נכון או לא נכון ?

butally

New member
נכון או לא נכון ?

שלום לכולם,
יש לי ילד בן שנתיים וארבע, נמצא עדיין בבית וילך לגן רק בספטמבר, לאחרונה התחיל לעשות בעיות עם אוכל (ארוחת צהריים) ושנת לילה.
הוא לא מוכן לאכול ארוחה בשרית, אלא אם כן נותנים לו פלאפון או איכשהו משעשעים אותו.
ישן עדיין שנת צהריים אבל בלילה לא מוכן ללכת לישון, מתחיל להדליק אור בחדר וממשיך לשחק במיטה (המיטה שלו על יד מתג אור) אפילו אם הוא רוצה לישון, הוא לא מוכן לישון.
בעלי מתחיל להתעצבן עליו ולעשות לו הרבה "נו נו נו" ולהגיד שהוא לא יקבל כלום אם לא יתחיל לאכול או לישון וכו' - זה בסדר מבחינתי כי גם אני התחלתי להעניש אותו בזה שלא מדליקה לו סרט מצוייר שאוהב או קונה לו ביצי הפתעה וכו', צריכים להציב גבולות לילדים, אבל יש לי בעיה כל פעם שבעלי "קשה מדי" עם הילד, למשל אתמול הילד שוב התחיל להדליק אור ולשחק במיטה, בעלי ניגש אליו וביקש שישכב לישון מספר פעמים, אחר כך אמר שלא יקנה לו מה שהוא רוצה אם לא ילך לישון, אחר כך הוא התעצבן וכיבה את המתג הראשי של האור בחדר, כלומר הילד לא יכל להדליק את האור ואז הוא סגר את הדלת בחדר, וביקש שאני לא יכנס לשם, הילד התחיל לבכות, כמובן שאחר כך הוא נרגע.
אני מבינה שצריכים לחנך את הילדים ולא כל מה שהם רוצים לקבל הם מקבלים אבל העניין עיצבן אותי ונורא פחדתי שהילד יבהל (חשוב לי לציין שהילד לא פוחד מחושך), אני מרגישה שזאת שיטה "גסה" מדי.
אני מבינה שאסור לי להתערב כשהאבא מנסה לחנך כמו שאבא לא מתערב כשאני מחנכת את הילד.
האם פשוט קשה לי בגלל שזה הילד הראשון שלי וכל דבר מדאיג אותי ?
 

MotheRonit

New member
כמה דברים

1. ליד הילד אכן לא מתערבים, אבל קריטי ללבן את הדברים וליישר קו. בערב, אחרי שהוא (כן סוף סוף) הולך לישון. כדי שלא כל יום מחדש תצטרכו להיות בקונפליקט הזה. אתם חייבים להיפגש באמצע.
2. הוא מספיק גדול להבין שיש תוצאות למעשים שלו. אבל זה צריך להיות במיידי ובהקשר. "נו נו נו" לא אומר לא כלום. "לא יקבל כלום" זה קיצוני וריק מתוכן, מן הסתם אי אפשר לממש את זה והוא ילמד שמילה שלכם לא שווה. תמיד תמיד תמיד אם מאיימים במשהו זה צריך להיות קטן מספיק בשבילכם שתוכלו לממש וגדול מספיק בשבילו שיפריע לו.
למשל לדוגמא שנתת: מה הקשר בין זה שהוא לא הולך לישון לבין זה שלא יקבל משהו? זה רחוק ממנו ולא אומר לו כלום. אני הייתי למשל מגבילה אותו לשיר קטן (היום נשיר יהונתן הקטן או בובה ימימה?) או מספר (אתה רוצה לספור עד 9 או 10?) שבו הוא יכול להדליק ולכבות את האור. להפוך את זה לחלק מטקס השינה, משהו כיפי ולא למשהו שמפריע לכם (אלא אם את רוצים לאסור את זה לגמרי, זו גם אפשרות... אבל צריך לזכור שצריך לבחור את המלחמות שלכם) להזכיר לו את ההתנייה. ולעמוד בה! להגיד לו שאחרי שמסיימים עושים עוד משהו נעים עוד שיר/סיפור/חיבוק, שיהיה לו למה לצפות ושיהיה לו שווה לעמוד בהסכם "אני סומכת עליך שתכבה את האור כפי שסיכמנו אחרי השיר/מספר שאתה בחרת, כדי שנולך להמשיך לדבר הבא. אם לא תעשה את זה אאלץ לצאת מהחדר". אם מבקשים ממנו לכבות את האור והוא לא נענה, אז סנקציה סבירה זה לכבות את המתג הראשי (כשהוא יודע שזה מה שעומד לקרות) הייתי פועלת קרוב לבעלך. אבל אני כן הייתי אחרי דקה נכנסת לחדר, מתמללת ומחבקת. לא תמיד אני עושה את זה, אבל דווקא סביב ההליכה לישון אני רוצה שזה יסתיים בצורה נעימה.
&nbsp
לגבי הארוחה הבשרית. מה הכוונה? אני מתארת לעצמי שבגיל שנתיים אין לו כוונות צמחניות... כל הארוחה? רק החלק הבשרי? איך בשאר הארוחות? אני באופן אישי נגד כל משחק או הסחת דעת. רעב? יאכל. גם את הבשר. אפשר לעשות את זה במגוון דרכים וצורות ומרקמים.
 

