ננסה להכניס פה קצת עניין,

ננסה להכניס פה קצת עניין,

שניה לפני שסוגרים לנו ת'פורום.... שילה פרבר. למה? למה התאהבתם בה? מה יש בה שאין באמנים אחרים? מה עשה לכם את זה בשילה פרבר
 

מתנות

New member
פפפ...

המוזיקה שלה פשוט שולחת סכינים. ישר לתוך הבטן. זה לא בגלל הקרביות ואפילו לא הגסות של הקללות, אלא בגלל הכנות הזו.... של הכעס ושל המודעות עצמית. בגלל הכעס הזה שמתפרץ בגדול בשירים מסויימים, ובשירים אחרים פשוט מרגישים אותו אוכל אותה (ואותך) מבפנים. המילים שלה מדוייקות. אפשר להרגיש את זה ולנסות לכתוב את זה, אבל רק שילה מצליחה לפגוע ככה. אני לא כמו רוב חברי הפורום, כבר שנתיים לפחות שאני בקושי שומעת את המוזיקה שלה, אבל מוזיקה טובה לא באמת עוזבת אותי. אני לא מקשיבה לה להנאתי פשוט בגלל שהמוזיקה הזו הרבה פחות מתאימה לי עכשיו, אבל לילות שלמים הייתי נרדמת עם "לילה" בריפיט וממש בהתחלה, הייתי שרה לעצמי את הפזמון של "אדם חופשי" רק כדי לא לשכוח, וגם עכשיו, כשהדיסקים שלה כבר מעלים אבק אצלי בכוננית, השירים עדיין מתנגנים בראש מדי פעם, בכל מיני סיטואציות ששילה איכשהו מצליחה לדייק. זו שילה. יש בה משהו שחותך מבפנים. בגלל זה. בדיוק בגלל זה.
 
כוס אמוק. לא שם..../images/Emo4.gif

עד שהיא לומדת ומופיעה ביום חמישי, שאמור להיות טוב.. |:
 

chen1litvak

New member
אני ממש שוקלת לא להגיע,

הפעם האחרונה הייתה טראומתית מדי
 

shonami

New member
כנראה בא, למרות שההופעות שלה הולכות ומתנרמלות

לפעמים כמעט כבר "משעממת". אולי המעבר לאוזן רק חיזק את הבורגנות סביב ההופעות שלה. בכל מקרה - אשתדל להגיע.
 
כי שילה

מכאיבה איפה שצריך להכאיב. היא ממלאת בכנות וחום את כל מה שריק. היא מתארת בשקט את כל הרגעים הקטנים, את איפה שהאמת מתגלה. התאהבתי בה בגלל זה. בגלל שהיא מיטיבה לכתוב ולהוריד לרמת המילים והלחן, את כל הרע שמרגישים. את כל הכאב שחווים. בגלל הציניות, בגלל המרמור, בגלל החיוך החצי-מבוייש. בגלל שאני מקשיבה לה, ורואה את עצמי.
 
אצלי זה ממש פשוט, לשם שינוי

מישו מדבר אליי בשפה שאני מבינה נה נה נה נה נה
 
למעלה