אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
נופל וקם-הסרט
- פותח הנושא שבקי
- פורסם בתאריך
הפולני העצוב
New member
הפולני העצוב
New member
תודה מאן
סידור אור ישראל
New member
בתגובה שלי: נופל ו?
בשנת 2000 הייתי בכיתה י"ב ורציתי לעשות סרט דוקומנטרי קצר על הלהקה האהובה עלי - שב"ק ס'. פניתי ללהקה ונאמר לי כי במאי הקליפים של הלהקה, ירון בן נון, מצלם בימים אלו ממש סרט על הלהקה. 9 שנים עברו מאז, והיום סוף סוף הייתה לי הזכות להיות בהקרנת הבכורה של אותו הסרט: "נופל וקם". הסרט מתחיל בהצהרת כוונות הבמאי: להראות את מאחורי הקלעים של הלהקה, את היסורים, את המשברים, את התהליך הקשה של להיות אמן בישראל. לצערי, הבמאי נאמן להצהרתו ולא מש ממנה. הסרט מתמקד פחות או יותר בשנה שבין יוני 00 ליוני 01. תקופת השפל של הלהקה שהביאה לפיצול הלהקה לשני הרכבים שונים: אחד מסחרי, השני אוונגרד. השנים שבין 02 ל 07 לא קיימות בעולם הסרט, וב 07 הלהקה חוזרת להופיע. סוף? כאוהד הלהקה, התאכזבתי לגלות כי יש מעט מאוד שב"ק ס' בסיפור הסרט. אם הסרט היה על כל להקה צעירה אחרת, הוא היה נראה פחות או יותר אותו הדבר. כמובן שזה מה שהבמאי ביקש לעשות וזכותו, כשם שזכותי כאוהד הלהקה להתבאס מזה. המכשולים העוברים על הלהקה מוצגים כמכשולים חיצוניים כלליים בלבד, בעיקר סביב "שוב לא מכרנו מספיק כרטיסים". מירו מסביר בסרט את סיבת הפרישה שלו מהלהקה בכך שהם נראו סבבה על במה אבל זה עלה להם בדם, אך אין לכך דוגמאות בסרט. לא ל "נראנו סבבה", ולא לדם שזה עלה. אני מעריך שהבמאי ביקש להיזהר בכבודם של החברים, והקפיד שלא להיכנס לריבים פנימיים ולחומר צהוב. לעניות דעתי נעשתה כאן הקפדת יתר בעניין, שפגעה ביחודיות של הלהקה. מה כן רואים? בעיקר את הנפילה, כסוג של גורל שנקבע מלמעלה ואין דרך לשנותו. לכולם זה עצוב וחבל, ובעיני כולם זה סופי. רק מוקי ממשיך להאמין ולרצות ששב"ק עוד יחזרו להופיע, הדרך עוד ארוכה ומופתלת, אך האמונה וצידקת הדרך ינצחו. הקטעים בהם איז'ו נותן ללהקה שיעורים בהיסטוריה, חמי קורא בהורסקופ, מירו יושב עם ספר קהלת ומוקי מדבר על החיים, הם פנינים אמיתיות. שאפו. רק בשביל קטעים אלו שווה לצלם 9 שנים. זה סרט חשוב החושף קטעים מדהימים על מאחורי הקלעים של להקה צעירה. על זה הוא קם ועל זה נופל. מצד אחד הוא מראה רגעי שפל נדירים, אך מצד שני הוא משתדל להתחמק מהתמקדות ספציפית בלהקה אותה הוא מלווה. שירי הלהקה אינם משולבים דיים בפס הקול של הסרט, עולמם של הדמויות מחוץ ללהקה כמעט ולא קיים, והצלחותיה של הלהקה, אפילו אלו שקרו ממש בתקופת הצילומים, לא מובאות בסרט. סיום הסרט אינו שמח, הוא חסר קטרזיס ומוצג גם הוא כסוג של החלטה מלמעלה. נפלנו, התפרקנו, יאללה עוד פעם. אם לא מראים את הלהקה בזמן הצלחתה, כיצד נזדהה עימה בנפילתה? בהיעדר כותרות על הישגיה ופרסומה של הלהקה, כיצד נחוש את האכזבה מההתעלמות התקשרותית כיום? אם לא מראים את תהליך העבודה ואת המקצועיות של חברי הלהקה, כיצד נוכל להעריך את מאמציה להמשיך בדרך? השאלות האלו, גרמו לי לתהות של מי הסיפור הזה בכלל? הסרט לא הולך עד הסוף לא עם