butally

New member
תשובות

אני היתי מספרת לו סיפור על מכוניות (משהו שהוא מאוד אוהב) ואז היתי אומרת לו שאם הוא לא ילך לישון לא אספר לו סיפור שהוא אוהב למשל.
אבל זה הפסיק לעבוד וגם כשאני מספרת לו והוא מסכים לשכב ומכבה את האור הוא יכול פתאום לקום אחרי חצי שעה אפילו ושוב להדליק את האור ולהמשיך לשחק.
לפעמים משכיבים אותו יותר מדי מאוחר ואין כבר כוח וזמן לסיפורים, הוא צריך להבין גם שלא כל יום מספרים סיפור ושיש ימים בהם אמא ואבא גם עייפים ועסוקים.
אני הכי חוששת שעוד מעט צריכים לעבור למיטת ילדים קטנה ממנה הוא יוכל לקום (כרגע הוא במיטת תינוק שהיא מאוד גדולה, מיועדת עד גיל 3 ואפילו יותר), ברגע שיעבור למיטה אחרת ויוכל לקום ולצאת מהחדר אני ממש לא יודעת מה אעשה. ניתן לסגור אותו בחדר ואז הוא יבכה ויפסיק אבל מה הסבירות שלא יפתח את הדלת או ישב על הריצפה וכו' במקום לחזור למיטה.
לי מאוד קשה כשבעלי מחנך אותו ככה אבל אני כן מבינה שצריכים לשחרר ולהרפות וחייבים להציב גבולות, לא כל מה שבא לו הוא יכול לקבל.

לגבי אוכל, הוא אוהב דייסות, מוצרי חלב, שוקו וכו', הבעיה מתחילה כשמגיעים למה עיקרית, ארוחת צהריים ולא משנה מה נותנים, הבעיה היא לתת ירקות, בשר, וכו'.
ניסינו אפילו לשבת כולנו יחד כמשפחה ולאכול, פעם זה עבד, הוא היה רואה אותנו אוכל והיה מבקש, היום כבר לא עובד.
אולי כשיכנס לגן, זה יעבור לו.
 

