר, שעושה שם עבודת קלידים פרוגית מעוררת הערכה, בעיקר על המוג סינטיסייזר והמלוטרון. הקלידן הקודם, בלו וויבר, עזב כדי לעבוד עם הבי ג´יז, ועשה כסף לא רע מהלהיט הקולנועי Saturday night feaver. הלהקה המשיכה ליצור עד סוף שנות השבעים, אם-כי מאלבום לאלבום, היתה תחושה חמוצה של התמחזרות. האוהדים יאהבו גם את החמישה שבאו אחר-כך. אלה שלא ידעו את הלהקה הנהדרת והכל כך לא מוערכת הזו, כדאי שיתחילו עם השלושה שצוינו לעיל. לשמחתנו הרבה, נענו עוזי ומידד לאתגר, והביאו את שלושת האלבומים האלה לארץ בחברת MIO כך שאין עכשיו תירוצים שאי אפשר להשיג. כנסו לאתר הבית של סטרובס, קראו עוד קצת, האזינו לקטעי MP3, וצאו לדרך. ייתכן שהפרוגמטליסטים, שמספרם כאן די נכבד, לא ממש יאהבו את הרכות והמלודיות של הסטרובס (אם-כי גם הם יודעים לכסח פה ושם...) אבל לכל השאר, אלה שעדיין לא הכירו, צפויה חוייה מרגשת. מקווה שעניינתי אתכם יקי
לא רבים מכירים בארץ, ולמען האמת גם בגלובוס, את הלהקה הבריטית הזו, שכוכה דרך בראשית שנות השבעים. המעט שמכירים את הלהקה, מכירים אותה תודות לעובדה שריק וויקמן עשה שם את צעדיו הראשונים בעולם הרוק טרם הפך לקלידן וירטואזי ובומבסטי. האמת היא שריק וויקמן תרם מאד להרכב הזה, בשניים וחצי האלבומים בהם השתתף. הוא הצטרף ללהקה ב 1969 וניגן איתה עד 1971, בתקופה בה הלהקה עדיין נתפסה באזני המעטים ששמעו אותה, כלהקת פולק טהורה. ואכן, ארבעת אלבומיה הראשונים של הלהקה: Strawbs, Dragonfly, Just a Collection of Antiques and Curios, From the Witchwood היו ייצירות פולק-רוק שקטות, שהושפעו יותר מסגנון הבלו-גראס של דרום אנגליה ופחות מהייצירות הספרותיות הקלאסיות שבאו מהצפון ושעיצבו את יצירותיהן של שתי להקות פולק נהדרות שנולדו לאותם הורים אבל יצאו לדרכים מוצלחות נפרדות: Fairport Convention ו Steeleye Span. סולנית Fairport סנדי דאני, אף הקליטה אלבום אחד עם הסטרובס, עוד ב 1968, והוא יצא לשוק בשנות השבעים, זמן קצר לפני שסנדי עצמה קיפחה את חייה. ארבעת האלבומים הראשונים לא הביאו פריצת דרך ללהקה שהונהגה על-ידי Dave Cousins, שניגן על גיטרה, מנדולינה ובאנג´ו (כלי מאד לא אופייני לבריטים, כידוע). קאזינס, יחד עם Tony Hooper , גם הוא גיטריסט וזמר כמו קאזינס, לא הובילו את הלהקה רחוק. רק הצטרפותם של צמד רוקיסטי בשם Hudson&Ford שניגנו על באס ותופים, יחד עם קלידן עלום שם בשם Blue Weaver הביאו את השינוי המיוחל. האלבום החמישי, Grave New World (ראה ביקורת כאן), שיצא ב 1972, הוא פשוט יצירת מופת. איזון מושלפ בין פולק-רוק-ג´אז-קלאסי = מה שיוצר את צרוף המילים שבשבילו אנחנו כאן=רוק מתקדם. מכיוון שהצירוף הזה מצוי באלבומים של סטרובס מכאן ואילך, אפשר לכנות את האלבום הזה, אבן הייסוד של הלהקה. תקצר היריעה מלספר על האלבום, תוכלו לקרוא זאת בשרת העיוור, רק נומר שהמלוטרונים והגיטארות האקוסטיות, עם הסיטאר וההרמוניות הקוליות, יוצרות צליל שעם כל הצניעות, קשה לאתרו בהרכבים אחרים בני התקופה. האלבום הבא Bursting at the seams שיצא ב 1973 הצליח גם במצעדי המכירות בזכות שני להיטים
art of the Union של הצמד האדסון פורד, וLay Down המדהים, משל קאזינס. האלבום הבא, 1974, Hero and Heroine נחשב כפרוגי ביותר של הלהקה, לא מעט בזכות הצטרפותו של John Hawken קלידן Renaissance לשעבר, שעושה שם עבודת קלידים פרוגית מעוררת הערכה, בעיקר על המוג סינטיסייזר והמלוטרון. הקלידן הקודם, בלו וויבר, עזב כדי לעבוד עם הבי ג´יז, ועשה כסף לא רע מהלהיט הקולנועי Saturday night feaver. הלהקה המשיכה ליצור עד סוף שנות השבעים, אם-כי מאלבום לאלבום, היתה תחושה חמוצה של התמחזרות. האוהדים יאהבו גם את החמישה שבאו אחר-כך. אלה שלא ידעו את הלהקה הנהדרת והכל כך לא מוערכת הזו, כדאי שיתחילו עם השלושה שצוינו לעיל. לשמחתנו הרבה, נענו עוזי ומידד לאתגר, והביאו את שלושת האלבומים האלה לארץ בחברת MIO כך שאין עכשיו תירוצים שאי אפשר להשיג. כנסו לאתר הבית של סטרובס, קראו עוד קצת, האזינו לקטעי MP3, וצאו לדרך. ייתכן שהפרוגמטליסטים, שמספרם כאן די נכבד, לא ממש יאהבו את הרכות והמלודיות של הסטרובס (אם-כי גם הם יודעים לכסח פה ושם...) אבל לכל השאר, אלה שעדיין לא הכירו, צפויה חוייה מרגשת. מקווה שעניינתי אתכם יקי