הבמאי, ולא עם חברי הלהקה. הבמאי לא מנמק מדוע בחר דווקא בשב"ק ס' כדוגמא ללהקה צעירה, ולא חושף בדל מעולמו הפנימי האישי ושינויים אותם עבר במהלך הסרט. לכן, לא ניתן לומר שזה סרט מזווית הראיה של הבמאי. עם זאת, זה גם לא סרט מנקודת מבטה של הלהקה כי רב הנסתר מן הגלוי. זה לא יכול להיות סיפור של להקה, כשחצי מחבריה משמשים כצל לחצי השני. או במילים אחרות: 9 שנים צילמו סרט באורך 77 דקות העוקב אחר להקה של 7 אנשים. כמה דקות לדעתכם מוקדשות לדווידי, פלומפי וג'ימס ביחד? אני מצדיע לירון בן נון שלא ויתר על הסרט ותיעד את הלהקה במשך 9 שנים. אף להקה בישראל לא זכתה לתיעוד כה ממושך. הסרט, הוא סרט חשוב ונדיר על קשייה של להקה צעירה, במקרה זה מדובר בשב"ק ס'. בכנות? גם אם אני בעצמי הייתי מקבל לידי את כל חומרי הגלם, ומקבל רשות לערוך כרצוני, מבלי להתחשב בחברי הלהקה, ברשות השנייה שקנתה את הסרט, בקרן לקולנוע ובקיצור - באף אחד, אני בספק אם הייתי מצליח לעשות סרט על שב"ק ס' שיקלע לטעמי. אני לא חושב שניתן לעשות סרט על שב"ק ס' שיטיב לבטא את הלהקה יותר משיריה, או יוכל לנפק איזשהו הסבר רציונלי מדוע יש דווקא ללהקה הזאת אוהדים נאמנים מכל הגילאים, המלווים אותם באדיקות כבר 15 שנים? איך זה שהמוזיקה והמילים של שב"ק ס' חודרים ללב כל מאזין, ונשארים אקטואלים, שנונים ומצחיקים, גם אחרי כל השנים? אני אוהד של שב"ק ס' מגיל 15. בשבילי, שב"ק ס' זה פס הקול של החיים. זה אושר בהתגלמותו הנוכחת ביותר. חברי הלהקה בעיניי הם שליחים של אהבה, אנרגיות חיוביות והרמוניה שבאות ישירות מן הבורא אלינו בני האדם. יופי, ועכשיו לך תראה את זה בסרט...
בשנת 2000 הייתי בכיתה י"ב ורציתי לעשות סרט דוקומנטרי קצר על הלהקה האהובה עלי - שב"ק ס'. פניתי ללהקה ונאמר לי כי במאי הקליפים של הלהקה, ירון בן נון, מצלם בימים אלו ממש סרט על הלהקה. 9 שנים עברו מאז, והיום סוף סוף הייתה לי הזכות להיות בהקרנת הבכורה של אותו הסרט: "נופל וקם". הסרט מתחיל בהצהרת כוונות הבמאי: להראות את מאחורי הקלעים של הלהקה, את היסורים, את המשברים, את התהליך הקשה של להיות אמן בישראל. לצערי, הבמאי נאמן להצהרתו ולא מש ממנה. הסרט מתמקד פחות או יותר בשנה שבין יוני 00 ליוני 01. תקופת השפל של הלהקה שהביאה לפיצול הלהקה לשני הרכבים שונים: אחד מסחרי, השני אוונגרד. השנים שבין 02 ל 07 לא קיימות בעולם הסרט, וב 07 הלהקה חוזרת להופיע. סוף? כאוהד הלהקה, התאכזבתי לגלות כי יש מעט מאוד שב"ק ס' בסיפור הסרט. אם הסרט היה על כל להקה צעירה אחרת, הוא היה נראה פחות או יותר אותו הדבר. כמובן שזה מה שהבמאי ביקש לעשות וזכותו, כשם שזכותי כאוהד הלהקה להתבאס מזה. המכשולים העוברים על הלהקה מוצגים כמכשולים חיצוניים כלליים בלבד, בעיקר סביב "שוב לא מכרנו מספיק כרטיסים". מירו מסביר בסרט את סיבת הפרישה שלו מהלהקה בכך שהם נראו סבבה על במה אבל זה עלה להם בדם, אך אין לכך דוגמאות בסרט. לא ל "נראנו סבבה", ולא לדם שזה עלה. אני מעריך שהבמאי ביקש להיזהר בכבודם של החברים, והקפיד שלא להיכנס לריבים פנימיים ולחומר צהוב. לעניות דעתי נעשתה כאן הקפדת יתר בעניין, שפגעה ביחודיות