MotheRonit

New member
אז ככה

אני תמיד אומרת ומיישמת בעצמי להתחיל את כל טקס ההליכה לישון הרבה יותר מוקדם ממה שבאמת הוא צריך. כדי שאף אחד מהצדדים לא יגיע תשוש עם הלשון בחוץ (ואז יש לנו הרבה פחות סבלנות להכיל את כל העוד סיפור/פיפי/קקי/צמא/חיבוק/לכבות את האור שלהם). רבע שעה או חצי שעה שאת נותנת לו להוציא את זה מהמערכת ומגיבה ענייני. שהוא לא יראה שזה מעצבן והופך בידיו לנשק, אלא שזה שום דבר.
תגבשו לכם טקס שינה. שכולל את כל הדברים האסורים (או שלא...) בוויסות/צורה שמתאימה לכם/נכונה מבחינתכם. ללכת על דרך החיוב. כד(א)י שלא יהיה כל כך הרבה "לא" (זה גורר עקשנות ואווירה לא נעימה) ויותר "כן" (מה מותר). ולגבש משהו ביחד! לשבת היום בערב ולחשוב על הכל. על השלבים השונים ועל הסנקציות האפשרויות. כאשר הכל בסיכומו של דבר מקובל על שניכם ובר ביצוע על ידי שניכם. להגיע לחזית מאוחדת.
אחרי שנגמר כל טקס השינה (ובתוכו הגמישות) לעשות כיבוי אורות. אתם יכולים עוד קצת זמן לשבת לידו ואפשר לצאת מהחדר (או איפשהו באמצע לעשות את זה בהדרגה) בכל אופן להבהיר לו שאחרי שנפרדים לשינת הלילה (אולי לנסח איזו ברכה קצרה שתסמל את נקודת הסיום של כל המשחקים) ונשיקה אז זהו. מכבים את האור ואת עצמנו. אפשר לכבות לו את המתג המרכזי ישר אפשר לתת לו הזדמנות ואז להבהיר לו את הסנקציה. אני נוטה במקרים האלה להזכיר ברגע האחרון, ולתת הזדמנות. כעקרון כלל המפתח הוא שאחרי כיבוי האורות האחרון לא מדברים. אלא באים ועושים את הדברים (מחזירים לישון) בלי לומר דבר ובלי קשר עין. זה נתון לשיקול דעתכם. אפשר עוד פעם אחת אחרונה להזכיר לו ואפשר לכבות לו את המתג הראשי ישר - אחרי כמה פעמים כאלה הוא כבר יבין את ההקשר. גם בהמשך כשיקום ויסתובב - פעם אחת מחזירים למיטה נותנים נשיקה ואומרים בקצרה את המסר. פעם שנייה רק נשיקה. ופעמים הבאות (אם תהיינה) בצורה מאוד קרה! ומחושבת רק מחזירים למיטה. כמו רובוטים. הוא ילמד שהוא לא משיג מזה דבר. לא אינטרקציה (שזו מטרה בפני עצמה) ולא דיון ולא כלום. זה ילך ויפחת. אבל חשוב להיות עקביים. גם אם בלילה הראשון זה יקח שעתיים. או אפילו לילה לבן. אם מתמידים זה רק הולך ומשתפר. והוא גם לומד שמילה שלכם זה משהו שאתם עומדים בו. זו למידה מאוד חשובה לעניין הזה ובכלל.
לגבי הבכי. אני לא מתרגשת ממנו. בכי בסך הכל זו דרך נהדרת לפורקן. הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה אז למה שלא יבכה? הוא מביע תסכול, אכזבה, כעס, עצבים. את מעדיפה שיראה את זה בדרכים אגרסיביות יותר? כנראה שלא, פתאום בכי נראה דרך נפלאה. אפשר לומר "אני מבינה שאתה X (לומר את הרגש. לתת לו שם) ואתה יכול לבכות אם זה עוזר לך להתגבר. אבל אסור לך לשבת על הרצפה כי עכשיו זה הזמן להיות במיטה (לווסת התנהגות)" וזהו.
&nbsp
&nbsp
ילד רעב, ילד יאכל.
האם הוא מגיע שבע לארוחה? מה הוא אוכל לפניה? מה קורה כשהוא לא רוצה לאכול, מלבד המשחקים, הוא מקבל משהו אחר במקום?
האם ניסיתים בשר בצורות ומרקמים שונים? ירקות טריים מבושלים ומוחבאים בתוך לביבות?
אם הוא אוהב דייסות אז אפשר להכין לו מרקים סמיכים (כמו של הקטנטנים אבל למי אכפת) של בשר וירקות. להיות עם ולהרגיש בלי.
ואין קשר לזה שהוא מוצרי חלב. הוא צריך לאהוב גם את זה. אפשר להציע מגוון. אבל לא לוותר. אם הוא לא אוכל. אז לדלג לארוחת ערב והוא ישלים בה. ותמיד לאכול ביחד ולשים על השולחן שתיים שלוש אפשרויות וזהו. ולא להתרגש. כאמור, הוא ישלים בארוחה הבאה. ולא לתת משהו באמצע, שלא ילמד שאם הוא יתאפק מספיק יגיע משהו אחר (ואהוב) במקום.
&nbsp
&nbsp
 

