נגמר השבוע! השבוע שהיה

[נעמה בסוודר]

נגמר השבוע! השבוע שהיה

אימצתי את ההצעה המעולה של חתולבורדו. מעכשיו מדי שבוע

 

[נעמה בסוודר]

איך היה השבוע בעבודה?

טוב? פחות טוב? הספקתן מה שרציתן?

 

[ריבר סונג]

מוצלח

חלק מהשבוע סגרתי את הפרוייקט הקודם, וזו הרגשה נהדרת להגיע לקו הסיום של השלב הזה. קלסרים של ניירת גמורה שנשלחים למקום הנכון, התוויית השלב הבא ושליחת המסמכים לאישור, אחסון ארגזי הממצאים עד לשלב הבא. שולחן נקי במלוא מובן המילה אפילו נשאר לי זמן משרד לעבור על ניירת ישנה ולמצוא עוד כמה 'סגירות' שחיכו לי.
בחלק השני של השבוע יצאתי לשטח לעבודה שגרתית חדגונית ומאוד משעממת. לשמחתי השיעמום תובל בביקורים של עמיתי שעובדים באזור ובנוף היפה של אביב מצהיב. ההפתעה הגדולה היתה פרוייקט שרציתי ונראה היה שינהל אותו מישהו שאני לא סובלת, לכן הודעתי שאני לא אשתתף (וטוב שמתחשבים בדעתי), אבל מסתבר שינהל אותו מישהו אחר שאני מעריכה מקצועית, כך שאני בפנים.

 

[נעמה בסוודר]

זה היה הפרוייקט שניהלת?

אני זוכרת מעדכונים קודמים שלך שהיה פרוייקט שניהלת שהיית תחת לחץ בו עם כל מיני תקריות, זה זה?

אני מאוד מתחברת לתחושה הזו של פרוייקט שמסתיים וניקוי שולחן. יש ממש תחושה פיזית נעימה שמתלווה לימים שהם הכל נסגר, מן התרפות כללית של הגוף. זו דרך נהדרת להתחיל את הסופ"ש!

 

[ריבר סונג]

כן, הפרוייקט ההוא

חפירה שאני מעורבת בה, ברמה עולה של אחריות, מאוגוסט.

 

[מעיןבר]

מתיש...

כותבת וכותבת וכותבת ועורכת ועורכת ועורכת ולא רואים את הסוף באופק.
מזל שיש דדליין.

 

[נעמה בסוודר]

תנחומיי

זה מאמר? הגשת הדוקטורט?

 

[מעיןבר]

גם וגם

מאמר שיהיה הפרק החמישי בתיזה.
ואין צורך בנחמה, זה מתיש אבל כיף.

 

[נעמה בסוודר]

ההודעה שלך גרמה לי להזכר בחודשי הכתיבה

של תחילת הסתיו, כשהייתי צריכה להגיש את הדיסרטציה שלי (גם אני עבדתי אז לקראת דד ליין מטורף, וביום שהגשתי עוד הסתבר לי שזה היה הדד ליין הלא נכון

, כך שכל העניין לווה בטעם מריר).
אני מאוד אוהבת גם לכתבו וגם להתעמק, אבל משהו בכתיבה של ימים ולילות יום אחרי יום אחרי יום במשך שבועות הוא מאוד מבאס.
אשרייך שלפחות טוב לך עם זה

!

 

[מעיןבר]

זוכרת את הסיוט של הדד ליין שלך

מקווה שהמרירות נעלמה ונשארה רק ההקלה שזה נגמר.

 

[ריבר סונג]

אוי, איזה מסע ארוך

אולי הסוף אינו באופק, אבל כל פסקה שנכתבת וכל עמוד שעובר את העריכה שלך - מקדמים אותך. יום אחד תרימי ראש ותגלי שאת קרובה משחשבת.

 

[מעיןבר]

זה די הסוף, לשמחתי

אני מגישה דוקטורט מאמרים אז לפחות חלק מכאבי הראש נחסכו ממני.
הדד-ליין שלי ביוני, אז אני רוצה עד סוף החודש לסיים טיוטה ראשונה ולשלוח למנחים שלי לקריאה. בתקווה שלא נצטרך יותר מדי סבבים של תיקונים.
כרגע הוכרז על עוצר שבתות, לצערי ההוראה גוזלת ממני הרבה יותר מדי זמן...

 

[נעמה בסוודר]

השהיתי השבוע את חיפושי העבודה

כדי ללמוד למבחן כחלק מהתהליך לקבלת אזרחות בריטית.
המבחן הוא על "התרבות וההסטוריה הבריטית" אבל כמובן שנושא כזה ענק מוזר לדחוס למבחן, ועוד כזה שעל הדרך גם בודק רמת אנגלית מספקת (היינו, רמת האנדלית צריכה להיות סבירה, אבל לא גבוהה מדי).
אז איך שהם עושים את זה הוא על ידי הוצאת ספר רשמי שמכיל את כל התוכן למבחן.
בגלל שיקולי האנגלית וכו' הספר כתוב ברמה מאוד "שטוחה": אין ביטויים, אין מלים גבוהות מדי. ואנחנו דווקא מצאנו שזה מקשה על לימוד החומר, כי אתה צריך לייצר לך עוגנים, שבדרך כלל נמצאים באופן טבעי בטקסט (אם נגיד משפט מנוסח דווקא כך ולא אחרת).

