נווה עוז בנתניה – שכונה קטנה ונחמדה
בכניסה לשכונה עצרתי ליד גברת מבוגרת ושאלתי אם פה זה נווה עוז.
- כן זה פה, מה אתה מחפש? – היא ענתה לי במבטא של עולה ותיקה מרוסיה.
- קופת חולים, זה פה בסוף הרחוב? – התייעצתי איתה.
- איזה קופת חולים? – היא הקשתה.
- כללית.
- אני מבינה – היא ענתה בסבלנות – יש שתים, איזה אתה צריך?
- איפה הגדולה יותר? – ניסיתי להגן על פרטיותי.
עכשיו היא התכופפה אל חלון המכונית ושאלה אותי בחיוך גדול ובקול נמוך:
- איזה טיפול אתה צריך? תגיד לי ואני אגיד לך לאן אתה צריך להגיע.
שיחה כזו לא היתה מתנהלת ברחוב בקרית השרון, אני אומר לכם.
- פיזיותרפיה – שמעתי את עצמי מתוודה בקול רפה. עכשיו גם אתם יודעים.
- אז תיסע פה ישר עד שתראה מימין שלט גדול... – ענתה לי בקול מנצח והוסיפה עוד כמה הנחיות מדוייקות, שלא אעצור לדבר עם שכנה אחרת.
קופת חולים זה לא מקום בילוי אלא מין רע הכרחי כשאין ברירה, אבל איכשהו מצאתי גם כאן אווירה נעימה ביותר. הפיזיותרפיסט שקיבל אותי הפגין סבלנות וידע מקצועי ברמה שהייתי שמח לזכות לה גם מהאורטופד ששלח אותי לפה. הרבה עוגמת נפש היתה נחסכת ממני. זכיתי ממנו גם לשיעור קטן בעברית כשהתברר לי שמה שמציק לי לא נקרא בעברית עֶצֶב, כפי שחשבתי עד היום, אלא עָצָב. עם עֶצֶב צריך ללכת למטפל מסוג אחר לגמרי, ולשיעור הזה זכיתי דווקא מפיזיותרפיסט ערבי ששמו בישראל בהא.
וכאילו לא די בכל זה נחסכה ממני התחנה הבאה להיום כשמצאתי ממש מתחת למרפאה סניף סופרמרקט קואופ שופ. איכשהו מצאתי כל מה שהיה ברשימה שלי בסניף השכונתי הנקי והמרווח הזה ובדעתי לחזור לשם עוד כמה פעמים – אשמח אם הוא יוכל לשמש אותי גם לקניות השבועיות שלי: די נמאס לי מהסופרים במזרח העיר.
מצאה חן בעיני, הנווה עוז הזו. שכונה כלבבי.
יש לכם שכונה כלבבכם לספר עליה? הבמה לרשותכם.
בכניסה לשכונה עצרתי ליד גברת מבוגרת ושאלתי אם פה זה נווה עוז.
- כן זה פה, מה אתה מחפש? – היא ענתה לי במבטא של עולה ותיקה מרוסיה.
- קופת חולים, זה פה בסוף הרחוב? – התייעצתי איתה.
- איזה קופת חולים? – היא הקשתה.
- כללית.
- אני מבינה – היא ענתה בסבלנות – יש שתים, איזה אתה צריך?
- איפה הגדולה יותר? – ניסיתי להגן על פרטיותי.
עכשיו היא התכופפה אל חלון המכונית ושאלה אותי בחיוך גדול ובקול נמוך:
- איזה טיפול אתה צריך? תגיד לי ואני אגיד לך לאן אתה צריך להגיע.
שיחה כזו לא היתה מתנהלת ברחוב בקרית השרון, אני אומר לכם.
- פיזיותרפיה – שמעתי את עצמי מתוודה בקול רפה. עכשיו גם אתם יודעים.
- אז תיסע פה ישר עד שתראה מימין שלט גדול... – ענתה לי בקול מנצח והוסיפה עוד כמה הנחיות מדוייקות, שלא אעצור לדבר עם שכנה אחרת.
קופת חולים זה לא מקום בילוי אלא מין רע הכרחי כשאין ברירה, אבל איכשהו מצאתי גם כאן אווירה נעימה ביותר. הפיזיותרפיסט שקיבל אותי הפגין סבלנות וידע מקצועי ברמה שהייתי שמח לזכות לה גם מהאורטופד ששלח אותי לפה. הרבה עוגמת נפש היתה נחסכת ממני. זכיתי ממנו גם לשיעור קטן בעברית כשהתברר לי שמה שמציק לי לא נקרא בעברית עֶצֶב, כפי שחשבתי עד היום, אלא עָצָב. עם עֶצֶב צריך ללכת למטפל מסוג אחר לגמרי, ולשיעור הזה זכיתי דווקא מפיזיותרפיסט ערבי ששמו בישראל בהא.
וכאילו לא די בכל זה נחסכה ממני התחנה הבאה להיום כשמצאתי ממש מתחת למרפאה סניף סופרמרקט קואופ שופ. איכשהו מצאתי כל מה שהיה ברשימה שלי בסניף השכונתי הנקי והמרווח הזה ובדעתי לחזור לשם עוד כמה פעמים – אשמח אם הוא יוכל לשמש אותי גם לקניות השבועיות שלי: די נמאס לי מהסופרים במזרח העיר.
מצאה חן בעיני, הנווה עוז הזו. שכונה כלבבי.
יש לכם שכונה כלבבכם לספר עליה? הבמה לרשותכם.
)