butally

New member
נכון

אני כל כך מסכימה איתך אבל יש לי בעיה שאני לא מסוגלת לראות איך שהילד בוכה בכי היסטרי, ואז אני מתחילה לכעוס על בעלי ומוכנה להרוג אותו :))) ובעלי כועס עליי שאני מתערבת (לא על יד הילד) והוא אומר שלא יחנך יותר את הילד ואם הילד מחר "ישב לי על הראש" זאת תהיה בעיה שלי.
אני כן מסכימה איתו ואני כן מבינה שאם אני לא מסוגלת להיות "קשה" עם הילד אז הבעל צריך להיות אבל קשה, אולי כי אני לא קלטתי עדיין שהילד גדל והוא כבר לא התינוקי הקטן שלא מבין, הוא כבר מבין ועוד איך, אני רואה את הדמעות הענקיות האלה וקשה לי.
זה גם לא עוזר לילד וגם הורס את היחסים שלי עם בעלי.
אז את אומרת שאני לא צריכה להראות לו שאני מתתרגשת מהבכי שלו ואפילו אם הוא בוכה בכי היסטרי לא להכנס לחדר, לפחות עד שירגע, אם אחרי סיפור הוא שוכב לישון ואז שוב קם...לא לדבר איתו אלא להכנס ולהשכיב ולצאת וכך מספר פעמים עד שלא נרדם או פשוט לא להכנס לחדר ולכבות את מתג הראשי של האור...

קשה...
 