היתרון הגדול הוא שסוף סוף יש לי סדר בראש עם כל המלכים שהיו להם, וגם להבין קצת מההקשר ההיסטורי סביב החופש של סקוטלנד וצפון אירלנד. לא עניין של מה בכך, עם סקוטלנד הסיפור הולך אחורה לפחות 1500 שנה, די מרשים שהם עדיין שומרים על מורשת נפרדת.
בקיצור, היו כמה ימים של שינוני תאריכים (הידעתם? הנרי פרסל, האורגניסט הראשון של כנסיית וסטמיניסטר, נולד ב-1659 ונפטר ב-1695, שזו בדיוק השנה שנולד בה ג'ורג' הנדל אשר נפטר ב-1759 ) ועובדות אקראיות (את ה-NHS, קופת החולים הלאומית, הקימו ה-1948).
אז הרווחתי קצת ידע כללי

המבחן עצמו היה משמעותית פחות קשה מהמבחנים שתרגלנו בבית, ושנינו עברנו אותו, וטוב שכך, כי זה בכל זאת ניג'וז.
עכשיו רק נשאר קצת טפסים וקצת חתימות שצריך לאסוף, ולהגיש את הבקשה.

 

[מעיןבר]

נשמע מרתק ואני שמחה שעברתם

 

[חתולבורדו]

כבר כמה שבועות שאני לא יודעת אם היה מוצלח

הכל במצב ביניים, התקדמויות איטיות שעוד לא הגיעו לפריצת דרך. בשבוע הבא אקבל בשורה, מקווה שטובה, לגבי מאמר אחד. ואני גם אהיה בשיקגו לעבודה כל השבוע. יהיה קצת חופש מהבית.

 

[נעמה בסוודר]

איך היה השבוע בבית?

היה כיף? היה מנג'ס? יש למה לצפות לסופשבוע?

 

[ריבר סונג]

הי רגיל ונחמד

חששתי מהגננת בגן של הגדולה (גן חובה) ודבריה על יום השואה. לפי קטעי המידע שנמסר בבית, היא לא חסה על הילדים. טוב שהילדה שלי מחברת את מה שקלטה עם יום העצמאות ויוצרת איזה בליל ציוני-יהודי של 'התנכלו לנו וניצחנו, בוא נאכל'.
הילדות נהיו חברותיות מאוד וכל יום רוצות להזמין חברות או ללכת לחברות. יכול להיות שאני מתגעגעת לעוד זמן איתן? זו בטח לא אני, שהשבוע הסתגרה בחדר המקלחת הנעול רק כדי להרחיק לחמש דקות את הקטנה הנדבקת (ומשיעמום, התחלתי לנקות

).

 

[חתולבורדו]

בגן היהודי אמריקאי של הבת שלי

לא דיברו על יום השואה כי הם עוד קטנים, אבל סיפור פסח היה מספיק טראומטי להרבה ילדים כולל בתי. הגננת סיפרה לי בחוסראונחם שאחד הילדים אמר שכל הזמן שונאים את היהודים והוא לא רוצה להיות יהודי. מאד עצוב בעיני שזו המורשת שהילדים שלנו סופגים על ההיסטוריה והתרבות של עם ישראל, גם בארץ.

 

[חתולבורדו]

* בחוסר אונים

 

[ריבר סונג]

בכלל לא פשוט

הייתי מעדיפה לדחות את ההיכרות עם ימי זיכרון מכל סוג לגיל מבוגר יותר. היא בת דקה לשש. צעירה מכדי להכיל את האבל. צעירה מכדי להיות מסוגלת להתמודד עם המורכבות של הדברים.
אני מלמדת אותה על מוות כחלק מהחיים, כולל הגעה לבתי קברות כשהמשפחה עושה את זה. אבל זו היכרות עם המושג של מוות אישי, משפחתי. לא עם מציאות דמונית של ג'נוסייד או עם ההיסטוריה העקובה מדם של המדינה.
בשנה שעברה היתה לה גננת נהדרת, שבתקופה הזו של השנה חיברה את יום העצמאות ל'גיבורים שנלחמו' ואת הזיכרון הובילה לסיפור התקומה. על יום השואה היא לא התעכבה בפרטי פרטים אלא העמידה והצפירה כטקס מכבד למתים. השנה, לצערי, יש גננת שחשה צורך לפרט. טוב שקטנתי בגן שמדלג על דברים כאלו, וכל מה שהיה לה לומר על הצפירה היה "פיחדתי. עמדתי קרוב קרוב לדליה".

בגן האמריקאי, הדתי וציוני להפליא, התכנים היו שונים ממה שאני מכירה פה. גם פסח לא היה טראומטי, אם כי בעלי שהלך למפגש הורים-ילדים לקראת החג סיפר שלצד המצות והחרוסת היה גם סלט פסטה ואני מניחה שזה בפני עצמו יכול להוות טראומה.
אני לא יודעת איך עושים את זה נכון. אני מגדלת ילדה מבולבלת שלעיתים קרובות מנסה לברר איתי אם הערבים כולם רעים וזה כולל את השכנים הבדואים? והערבים שאמא עובדת איתם? ואם חלק רעים וחלק טובים איפה נמצא איזה חלק? ומי יורה עלינו טילים? ולאחרונה: יש אנשים שטובים לילדים ולמשפחה שלהם אבל רעים לאנשים אחרים, איך זה? אני מסתפקת בכך שלפחות היא מכילה חלק מהמורכבות, שהיא שואלת ולא מסתמכת על קביעות סגורות. זה בכלל לא פשוט.