של הלהקה. מה כן רואים? בעיקר את הנפילה, כסוג של גורל שנקבע מלמעלה ואין דרך לשנותו. לכולם זה עצוב וחבל, ובעיני כולם זה סופי. רק מוקי ממשיך להאמין ולרצות ששב"ק עוד יחזרו להופיע, הדרך עוד ארוכה ומופתלת, אך האמונה וצידקת הדרך ינצחו. הקטעים בהם איז'ו נותן ללהקה שיעורים בהיסטוריה, חמי קורא בהורסקופ, מירו יושב עם ספר קהלת ומוקי מדבר על החיים, הם פנינים אמיתיות. שאפו. רק בשביל קטעים אלו שווה לצלם 9 שנים. זה סרט חשוב החושף קטעים מדהימים על מאחורי הקלעים של להקה צעירה. על זה הוא קם ועל זה נופל. מצד אחד הוא מראה רגעי שפל נדירים, אך מצד שני הוא משתדל להתחמק מהתמקדות ספציפית בלהקה אותה הוא מלווה. שירי הלהקה אינם משולבים דיים בפס הקול של הסרט, עולמם של הדמויות מחוץ ללהקה כמעט ולא קיים, והצלחותיה של הלהקה, אפילו אלו שקרו ממש בתקופת הצילומים, לא מובאות בסרט. סיום הסרט אינו שמח, הוא חסר קטרזיס ומוצג גם הוא כסוג של החלטה מלמעלה. נפלנו, התפרקנו, יאללה עוד פעם. אם לא מראים את הלהקה בזמן הצלחתה, כיצד נזדהה עימה בנפילתה? בהיעדר כותרות על הישגיה ופרסומה של הלהקה, כיצד נחוש את האכזבה מההתעלמות התקשרותית כיום? אם לא מראים את תהליך העבודה ואת המקצועיות של חברי הלהקה, כיצד נוכל להעריך את מאמציה להמשיך בדרך? השאלות האלו, גרמו לי לתהות של מי הסיפור הזה בכלל? הסרט לא הולך עד הסוף לא עם הבמאי, ולא עם חברי הלהקה. הבמאי לא מנמק מדוע בחר דווקא בשב"ק ס' כדוגמא ללהקה צעירה, ולא חושף בדל מעולמו הפנימי האישי ושינויים אותם עבר במהלך הסרט. לכן, לא ניתן לומר שזה סרט מזווית הראיה של הבמאי. עם זאת, זה גם לא סרט מנקודת מבטה של הלהקה כי רב הנסתר מן הגלוי. זה לא יכול להיות סיפור של להקה, כשחצי מחבריה משמשים כצל לחצי השני. או במילים אחרות: 9 שנים צילמו סרט באורך 77 דקות העוקב אחר להקה של 7 אנשים. כמה דקות לדעתכם מוקדשות לדווידי, פלומפי וג'ימס ביחד? אני מצדיע לירון בן נון שלא ויתר על הסרט ותיעד את הלהקה במשך 9 שנים. אף להקה בישראל לא זכתה לתיעוד כה ממושך. הסרט, הוא סרט חשוב ונדיר על קשייה של להקה צעירה, במקרה זה מדובר בשב"ק ס'. בכנות? גם אם אני בעצמי הייתי מקבל לידי את כל חומרי הגלם, ומקבל רשות לערוך כרצוני, מבלי להתחשב בחברי הלהקה, ברשות השנייה שקנתה את הסרט, בקרן לקולנוע ובקיצור - באף אחד, אני בספק אם הייתי מצליח לעשות סרט על שב"ק ס' שיקלע לטעמי. אני לא חושב שניתן לעשות סרט על שב"ק ס' שיטיב לבטא את הלהקה יותר משיריה, או יוכל לנפק איזשהו הסבר רציונלי מדוע יש דווקא ללהקה הזאת אוהדים נאמנים מכל הגילאים, המלווים אותם באדיקות כבר 15 שנים? איך זה שהמוזיקה והמילים של שב"ק ס' חודרים ללב כל מאזין, ונשארים אקטואלים, שנונים ומצחיקים, גם אחרי כל השנים? אני אוהד של שב"ק ס' מגיל 15. בשבילי, שב"ק ס' זה פס הקול של החיים. זה אושר בהתגלמותו הנוכחת ביותר. חברי הלהקה בעיניי הם שליחים של אהבה, אנרגיות חיוביות והרמוניה שבאות ישירות מן הבורא אלינו בני האדם. יופי, ועכשיו לך תראה את זה בסרט...
The Macker Girl
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.