MotheRonit

New member
בכי הוא בסך הכל צורת תקשורת ראשונית

ומאוד אינטואיטיבי (מבטא מבפנים החוצה, בלי פילטרים) בתנאי כמובן שלא בולמים אותו ("רק תינוקות בוכים/תהיה גבר") ולמען האמת... גם חוסר יכולת שלך לראות אותו בוכה עלולה ליצור אצלו בעיה. כי הוא רואה שזה משהו שגורם לך אי נעימות/נוחות. הוא צריך ללמוד שבכי הוא דבר לגיטימי ולא משהו שצריך לפחד ממנו או לנסות למנוע אותו. הרבה הורים אומרים "קח קח רק תפסיק לבכות" למה בעצם? צריך לטפל במקור/בבעיה ולא בבכי בעצמו.
אבל! פעוטות וילדים לוקחים את התגובות שלנו ולומדים מהן. והם יכולים לקחת את הבכי המבורך (והנכון והטיפולי) ובפירוש להפוך אותו לכלי בידיהם. הוא מהר מאוד יקלוט שהמשוואה היא -אימא לא יכולה לסבול שאני בוכה ואני מקבל מה שאני רוצה- ואז זה יהפוך ליללת. ותאמיני לי. את לא רוצה ללכת בדרך הזו. זה מוביל לעצבים וחוסר סבלנות (שלך) וחוסר יכולת לפתור בעיות (שלו) והכול יתקע ויהיה סביב זה במקום לתת לזה את המקום שלו ולהתקדם לעבר דיאלוג.
&nbsp
קודם כל כשהוא בוכה אני מציעה לך לקחת נשימה עמוקה. אולי באמת באופן פיזי להתרחק קצת. מכיוון שהוא צעיר אני לא אומרת בהכרח לא להיכנס לחדר כשהוא בוכה בהיסטריה, אבל אם את שם אז לתת לזה מקום ואז להציע לו דרכים להירגעות (אם הוא מצליח לעשות זאת לבד בפרק זמן סביר, אז יופי) אם צריך את עזרתך (חיבוק/נשיקה/לעמוד על הראש וכל מה שעולה על דעתך שיוציא את העוקץ...) ואז לשבת ולתמלל לו "אני יודעת שבכית כי אתה (שם הרגש) וזה בסדר גמור לבכות כש... כי זה לא נעים לנו כשאנחנו לא מקבלים מה שאנחנו לא רוצים (או מה שזה לא יהיה שעורר את הבכי) אבל מכיוון שאי אפשר X בוא ננסה למצוא פתרון שכולם יהיו מרוצים. כרגע הוא עוד קצת צעיר אז זה גבולי שיעלה רעיונות (למרות שהם מבריקים ולפעמים מפתיעים עם דברים נהדרים שלא חשבנו עליהם בכלל. אספר על כך אנקדוטה בסוף) אבל את יכולה לתת לו כמה אפשרויות (שכולן כמובן ברות מימוש מבחינתך, לא להכשיל בנקודה הזו) לבחור מהן.
אבל בבסיס הכיוון שלך נכון: לא להתרגש מהבכי שלו (לא להראות לו את זה לפחות) לעזור (או לא) להפסיק לבכות, ואז לחזור (לפי הצורך) על אותן פעולות "יבשות" עד שהוא פשוט יראה שאתם רציניים וישתעמם (יראה שאין לו שותפים, אף אחד לא מחזיר לו כדור) וילך לישון.
&nbsp
קשה נכון. אם את צריכה עזרה מקצועית שתעזור לך זאת אופציה. אם תרגישי שזה יותר מדי עבורך. יש קבוצות/הנחייה/פסיכולוגית הורים ותמיד יהיה מי שיעזור...
&nbsp
ולסיפורון:
לפני כמה זמן הילד שאני מטפלת בו החליט שהוא רוצה את התחפושת מפורים. וזה היה בלתי אפשרית, כי היא יותר חמה והילד במזג האוויר של הקיץ פשוט היה מתבשל בתוכה. והיה דין ודברים והתפרצות מאוד קשה ובכי ושבר. ואז אחרי שהוא נרגע והגענו לשלב הפתרון, הוא פתאום אמר "אז בחורף אני אהיה בתחפושת ובקיץ אהיה טרזן". היינו בשוק. בחיים לא הייתי חושבת על זה בעצמי. והילד היה מרוצה שהוא יכול להיות דמות. ואנחנו היינו מרוצים שלא נסיים את היום עם מכת חום. וזה פשוט היה רגע מקסים.
&nbsp
 

butally

New member
וואו)))

אני ממש אוהבת את הסיפורים והעצות שלך, בכלל זה מעניין איך כל ילד מגיב אחרת ובו בעת אותו הדבר.
חייבת לשתף שאחרי מעשה של בעלי אתמול, היום הוא כמעט לא עשה בעיות, הייתי בלימודים כך שבעלי השכיב אותו לישון, כשהגעתי ראיתי שהוא בחדר והאור לא דולק.
בעלי אמר שנדמה לו שהוא ישן, כמובן שהילד שמע את קולי והדליק את האור...בהתחלה חיכיתי כ- 10 דקות לראות אם הוא ישכב בעצמו, הוא לא!
נכנסתי לחדר הוא נורא שמח, ביקשתי שאשכב לישון "הרי הוא לא רוצה שאמא ואבא שוב יתעצבנו כמו אתמול" ואז הוא אומר "אסור להדליק אור", אמרתי נכון, אז הוא ביקש שאספר סיפור...אמרתי לו "רק סיפור אחד והולכים לישון ו...לא מדליקים את האור". סיפרתי סיפור קצר, נישקתי ויצאתי...כרגע עברה רבע שעה והוא עדיין לא מדליק את האור...מקווה שהוא נרדם )))).
 

