ניתקלתי בפורום

ניתקלתי בפורום

עוף גוזל , לפני שבועיים אחרי מסע של ניירת וראיונות בני הבכור עזב את הבית. עזב לו לברזיל. מנובמבר שעבר שבא לי עם הרעיון לסוע לברזיל לשנת לימודים דרך חילופי סטודנטים..הלכתי לקרתו..רק שזה היה רחוק כל כך..ואז הגיע היום שבו החלתי לארוז אותו לשנה. ארזתי ובכיתי ארזתי ובכיתי..לא..לא בגללו..בגללי. רחמתי על עצמי , על הכאב שלי ..הכאב שפרידה לשנה. .והוא שמח כלכך לצאת לשנה..להתחיל את חייו מחוץ לבית. הלך לו הגוזל שלי ללמוד כתה יב' בברזיל בתפקיד של שליח מטעם מועדון הרוטרי הבין לאומי..והוא עושה חיים. ואני בתור אמא ..שעד לפני שבועיים הייתי בתפקיד "אווזה"..שדואגת..שלא נותנת לעשות טעויות..גמרתי את התפקיד הזו עבורו. הוא עף לו למרחקים למצא את הדרך שלו בחיים..בקש שאתן לו לעשות טעויות..שלא אכסה את התחת שלו..שהוא צריך ללמוד מהטעויות ולצבור את הנסיון שלו בחיים..לא את שלי. שבועיים עברו..ועדיין לא יודעת איך לא להתגעגע..
 
אז תדעי איך כן להתגעגע

את יודעת מה טוב בגוזלים? הם עפים,הם קצת נופלים מהעץ , הם עושים סיבוב , ועושים מליוןןןןןןןןןןןן שטויותתתתתת ועל כל שטות הם רק עולים למעלה ,למרות שלפעמים לא רואים את זה כל כך . תהיי גאה בו! לאן שהגיע לא שמעתי על זה בחיים שמישהו הגיע לדבר כזה ללמוד בחו"ל.. וואי.. אבל מה שהכי טוב,שכמו שאת מתגעגעת לגוזל,ככה הוא מתגעגע אליך ועוד יותר טוב שהוא גם תמיד חוזר להראות לך את כל מה שהוא השיג וצבר ואז את תראי את התמונות ואת ההוכחות האלו ואת תתרגשי כל כך וזה שווה לחכות .
 

karnaf7

New member
את לא צריכה לא להתגעגע את צריכה:

מה שאת צריכה לדעת זה איך כן להתגעגע... הבן שלך אמנם צעיר ורק סיים יא', גם אני עזבתי את הבית בסוף יא' אמנם הלכתי לשנת שירות ומידי פעם הגעתי להורים אבל כבר לא גרתי איתם. מה שחשוב מבחינתך זה לא להלחיץ אותו, לדבר בטלפון - בהחלט כן אבל לא פעמיים ביום וגם לא כל יום. (ני לו להתקשר לפעמים) לא לשאול איפה הוא היה ולמה הוא עושה ככה ולמה ככה (תשאלי לשלומו ותני לו לבחור מה לספר לך). את יכולה לספר לו שאת מתגעגעת - אבל רק לפעמים. מקווה שעזרתי
 
תודה..רק לא להיות קרציה, אה?

מכירה את התחושה הזו כאילו כל שאלה מעצבנת יושבת לו על הוריד ומתקרצצת.. לא אני לא הטיפוס. אני עזבתי את בית הורי בגיל 13 לקיבוץ..ה חלטה שקבלתי לבד..וזו היתה התקופה הכי יפה בחיי..
 
אני באה בגישה קצת אחרת

ברוכה הבאה
ברור שהפתרון הוא לא "לא להתגעגע", ותחושת האובדן היא מאוד מובנת, אבל אני לא חושבת שיש מישהו שיוכל לתת לך את הפתרון של "עשי/אל תעשי", כי רק את חווה את התחושות שלך מיד ראשונה. אני חושבת שצעד ראשון להתמודדות היא לזהות את מקור הקושי. הצער שאת חווה אינו בגלל מה שעובר עליו, כי את מתארת את שמחתו, כי אם על דברים שעוברים בתוכך. מה הם הדברים שקשים לך בעזיבתו? האם יש לך רגעים ספציפיים שבהם הגעגוע מציף אותך? האם המרחק הפיזי הרב הוא גורם בפני עצמו, או שהיית חשה כך גם אם הוא היה , נניח, מרחק מספר שעות נסיעה בארץ?
 

karnaf7

New member
יש משהו בדברייך חציש

אני ניסיתי פה לתת כמה הצעות, איך לא להלחיץ בן עוזב... ברור שכל מקרה לגופו. מה שאני חושב שאת כן מסכימה איתנו, זה שלהתגעגע - בהחלט מותר ואף רצוי כשמדובר באם לבנה...
 
אז ככה

אין לא להתגעגע..זה רק הדרך להתמודד עם הגעגועים. הגשמתי לו חלום. ילד שנסע בגיל 17 וחצי לבד לברזיל..כבר לומד שם בתיכון..גר עם משפחה מארחת..מבסוט עד לב השמיים. אני שמחה בשמחתו..אבל באמת שקועה בגעגועים שלי אליו. בעייה שלי נכון? מרחק טיסה? הבעייה היא שמותר לי לבקרו רק באפריל. עד אז יש טלפונים ומסנג'ר.. לתת להם ללכת ..קשה..אבל מאהבה משחררים..והוא רצה ללכת.
 

l l i a t

New member
אני בטוחה שאת איתו כל הזמן..

בלב. ולא חשוב איפה הוא יהיה על גבי הגלובוס. אתם יחד. הוא גם בשר מבשרך והחינוך שנתת לו תמיד יהיה איתו. געגועים זה קשה. אולי בהדרגה תוכלי איכשהו להתרגל.. אם לא, אולי כדורי הרגעה צמחיים או משהו כזה, יוכלו לעזור.
 
למעלה