אךךךך הימים ההם..........
הוריי מאד אהבו טיולים בארץ. היינו נוהגים לצאת למסעות עם הדודים הסבים כולם בקבוצה גדולה. מסלולים ארוכים ברגל, טיפוס על הרים וצוקים, ירידה בחבלים, סטרפלינג, פיקניקים המון, הרבה סופי שבוע נוסעים לצפון, הוריי מאד אהבו ללון בבונגלו, הרבה היינו בנווה ים אהבו מאד את המקום. עם הזמן אימי ז"ל חלתה בסרטן ואז לא יכלה להצטרף אלינו, ואז הטיולים פחתו ויותר היינו בבתי מלון. כשהאחים כבר יצאו מהבית, נשארתי לבד עם אבי, והיה לנו המון זמן איכות. נקשרנו מאד במשך השנים, נהגנו לטייל ביחד בכל מיני מקומות בארץ, בחופשות היינו נוסעים עם חברים לטיולים, היינו יושבים שעות ומשחקים במשחקי קופסא, יצירות, הוא לימד אותי להדפיס במכונת הכתיבה ומכאן התחלתי לכתוב את שיריי. אבי היה יושב לידי וכותב את ספר חייו ואני כותבת את שיריי. גם כשנישאתי ואנחנו נוסעים לטייל אני מצרפת את אבי איתנו, מרגישה שעדיין קשה לי לטייל בלעדיו. אבי היום בן 87, ועד לפניי שנתיים לפחות פעמיים בשנה טיסה לאיטליה לעשות סקי.