נפגשתי איתה שוב

[deja vu 23]

נפגשתי איתה שוב

אוף, לא ידעתי שהטיפול יהיה כ"כ קשה. אני מרגיש כאילו היא מבינה אותי אבל לא מבינה אותי. היא נותנת לי כל מיני משימות קטנות, אבל בראש אני יודע שאין מצב שאני אעשה אותם. למה?? בדיוק זו הסיבה שאני הולך לטיפול. כי משהו בראש שלי נדפק. אני חי בסרט. ואני שוקל לקחת הפסקונת מהטיפול כי זה מוציא ממני כוחות שלצערי לא חושב שיש. כמו כן, איך מתמודדים עם להרגיש שקוף? בלתי נראה? רואה ואינו נראה? כאילו אף אחד לא מתייחס, לא שם עליך. כמו בחדר כושר.

 

[יעל ניסן]

שאלו אותך פה בעבר

בשרשור קודם אם במקביל למשימות ולמטלות גם למדת להירגע ולהוריד רמות חרדה בהרפייה. אז? למדת? אתה מיישם? ובקשר ללהרגיש שקוף - חשבתי שהבעייה היא שאתה חושב שכולם רואים אותך דווקא, לא שאתה שקוף. הרי אם היית שקוף וברור לך שאתה רואה ואינו נראה, מה כל כך דחוף לך להיראות מושלם בעיני אחרים שלא רואים אותך גם ככה? פרדוכסלי משהו, לא?

 

[deja vu 23]

כן.. באמת פרדוקסלי

ולא, לא למדתי אצלה שיטות להירגע.

 

[סטרנוקלאודומסטואיד]

קצת בעייתי בעיני

לגשת למשימת החשיפה בלי כלים להרגעה. אבל זה רק אני. הצעתי לך היא, להעלות את הסוגיה הזו בפגישה הבאה שלך. מאוד קשה להיחשף לגורם החרדה, כשאתה לחוץ. הרבה יותר יעיל להיחשף אליו כשאתה במצב רגוע. ללא שיטות להירגע, מאוד קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי, להסתכל לגורם החרדה בעיניים, ולהתיידד איתו.

 

[deja vu 23]

אבל בעצם..

עכשיו כשחושבים על זה.. אז לא!!! לא פרדוכסלי בכלל! אני רוצה להיראות משלם כדי לא להיות שקוף, כדי שיסתכלו עליי, כדי שישימו אליי לב, כדי שיתפעלו.

 

[שונאת דרדסים]

יש הרבה דרכים לגרום להתפעלות

ומראה מושלם לא מבטיח לך אושר. יש בנות מטר שבעים, 90-60-90, עיניים כחולות שיער בלונדיני... ובכל זאת, יש מי שיקרה לה בלונדינית מטומטמת, יתנו לה משרה עלובה בתור מזכירה (נקווה שהבוס לא ימרח עליה), ושלא תדע איזה מסריח עולם הדוגמנות (הן הרי לא הבוס, ובשביל להתפרסם טוב, ראיתי דרך מי הן עוברות, או ליתר דיוק, מי עובר עליהן). האם דוקטור לא זוכה להתפעלות? פרופסור? בנאדם טחון שתורם כספים למען חלשים? מישהו שיודע להצחיק?... תחשוב רגע, האם כל מי שזוכה להערכה, זה בגלל שהוא/יא נראה כמו ברבי או קן? חוץ מזה, האם יש רק מושלם ונראה כמו מפלצת? אין אנשים ממוצעים? שים לב לעיוות שבדברים.

 

[יעל ניסן]

המשפט הכי חשוב

בכל מה שכתבת הוא "אני חי בסרט". נכון. אנשים שחיים בסרט לרוב מאוד סובלים כי תמיד יש פער בין הסרט למציאות, ותכלס - חיים במציאות. הרבה נכתב על כך. אני מוצאת שמה שכותבת ביירון קייטי על העניין מאוד מאיר עיניים.

 

[שונאת דרדסים]

זה מגוחך

אנשים רואים אותך, זאת עובדה. אנשים מכוערים (במידה ואתה כזה) מתקבלים בחברה. לא שמעתי על חרם מכוערים. מי שלא יכול לצאת לקניון, עליו דווקא יסתכלו כמשונה. אולי במקום להתעסק במראה שלך, תעביר את הבושה לזה שאתה לא מסוגל לעשות דברים פשוטים, זה לפחות יהיה ריאלי. הרי אתה מודע לזה שיש לך הפרעה, ואתה לא נראה כמו חייזר (לא סתם אומרים לך שזה BDD). למטפלת אין לחש קסמים להוציא אותך מהפחד. תחשוב מה יותר גרוע, לא לתפקד או להיראות מכוער? תסתכל כמה אנשים מכוערים ומחייכים יש.

 

[יעל ניסן]

שום דבר

בהפרעה הזו (או בכל הפרעה אחרת, אם כבר מדברים) אינו מגוחך. להגיד למישהו סובל שהדבר מגוחך בעיניך זה לבטל את הסבל במה-בכך ולהיות שיפוטית לגביו.

 

[שונאת דרדסים]

איני מזלזלת בו חלילה

אלא מגנה את המחשבות השליליות שמפריעות לו להנות, שהן מגוחכות, כלומר, הן לא באמת צריכות להוות סיבה לסבל. עכשיו הוא רושם שהוא צריך להיות מושלם, אז סימן שהוא לא הפנים שזה טעות, אפילו לא בבחינת היגיון, אז איך יהיה שינוי רגשי? לדעתי, הוא צריך להודות בזה שחיצוניות מושלמת זה לא תנאי לחיים נורמליים. בנוסף, אין טעם לנסות להפסיק לסבול מיד, אלא להעביר את משקל הסבל לזה שהוא לא מסוגל לבצע מטלות קטנות בטיפול, כדי שזה יגבר על מחשבות המראה שלו (שזה יותר גרוע מלהיראות פחות ממושלם). אולי אם הוא יריץ בלופ מחשבות על כמה שזה רע לא להיחשף, ישאר פחות מקום למחשבות על חיצוניות, והוא יכריח את עצמו לשתף פעולה. אם כבר סובל, שיהיה מסיבה הגיונית ולא מופרחת. אולי אם הוא יתן לזה מעט מקום, מבלי להתעלם לגמרי מהתעסקות ביופי, בצעדים קטנים, זה ישתפר.

 

[שריד]

מהדברים שלך משתמע שהוא עושה בכוונה

הכוונה הטובה שלך לעזור ברורה אבל לא ברור איך את קובעת מה הגיוני ומה לא וממה צריך לסבול וממה לא... סבל זהו דבר סובייקטיבי לא ? ומחשבות ?

 

[שונאת דרדסים]

נכון, זה סובייקטיבי

אני לא קובעת, זה הוא שרשם: משהו נדפק לי בראש, אני חי בסרט, אין לי כח לטיפול (אבל כן רואה צורך). כמו כן, המטפלים הגדירו BDD. אם היה מעוניין בשינוי חיצוני, הוא היה בפורום ניתוחים פלסטיים וכאלו. אם העניין מפריע לו לחיות יותר מאשר מועיל, אז זה מוגדר בעיה שכמובן מותר לו לטפח או לשנות.