נעים מאוד, חדשה פה

[אמהלה2]

נעים מאוד, חדשה פה

כרגע בשבוע 12 אחרי 2 אובדנים לא קלים השנה ועוד שניים בעבר הרחוק יותר... עד עכשיו לא כ"כ הרגשתי צורך בתמיכה. עבדתי על עצמי חזק להישאר רגועה ובטוחה שהפעם הכל יהיה בסדר (בבחינת "מחשבה יוצרת מציאות") אבל בימים האחרונים המתח משתלט עלי. מחר אני אמורה לעשות שקיפות ואני מאוד מפחדת. את העובר ראיתי רק פעם אחת בשבוע 7 ומאז כל פעם תכננתי ללכת לאולטראסאונד ולא מצאתי אומץ מהפחד שיגידו לי שמשהו השתבש... הלילה בקושי עצמתי עין מהמתח. בקיצור, אני מחפשת "טיפים" איך להירגע ולהמשיך לשכנע את עצמי שבעז"ה הכל יהיה בסדר מחר. ועוד דבר, האם העובדה שיש "תסמיני הריון" (עייפות, רגישות בחזה, כאבי גב תחתון וכו') מעידה בהכרח על תקינות ההריון? או שגם אם חלילה משהו אינו כשורה התסמינים ממשיכים להופיע?! (די הגיוני בהתחשב בעובדה שהרחם עדיין שם ורמת ההורמון של ההריון עדיין בגוף...)

 

[עוגיית מזל36]

ברוכה הבאה אמלה2 ../images/Emo24.gif

קודם כל Wellcom למעון החם של הפורום הזה. מקווה שתמצאי כאן מקום קשוב, אוהב, תומך ובעיקר מקום לפורקן ןלהרגשה טובה. המתח הוא דבר טבעי מאד! במיוחד אחרי שני אובדנים לא קלים בשנה הזו ועוד שניים בעבר הרחוק. הגוף הלב והנפש זוכרים. וכן, זה קשה מאד להיות "נורמאלי" אחרי דבר כזה. בשביל זה אנחנו פה.

מה שהמוטו שלי הוא "מבדיקה לבדיקה" כלומר עוברת בדיקה ונקודת הציון הבאה היא הבדיקה החשובה הבאה. לא להתסכל על ההריון מתחילתו ועד סוף 9 החודשים אלא בפרקי זמן קצרים. זה מצליח להרגיע קצת וקצת לשים בפרופורציות. מפחדת וחרדה עד הבדיקה וברגע שהיא יוצאת תקינה מרשה לעצמי לנשום ולהרגע ולסמן וי בציון הדרך. אבל כן, הבנות שפה לא רגועות, חרדתיות (כולל אותי כמובן) וזה בסדר, זה חלק מהעניין. מאד ממליצה חוץ מהפורום היקר הזה לחפש כן תמיכה נפשית/הוליסטית נוספת (כל מה שאת מאמינה בו ומוכנה לנסות או לעשות) בשביל הנפש והגוף. לי לדוגמא פרחי באך מאד עוזרים. לגבי תסמני הריון.....לצערי זה לא בהכרח מעיד שההריון תקין. מצד שני זה לא מעיד שההרין לא תקין. התסמינים הם תוצאה הורמונאלית של שינויי הגוף בגלל ההריון. אין אישה הדומה גם לרעותה מבחינת התסמינים ואין זה מעיד על בסדר או לאו. כמו שאמרת, הההורמונים ימשיכיו לעשות את הסתמינים בגלל המצאות הרחם. שוב חיבוק גדול, מאחלת לך המשך הריון תקין, בריא ושיסתיים בידיים מלאות ושמחות. ברוכה הבאה, נגה

 

[אמהלה2]

תודה.. זוכרת אותך עוד מפורום אובדן

ושמחה לראות שאת פה.. מקווה לחזור לבשר פה מחר בשורות טובות! תחזיקו לי אצבעות!

 

[ניובה]

ברוכה הבאה לשהות ארוכה ../images/Emo24.gif

קודם כל את לא לבד, אני בשלב הזה הייתי בהתקף חרדה אחד ענק שלא עזב לרגע כך שאם היו לך איזה שהם רגעי רוגע אני כבר מעריצה אותך. אני מעתיקה לך משהו שכתבתי בעבר על כמה דברים שעזרו לי להתמודד הדברים שעזרו לי היו דימיון מודרך שהייתי עושה עם ראובן (בן זוגי) - ביחד היינו נזכרים לפרטי פרטים בחוויות חיוביות שעברנו, למשל חופשה מוצלחת. לרוב עשינו את זה לפני השינה וזה עזר להרגע מעט, לפחות מספיק כדי להרדם. עוד דבר שהתחלתי לעשות אז היה להעזר המון בפודקסטים ותוכניות רדיו. הייתי מורידה לי דברים ושומעת כל הזמן שאני לא עובדת (כלומר כן בדרך, ובבישולים ובשירותים וכן הלאה). ככה שהיה מעט זמן למחשבות שלי להשתחל ולהשתלט. הגעתי למצב שעכשיו אני הולכת לישון עם רדיו (באוזניות כדי לא להפריע) כשהוא בעצם כמעט בלי קול, כך שאני לא שומעת את המילים עצמן אלא יותר כמו רעש רקע שמונע מהמחשבות שלי המבהילות להפחיד אותי. לי עזר מאד גם טיפול פסיכולוגי, אבל צריך בשביל זה למצוא מטפלת טובה שמבינה בפוריות ואובדן כי אחרת הם יכולים עוד להוסיף נזק. עוד דבר שעזר תקופה קצרה היה רסקיו, אבל לאורך זמן זה הפסיק להשפיע. היו גם תרגילי נשימות שלדעתי כתבתי פה בפורום פעם, תחפשי לגבי סימנים, הם אכן לא ערובה לכלום, מה שמאד מרגיע כשהם פתאום נעלמים ליומיים ועושים התקף לב תחזיקי מעמד ניובה

 

[אמהלה2]

שמחה לבשר שב"ה הבדיקה עברה בשלום!!

הרופא היה מקסים ועשה לנו גם "מיני סקירה" לבדוק שהאיברים נראים בסדר (בגלל שלפני שנה היה הריון עם מומים..) אמר שהכל נראה מצויין וממש עודד אותנו. עוד אבן נגולה מעל ליבי. תודה לכן על התמיכה והעצות המועילות..

 

[תינוקי2011]

שמחה לשמוע! שימשיך טוב ותקין! ../images/Emo140.gif