MotheRonit

New member
תודה.

מחזיקה אצבעות... נשמע מקסים... מקווה שתמשיכו על דרך החיוב והחוויות הנעימות,
המשך ערב נפלא
 
אתם צריכים לתאם עמדות

ולהחליט במה מוותרים לו ובמה לא
בנוסף לא להאכיל עם "תעסוקה". זה לא הרגל טוב
 

dafi50

New member
לא להבהל מהבכי

זה דבר טבעי לחלוטין וזו הדרך שרוב הילדים משתמשים בה לקבל תשומת לב ולהשיג את מה שהם רוצים. ברגע שהוא יראה שהבכי גורם לו להשיג דברים הוא פשוט ימשיך להשתמש בזה, עם זאת, אם את חושבת שבעלך קשה מדי איתו כדאי לתאם ביניכם ולסכם ביניכם על התייחסות אחידה כדי לא לבלבל אותו.
לגבי השנת לילה יכול להיות שהוא מרגיש שהוא מפסיד דברים. אולי כדאי להראות לו שגם אתם הולכים למקלחת ולישון כדי שהוא לא ירגיש שממשיכה חגיגת מבוגרים שהוא עלול לפספס ברגע שנרדם.
ולא הבנתי את הנושא עם האוכל. מסרב לאכול רק בשרי? לא טעים לא? או שבכלל לא אוהב לאכול ? (אני הייתי כזו בילדותי..)
אני לא יודעת מה דעתך על אכילה בחוץ אבל את יכולה לנסות לקחת אותו לאכול בשר בחוץ, בבורגר ראנץ' או משהו כזה ולהפוך את זה לחוויה ואולי גם לחלק מהבילוי בחופש הגדול..אני חושבת גם שיש להם מבצע דרך כרטיס של בנק מזרחי אם יש לך. אולי זה יגרום לו להסתכל על אכילת בשר כחוויה חיובית והוא לא יהיה צריך משהו שישעשע אותו או יעסיק תוך כדי אכילה אלא הוא יקשר את הארוחה הבשרית לחוויה חיובית שתייצרי לו.
וכן כמובן שזה קשור לזה שזה הילד הראשון, זה טבעי לחלוטין..
בהצלחה
 
קודם כל אני מבינה את המצוקה שלכם

וגם אני נתקלת בבעיות דומות עם הבן שלי וגם אני עשיתי טעויות בחינוך כפי שאני קוראת לזה.
אני לא מאמינה בחינוך של הרתעה, פחד ואיומים.
אם מטילים עונש הוא צריך להיות קשור באופן ישיר למעשה של הילד שבגינו הוא קיבל את העונש ולא סתם להגיד לו אם לא תאכל אני לא אקנה לך את הצעצע..
לגבי הבעיה הספציפית שלכם אני גם לא סבורה שיש להטיל ענש כי זה לא שהוא עשה משהו שאסור כמו להרביץ, לקלל, וכו'..
אבא שלי אומר שאף ילד עוד לא מת מרעב (הכוונה כמובן לילדים בעולם המודרני) יצר ההשרדות חזק מהכל ואם הוא ירצה לאכול הוא יאכל אבל כמובן שאת צריכה להתנות את זה בזה שאין קינוח/ממת/עוגיה או כל דבר אחר. לקחת את הטלפון ולא להתרגש מזה שלא יאכל . הוא הרי חכם ויודע שזה מזיז לך.
לגבי המנורה תוציאי את הנורה שישחק עם המתג אל תתייחסו בסוף הוא ירדם.
 
למעלה